הבלוג של הפונדקאית

shlomitrauner

אשת חינוך, פעילה חברתית ירושלמית, נשואה למתן ואמא לדורון ושחר. פונדקאית שמחה.

עדכונים:

פוסטים: 8

החל ממאי 2019

(כבר שלושה ימים מאז ט”ו באב, אבל שברונות לב- וגם התאהבויות, אבל נדמה לי שפחות- ממשיכים והולכים אתנו גם בשגרה, ובכלל אפשר לסלוח לי בימים אלו על איטיות תגובה מסוימת.)

לפני שנתיים בדיוק נשבר לי הלב. ישבתי אז בהר חוצבים, במשרד זר של עובדת בחופשה, ובניתי את אתר 70 לישראל של משרד החינוך כשפתאום קיבלתי מייל. המייל היה מעורכת הדין שלי, שהעבירה לי אותו מעורכת הדין של גל וגליה. ובמייל משפט אחד, משהו כזה: נוכח הבקשה האחרונה של מרשתך, מרשיי מבקשים להפסיק את ההתקשרות איתה.

סגרתי את הדלת ופרצתי בבכי. גל וגליה ואני היינו בקשר תשעה חודשים (משך זמן סימבולי שכזה). הגענו אליהם הביתה והם הגיעו אלינו, נפגשנו בבתי קפה, אצל רופאים, התכתבנו, דיברנו בטלפון, ובעיקר תכננו ליצור להם יחד ילד או ילדה. ההודעה תפסה אותי בהפתעה מוחלטת.

הכרנו דרך מודעה אנונימית שהם פרסמו בפייסבוק. נפגשנו והייתה בינינו כימיה טובה, וגליה וגל חיכו בסבלנות שאהיה שנה אחרי הלידה שלי ונוכל לגשת לוועדה לנשיאת עוברים. ניצלנו את הזמן לבדיקות רפואיות ופסיכולוגיות ולהעמקת ההכרות בינינו: כבר ידעתי להימנע מלהביא לפגישות שלנו את הילדים כדי לא להזכיר לגליה הפלה כזו או אחרת, כבר הבנתי לא להתקשר בשעות העבודה בשום פנים ואופן כדי לשמור על דיסקרטיות.

לאכזבתי, גם כשכבר עברה השנה הנדרשת מהלידה הדברים התנהלו בעצלתיים. גיששנו את דרכנו לבד, ללא ליווי או ניסיון, מנסים להבין מה המסמך הבא והצעד הבא. לעיתים נדמה היה שגליה וגל מושכים את הזמן, עדיין מקווים לא להיעזר בפונדקאית. כל הזמן הזה הם עברו טיפולי פוריות בעצמם ללא הצלחה. ובכל זאת התקדמנו, עד שכל שנשאר על מנת לגשת לוועדה היה להציג חוזה מוסכם (החתימה עצמה מתבצעת אל מול הועדה).

שלומית טראונר צילום אלבום פרטי

וכך ישבנו, מתן, אני ועורכת הדין, בבוקר קיצי אחד בקפה בקרית ענבים. קיבלנו עותקים מודפסים של החוזה ועברנו עליו ביגיעה, כשעורכת הדין מתעקשת להקריא בקול רם כל מילה ומילה ואני בינתיים רצה בעיני הלוך וחזור. ביקשתי להוריד כמה מהמגבלות שחלו עלי, ובעיקר ביקשתי להוסיף את האפשרות, בהמשך הדרך, לתרומת ביציות.

וכאן המקום לעצור ולהסביר: חוזה פונדקאות כולל שש החזרות ולאחר מכן, אם לא מושג היריון, פוקע. לגליה וגל היו ארבעה צמדים של עוברים מוקפאים, כלומר לארבע החזרות. יש לי אהבה גדולה לסטטיסטיקה, ובהתחשב בגיל האם הצפוי ובניסיונות הרבים שלה עצמה, היה לי ברור שאם ארבע החזרות לא יצליחו אזי סיכויי ההצלחה של החזרה חמישית ושישית מביציות מבוגרות יותר (בשאיבה נוספת) שואפים לאפס. לא רציתי לעבור טיפולים הורמונליים רק כדי להמשיך ולטפח חלום באספמיא. לכן ביקשתי שאם ארבע ההחזרות הללו לא יצליחו נפרד לדרכינו או שנעבור לתרומת ביצית.

עוד לפני שנשלח החוזה המתוקן עדכנתי את גליה בבקשה שלי. לראשונה בכל הדרך המשותפת שלנו, היתה לנו שיחת טלפון טעונה. היא רצתה ילד שיהיה גנטית שלה, ולא העלתה על דעתה אפשרות אחרת. היא לא הבינה מה זה ענייני, של מי הביצית. “מה אכפת לך איזה עובר מכניסים”, כך אמרה לי, “אנחנו משלמים לך עבור כל החזרה”. מה אכפת לי הכסף, אני רוצה שיהיה ילד בסוף, אמרתי לה, ואין סכום שאסכים עבורו לעבור טיפול הורמונלי מורכב שמועד לכשלון.

בדיעבד, כשאני חושבת על המשפט של גליה, אני שמחה שלא המשכנו יחד. הוא הסגיר איזו התייחסות אלי ככלי בלבד, ולא כמי שמניעיה והעדפותיה הם בעלי חשיבות. אני משתדלת שלא לשפוט, גליה לא ראתה כלום חוץ מהילד המיוחל, ובדרך נדרסתי גם אני. היו סימנים נוספים לכך לאורך הדרך, למשל חוסר הנכונות לבחור רופא בהתאם להעדפתי (כזה המאפשר פרוטוקול טבעי – הפריה ש”מתיישבת” על המחזור הקיים שלי ולא משבשת אותו בעזרת טונות של הורמונים).

אולם באותו זמן חיכיתי רק להתקדם כבר, להגיע אל הועדה ולהתחיל את התהליך ממש. רציתי רק לעבור את המשוכה הזו איכשהו, לא עלה בדעתי שהסעיף הזה יפיל הכל. שוחחנו עד שאחת מאתנו היתה צריכה לסיים וסיכמנו להמשיך ולדבר למחרת.

לא המשכנו את השיחה. למעשה לא שוחחנו עוד עד עצם היום הזה. למחרת בבוקר הגיע המייל מעורכת הדין ואיתו ההתפרקות שלי. לא יכולתי להאמין שזה נגמר, בטח לא כשאנחנו קרובים כל כך, אחרי זמן ארוך כל כך. ניסיתי להשיג את גליה אבל כרגיל בשעות עבודה היא לא ענתה. כתבתי לה הודעות, בואי לפחות נדבר, ולא זכיתי לתגובה. הייתי נואשת כל כך שפניתי אל עורכת הדין של הזוג: את חושבת שיש סיכוי שישנו את דעתם? אולי אפשר להתפשר איכשהו? אני חושבת שלא, היא ענתה לי, ואני לא הצלחתי לעבוד אפילו רגע אחד בהמשך אותו יום.

אני לא יודעת כמה זמן מיררתי בבכי, אבל כשהצלחתי לחשוב בסופו של דבר בבהירות, המחשבה הראשונה שלי היתה שאני הולכת להיות פונדקאית ויהי מה, שאם לא הזוג הזה יש זוגות רבים שזקוקים. ושהפעם אני הולכת לעשות את זה עם ליווי. מישהי שתלווה את ההתלבטויות, תתווך על הפערים, ואם יהיה צורך, תסייע להפרד לשלום ולא במייל לקוני.

וכבר באותו יום, מהחדר הזר בהר חוצבים, התקשרתי אל עינב אשכול, שמלווה תהליכי פונדקאות, וקבעתי לנו פגישה לקראת שידוך חדש.

עוד מהבלוג של הפונדקאית

היריון מרובה אמהות

כתבתי ביום של בדיקת הבטא: "אז פיזית אני בהיריון, ורגשית נמצאת אפשהו בין לא לעכל בכלל לבין לחוש שזה מובן מאליו לגמרי. איכשהו הנחתי שההפקדה הזו תצליח, עד כדי כך שביום בו הייתי אמורה לקבל מחזור השבוע לבשתי בהיר, וכשהתבוננתי על...

תגובות

פורסם לפני 4 months

חום יולי אוגוסט: על החלטות רפואיות בקבוצה ועל חופש התנועה

אני באמצע החודש השביעי, ההיריון מתחיל להיות כבד לי וחם, וחצי יולי ואוגוסט שלפני נראים ארוכים מתמיד. בשני ההריונות שלי ניצלתי מן הקיץ: דורון נולד בתחילת יוני ושחר בסוף מאי, ושני התאריכים תוכננו בדקדקנות בהתאם לבגרות...

תגובות

פורסם לפני 2 months

מה יש לאמא בבטן: על ההחלטה להיות פונדקאית, על תגובות וקצת על כסף

השבוע, לראשונה, קלטתי כמה מבטים לכיוון הבטן שלי מכאלו שלא סיפרתי להם שאני בהיריון, ועוד שפע הערות מכאלו שכן: יצאה לך בטן! ולאף אחד לא הייתי צריכה לומר, כן, רגע, אבל זה לא שלי, כי אלו שאמרו משהו ידעו כבר מראש, ולאלו שלא אמרו...

תגובות

פורסם לפני 5 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה