הבלוג של שירלי סופר

shirlysofer

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מיוני 2015

שעת בוקר מוקדמת, יום חדש מתחיל לו ולתוך הבית נכנסים בזה אחר זה פעוטות קטנים ומטפלות. משפחתון המשאלות הוא הבייבי שלי, גן ילדים קטן בתוך הבית שנפתח כשעמיתי היה בן חצי שנה רק כדי שלא אצטרך לשלוח אותו לגן. לעבוד מהבית תוך כדי גידול ילד זו משימה מאוד מורכבת. כאשת שרות ושיווק להפוך למנהלת פעוטון ועקרת בית במקביל- היה לחלוטין הזוי!

שירי בוקר שמחים מתנגנים להם ברקע והילדים המחויכים רוקדים לצליליהם לצד המטפלות ששומרות עליהם מכל משמר. הנוהל היחיד פה מאז ומתמיד, היחיד שאיני מוכנה להרפות ממנו הוא הנוהל “פה לא בוכים”- שהיום יותר מתמיד מקבל משמעות כבדה יותר, מחייבת יותר, כואבת הרבה יותר.

רק שלשום עליתי מקברו של בני, הבן האהוב והיקר שלי שקברתי בעקבות מותו הפתאומי. רק לפני שבוע וחצי עוד בילינו יחד כולנו בחופשה המשפחתית המושלמת- זו שעד הרגע בו הכל קרה הגדרנו בעלי ואני כחופשה הטובה ביותר שחווינו יחד אי פעם.

עוד כמה ימים יחול יום הולדתו הרביעי של עמית- שנפטר בדיוק שבועיים לפניו. משוטטת לי בבית בין קולות צחוק ובכי של פעוטות מתוקים שגדלים פה בבית מאז היו תינוקות רכים, משוטטת ובראשי מחשבות על יום ההולדת שלו שקרב ובא- על זה שאחגוג לו בקברו, כי אי אפשר שלא לחגוג ומצד שני אין מקום ראוי יותר.

המעבר במסדרון הבית מחדר השינה שלי לסלון קשה מנשוא. במרכז המסדרון דלת חדרו של עמית. החדר בו נמצאות המזוודות מהחופשה, אותן מזוודות שטרם פרקנו כי פשוט לא היינו מסוגלים. החדר בו צעצועיו של עמית מסודרים כחיילים ותיק הגן תלוי על מתלה ורק מחכה שעמית יגיע לקחת אותו ויסע לו לעוד יום כיף בגן הילדים. בכל מעבר שם, בכל פסיעה, מתאפקת לא לפתוח את הדלת לחפש אותו, את הילד האהוב שלי שכבר לא אמצא שם. הדמעות עולות לי שוב ושוב במעלה הגרון ומאיימות לפרוץ בכל פעם מחדש.

בגן הדמעות לא בוכים, לא הילדים לא המטפלות לא ההורים וגם לא אני. בגן הדמעות כולם מצופים לחייך גם אם זה קשה, כולם צריכים לחייך ולשמוח כי אין לנו ברירה- החיים ממשיכים. לא בכל שעות היום אני נוכחת בגן הדמעות. בהרבה רגעים בורחת לי לאוטו למטה, מפעילה דיסק שקט ובוכה, עד שנגמרות לי הדמעות ואז- רק אז, מרשה לעצמי לגייס בכוחותיי האחרונים מסכה של כוח לפניי ולעלות חזרה הביתה, לחבק חזק חזק את החצי השני של ליבי שעוד חי וזקוק לאמא שלו חזקה ומחייכת, כי הוא לא אשם שעמית טבע, הוא לא אשם בגורל האכזר שלנו, הוא רק בן 8 חודשים…

יום ההולדת מגיע והעצב הופך להיות לרגש היחיד בגופי בראשי ובנשמתי, כאב עצום על המתנות שלא יזכה לפתוח, על העוגה שלא יטעם ועל נרות שלא יכבה, כעס על כך שלא זכה לסיים אפילו ארבע שנים בעולם וכבר נלקח מאתנו.

בלוני הליום צבעוניים ורכבי צעצוע הם מראה נדיר בבית קברות הרי מי מסוגל בכלל לחשוב לחגוג שם יום הולדת?! מי שלא יכול להעלות בדעתו לפסוח על יום הולדתו הרביעי של ילדו- אני ודורון. מעולם לא התיימרתי להיות אדם מיוחד או שונה ונסיבות חיים כמו שלי לחלוטין טורפות את הקלפים וגורמות לשיפוטיות של העולם בחוץ להתגמד, הכל מתגמד ליד הצורך להרגיש שהמשכתי לעשות כל מה שאני יכולה בשבילו בשביל הבן שלי שהיום אמור היה לחגוג יום הולדת… שהיום אנחנו חוגגים לו יום הולדת!

בגן הדמעות עדיין מתאמצים לא לבכות, לפחות לא בשעות הפעילות. השגרה תופסת מקום גדול בחיים ואת האווירה העכורה ממלאים באור קולות ילדים מתוקים. בבית שלנו עוד גדלים ילדים, על הגז עדיין עומדים כל יום סירי אוכל טריים, ברקע עוד מתנגנים שירים שמחים כי גן הדמעות הוא רק הסוואה לכאב העצום שזועקים קירות הבית בו הוא מתקיים. הוא המפלט שלנו והתירוץ להחזיק מעמד לפחות 10 שעות ביום. עד השעה 17:00. בסוף כל יום הגן מתרוקן לו ואנחנו נשארים לנו דיירים של בית עצוב. עצוב אבל חי.

עוד מהבלוג של שירלי סופר

תצוגה מקדימה

חיים בצילו של אובדן ילד

אולם מלא באלפי אנשים, עיני כולם דומעות, כולם מרוסקים ונתמכים האחד בשני כדי להחזיק מעמד ועיני כולם מופנות אליי- לנואמת ההספד באולם בית הקברות, הבמה היחידה שאף אחד לא מעוניין להופיע בה, אף אדם לא רוצה זיכרון ממנה בטח לא...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

למלאך הפרטי שלי- רק רציתי שתדע... מאמא שלך

עמית, מלאך יקר ואהוב שלי. שנה וחודשיים עברו מהיום בו איבדתי אותך, היום הנורא בחיי. עד היום לא הצלחתי למצוא את המילים המתאימות או את האומץ שנדרש כדי לכתוב לך ויש לי כל כך הרבה לומר. אני מתגעגעת אלייך כמו שלא האמנתי שאפשר. אין...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אלוהים לקח, אלוהים נתן - בן. זכר. צדיק

בערב חג הפסח, בדיוק לפני חודש, טבע למוות בני עמית בחופשה משפחתית. החיים השתנו וביום אחד מאופטימית חסרת תקנה שמפזרת סביבה חיוכים לכל עבר הפכתי לאישה עצובה שמחייכת כי אין לה ברירה. הפכתי לאישה שכשהשמש זורחת מול עיניה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה