הבלוג של שלומית

בין השורות

אם יוצאים - מגיעים למקומות נפלאים!

עדכונים:

פוסטים: 33

החל מיוני 2014

“כשהייתי ילדה, סבא אמר לי לא פעם, ‘אדם סבלני – בטנו רחבה כארץ’. אצלנו הרגשות שוכנים בבטן, ואמורים להישאר שם ולא לצאת החוצה”

14/06/2015

אסמרו, עובדת סוציאלית במקצועה אשר עלתה מאתיופיה כנערה, מביאה את סיפורה של משפחתה, שם – בכפר באתיופיה על מנהגיו וריחותיו וכאן בישראל – אחרי העלייה ומפגש התרבויות על תוצאותיו הטראגיות.

דרך עיניה אנו מתוודעים אל סיפורה של צהיי, אחותה הבכורה, אשר נרצחת בידי בעלה לעיניי בנם בן ה-6. גם אסמרו, עם כל ההכשרה שרכשה, לא מצליחה להציל את האחות – אף על פי שהכתובת נמצאת על הקיר – והיא נותרת אכולת רגשות אשמה. ככל שנפרשת עלילת הסיפור בין ההווה לעבר, מתקבל רושם עצוב שאולי לא ניתן היה למנוע את הרצח. לו הייתה צהיי בוחרת להציל את עצמה – ייתכן שילדיה היו משלמים את המחיר.

צהיי משאירה אחריה חמישה ילדים מוכי רגשות אשמה, קורבנות לאב מתעלל אשר מנסים כל אחד בדרכו להתגבר על האסון ולבנות לעצמם חיים. זהו גם סיפורם.

*

כשהייתי ילדה, סבא אמר לי לא פעם, ‘אדם סבלני – בטנו רחבה כארץ’. אצלנו הרגשות שוכנים בבטן, ואמורים להישאר שם ולא לצאת החוצה.

הסיפור פותח צוהר לתרבות האתיופית הכפרית-פטריארכאלית, אשר ערכים של קהילתיות, כבוד והיררכיה הם מאבני היסוד שלה. האישה מחויבת בצייתנות לבעלה והילדים הם האחרונים בסולם החשיבות. לרגשות יש מקום אחד – עמוק בתוך הבטן.

בטן מלאה דמעות

מה קורה לאנשי העדה הזו, אשר רואים בדמיונם תמונה אידילית של הארץ המובטחת, כאשר הם מגיעים ארצה ונתקלים בתרבות הישראלית שמחצינה רגשות, שמה את הילד ורווחתו במרכז ומעודדת שוויון בין המינים?

מה עובר בראשו של גבר אתיופי שחונך לכך שאישה טובה היא צייתנית וכנועה, אשר מנשקת את הברך שלו בבואו הביתה, ופתאום בישראל הוא שומע אותה מזמזמת את שירה של גליה עטרי ״תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת..״?

הסיפור מאפיין חברה בהגירה בכלל וחברה מסורתית בפרט ואליו מתווספים סממנים אשר מייחדים את התרבות האתיופית הכפרית ומביאים לקיצוניות את ההתנגשות הבין תרבותית.

הספר נכתב על ידי נעמי שמואל, אנתרופולוגית ומנחת הורים אשר עבדה שנים רבות עם אוכלוסיית יוצאי אתיופיה. זהו סיפור אמיתי אשר פרטיו שונו כדי למנוע זיהוי של המשפחה והוא זכה בפרס אקו”ם לעידוד יצירה.

קראתי אותו כמעט ללא הפסקות. הוא מרתק, מלא חמלה וכתוב באיפוק הרגשי המאפיין את הקהילה. הספר אפשר לי להיכנס לעולמה של המשפחה האתיופית המהגרת עם הקודים התרבותיים המוטמעים בה והכוחות המנוגדים הפועלים עליה במפגש עם החברה הישראלית. הוא כמעט שאינו נוגע ביחסה של החברה הקולטת לעולים – גורם כבד משקל נוסף אשר רק מעצים את הקושי והניכור שבני הקהילה הזו חווים.

ספר חשוב אשר מציג פן נוסף של הקשיים איתם מתמודדים בני העדה האתיופית – קבוצה כל כך מובחנת שהיא חלק מאיתנו.

בטן מלאה דמעות/נעמי שמואל, הוצאת פרדס, 271 עמ’


רוצים להתעדכן כשתתפרסם המלצה חדשה? לחצו על כפתור ״עקבו אחרי״ למעלה משמאל

עוד מהבלוג של שלומית

תצוגה מקדימה

"הלוויתן": חלום ושברו

נובלה קלילה מתחילת המאה הקודמת על סוחר אלמוגים יהודי המתגורר באוקראינה, ניסֶן פיצֶ׳ניק, אשר אינו יודע קרוא וכתוב ומעולם לא עזב את עיירת הולדתו. ניסֶן רואה באלמוגים יצירות אמנות ואינו שבע מלהתבונן בהם, בעיניו הם יצורים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הנפש קמה באמצע הלילה/אביבית משמרי

סיפורים קצרים הוא ז׳אנר שלא חביב עלי במיוחד. אוהבת לצלול לתוך ספר, להיכנס לעולם אחר שנבנה אט אט ולשהות בו בהתאם לרוחב היריעה. ובכל זאת התחלתי לקרוא, זוכרת את התפעלותי מספר הביכורים הדיסטופי של משמרי, הזקן השתגע. הספר...

תצוגה מקדימה

כנפיים שחורות למלאך שלי/ אליוט צ'ייז

גילוי נאות, אני אוהבת את הבחירות של הוצאת זיקית אשר מלקטת פנינים ספרותיות מרחבי העולם ומגישה לנו אותן בצורה נגישה - תרגומים נהדרים, ספרונים שמושכים את העין וגודל אותיות נעים לקריאה המודפסות על נייר איכותי. אז מצד אחד...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה