הבלוג של shirlee

שירליונת

עדכונים:

פוסטים: 10

החל ממרץ 2011

על הקשר בין ‘זהו זה’ למנהל הבנק שלי, בפוסט אופטימי במיוחד

02/09/2011

כניצולת שנות השמונים ובתור חובבת ‘זהו-זה’ מושבעת, אני זוכרת היטב את פרק הפארודיה על  עלובי החיים (מי שרוצה להיזכר מוזמן לעשות זאת כאן).  לפרק קראו ‘המסכנים’ ומאז, אני נושאת עימי את דמותו של כל עני באשר הוא כמסכן לבוש סחבות. אני זוכרת את הפרק מבחינתי, כעצוב במיוחד, בשל המסר שהועבר בו.

לאור המחאה החברתית הפעילה שם בחוץ, הפרק הזה הפך, מבחינתי, לאקטואלי יותר מתמיד.

בינינו, מי שלא הרהר בחייו אודות זכייה קטנה בסכום כסף נאה, כזו שתסדר אותו טוב-טוב ואולי גם תנקר את העיניים לכמה “מפרגנים” (ותמיד יש כאלו)  – שיקום. כולנו רוצים להנות מ’מכה’ כזו, שלא תצריך מאיתנו מאמץ גדול, להיות אלו שנכנסים לבנק ומנהל הבנק טופח להם על השכם בחיבה ובחנופה. לגבי דידי, אני בטוחה שהיום הזה יבוא. כולי תקווה שזה יקרה עוד בגלגול הזה…

אבל עכשיו, אני חרדה מיום קצת שונה. היום בו הפקידה בבנק תפסיק לחייך אלי, זה יהיה היום בו עלי להתחיל לדאוג באמת.

לצערי, החרדות הכי קיומיות שלי מתנקזות לשם, לנקודה הזו בתוך הקיר. הנקודה הממוחשבת, שמחליטה אם אני ראויה לקבל עכשיו כסף ממנה או שמא היא תבלע לי את הכרטיס ותותיר אותי נבוכה ומתוסכלת.

את התואר הראשון שלי, העברתי במסלול ‘הישרדות’  (ולצערי בלי גיא זוארץ) ובהגשת טפסים לעשרות מלגות (שמעולם לא זכיתי בהן, כי לא הייתי מספיק מזרחית או מספיק מסכנה, מסתבר). גדלתי קצת מאז. הלכתי בדרכים לא נכונות לעיתים, כדי למצוא את עצמי היום, במוד הישרדותי אחר, כזה שכולל  גם לימודים לתואר שני ועוד שני ילדים וחתולה מנומרת שזקוקים להאכלה נמרצת.

כמו רבים וטובים, גם אני משתדלת להיות עם היד על הדופק, לעשות כל מה שצריך כדי להימנע מאותו טלפון (שתמיד הוא ממספר עלום) ביום שמתחיל מעולה ונשמע כמו תקליט שרוט ברקע כשאני מבינה לאן השיחה הזו הולכת.

-    היא צועקת עלי בטלפון.

-    ברור שאני יודעת שיש לי מינוס אסטרונומי, הרי אני יצרתי אותו.

השיחה מסתיימת בשתיקה. שלי, בעיקר, כשהיא מצווה עלי להסדיר את העניינים בסניף.

פעם, כשהכל היה בסדר אצלי, לא הכרתי אישית את מנהל הבנק. לא היה צורך. היום,  זה הפך להיות חיוני ואפשר לומר שמתנהל בינינו, מעבר לחשבון בנק סטנדרטי בחובה תמידית, גם קשר אישי חיובי.  הוא דורש בשלומי באופן אישי בכל פעם שאני מגיעה לסניף, רק כדי לדעת מתי, לעזאזל, החשבון שלי יחשוב כבר בכיוון חיובי.

ידיד שלי, לימד אותי להסתכל על הכסף כעל אנרגיית ביצוע – צריך להזמין את מה שצריך והכסף לצורך כך יגיע בעצמו, בדרכו שלו. בעבר, היה לי קשה מאוד להתחבר לזה, ממקום של חוסר סבלנות וחוסר יכולת לדחות סיפוקים. גם היום אני חסרת סבלנות ולא קל לי עם דחיית סיפוקים, אבל איכשהו, אני הרבה יותר מאמינה בזה.

אז נכון שהחיים שלי הם לא עוד פרק ב’זהו זה’ והמלאך השומר שלי לא נראה כמו שלמה גרוניך, אבל אני בטוחה שיש לי כזה כי גם לי הוא שר באוזן (בלי זיופים) בסוף כל פרק בחיי- שחייבים להאמין כדי לא להתייאש.

עוד מהבלוג של shirlee

תצוגה מקדימה

מבכי רע לבחירה

בניגוד לרבות ממכרותיי, כשאני הייתי ילדה, כלל לא דמיינתי איך תראה החתונה שלי. למעשה, עד גיל  מאוחר יחסית, היה זה דבר שכלל לא העסיק אותי. גם כשבגרתי, עמידה מתחת לחופה לא היוותה עבורי משאלה שיש להגשימה. כן עניינו אותי דברים כמו...

תגובות

פורסם לפני 9 years

כמה דברים מאחורי המסיכה

מעולם לא חיבבתי את חג הפורים כפי שאני מחבבת אותו כיום. אולי זה בגלל שהתבגרתי, אולי ריככו אותי קצת השנים, ואולי זה בזכות שני ילדיי המאפשרים לי לחוות ילדות שנייה באמצעותם ולהנות מדברים מהם לא ידעתי ולא השכלתי להנות בהיותי...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 9 years

לא חשוב אישה, העיקר זה הרומנטיקה

כשאדם לוקה בציניות מושחזת (כמוני, לדוגמא), קשה למצוא אותו מתענג על מחוות רומנטיות שונות מכל סוג וצבע. במהלך השנתיים האחרונות,מאז גירושי, בכל פעם שנקלע לדרכי בחור חדש (גרוש עם מנת שריטות הגונה, על פי רוב), הצנעתי ציפיותיי...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה