הבלוג של שיר ביליה

ד"ש עם שיר

תנו לי חמש דקות ואני חוזרת..

עדכונים:

פוסטים: 32

החל ממרץ 2010

אני חושבת שאני הבנאדם הכי לא מסודר שהכרתי ומרוב בלאגן אני מזהה את הסדר. פעם הלכתי לאיזה מטפלת שאמרה לי, “סדר יהרוג אותך! ימית לך את כל היצירתיות והתשוקה”. “אבל…אבל אני מרגישה שזה יציל אותי” הכרזתי מולה. “חוסר המיקוד הוא המיקוד שלך”, היא מרימה עיניים ומצהירה כאילו עובדה בידה, אבל זה לא כל כך עזר.

בזמן האחרון אני מתעוררת בלילה עם תחושת פחד, מתחילה להסתובב מימין לשמאל העיניים עצומות אבל הראש טס, לא נוח, אשמה, תרגילים לסלק את התחושה, אשמה היא ניתוק מהבריאה. ואז צצות לי מילים כמו “סדר”…. את צריכה סדר, תנשמי בצורה מסודרת ותתחילי לחשוב, לקחת אויר להוציא אויר, הכל בסדר שיר, הרי החיים ריקים וחסרי משמעות גם ככה, תירגעי. כולה סדר. תתחילי בלחשוב על המילה (הלילה השקט מביא איתו דברנים אחרים לאיזור).

חשבתי על המילה וגיליתי שיש בה שתי מילים: סוד ודר. וואלה מצאתי את הפיתרון, הסוד נמצא בסדר. אני מחפשת את מה שאני כאילו כבר יודעת, ואז בסיבוב לצד שמאל איפה שיש זרימה טובה ללב.

הבנתי, הבעיה פשוט שאני לא יודעת איך עושים סדר, ועל איזה בלאגן בדיוק אני מדברת ומה צריך להיות ברור, נקי ומסודר.

אז ככה ללכת לסדר את הארונות של הילדים ושלי זה לא בעיה, הבעיה היא שאני לא סובלת לעשות את זה, להכנס בבית בקריזה של ניקיון.  יש לי את הקריזות האלה, לדעת איפה כל דבר נמצא, זה ממש בערך באותו הרגע שאני רוצה מספריים לדוגמא, יש מצב שזה יסתיים בללכת לקנות אותם, ובדיוק כשאחזור מהקניה, אני אפתח מגירה ואמצא איזה זוג.

יש את הבתים האלה שהכל כל כך במקום שתמיד אני מקנאה בהם, במשחקים של הילדים לא חסר אפילו חלק אחד, אני רוצה להיות כמו האמא הזאת, האשה הזאת שהכל מתוקתק אצלה, ונראה מושלם, אין סימנים אין עקבות. יש אנשים שיש להם ארוחות קבועות במשך היום, אין לי מושג מתי אצלי יגיע אוכל.

יש אנשים שלא יקבלו דו”ח חניה כמעט בחיים. כל הכסף שיכול להיות לי למגפיים, נעליים, מצלמה ושכיות חמדה אחרות הולך אצלנו בבית על הדו”חות האלה.

הדייסה של החיים

יש מכוניות שאני נכנסת אליהן, ואני מפחדת שיהיה סיכוי שאותם אנשים יכנסו לשלי .

נראה לי שבסוג סדר הזה אני יכולה להשתפר אבל לעולם לא אהיה מצויינת, או אחת המשמשת דוגמה. הסדר שאני מדברת עליו ומסתובבת בגללו בלילות, הוא להיות ברורה ועקבית במה שאני רוצה ועושה עם עצמי בחיים, עכשיו ובשנים הבאות בהתחייבות ואהבה.

הסדר שאני מדברת עליו הוא לנקות את כל המחשבות המיותרות, כמו להבין שרוב המחשבות האלה הם גם תירוצים להתחייבות, פחד מפני הדבר האחד. הרי יש לנו הזדמנות פה, מתי נאפשר אותה?

חד הדברים שאני יודעת הוא להתבונן ודרך זה ללמוד.

אז הלילה הביא איתו מחשבה אחת שממנה אני אתחיל: תעשי כל בוקר לילדים דייסה ותראי איך זה משפיע עליהם, משהו קבוע אחד, באותו הזמן, באותו מקום. ואז תתרגמי את זה אלייך.

מתעוררת ב6 וחצי מדליקה את האש, שמה חצי מים חצי חלב, מלח, קוואקר, נותנת רתיחה, מורידה לאש הכי קטנה, מוסיפה מעט דבש אחרי שהדייסה מוכנה, מפזרת סוכר עם היד כמו מלח על כל קערה, זה נותן ברק מנצנץ למראה העיניים, יש ימים שאני עושה על בסיס מים ומלח (דייסה מלוחה), מניחה על השולחן וקוראת לילדים. הם מתיישבים בשמחה. יש מאין איסוף של הפיזור הכללי של הבית ושל כל אחד בנפרד, הם מדברים, נוצר קשר. אחרי שבועיים של עקביות הילדים התיישבו לשולחן בלי שאקרא להם. הריתמוס הביא אותם למציאות שהם והגוף מחכים לה, יש אחיזה, יש חיבור לכאן ועכשיו, זה נותן להם ביטחון, נוצר קשר, מבט בעיניים, יש מבוגר אחראי, יש קונקרטי, יש אלוהים.

עכשו תורי. התחלתי בלנקות את רעש המחשבות המיותרות, התמקדתי באפשרות אחת, וכל יום אני עושה מינימום משהו אחד למען האפשרות. כמו הילדים אני מתחילה את היום אסופה, מצומצמת וממוקדת ומבינה שהפרקטיקה מרחיקה את הפחד. והמינימום של הדבר האחד ביום מוליד עוד דבר.

הדייסה בעצם מסמלת לי את המיקוד הדבר הקבוע, והדבר הקבוע כשהוא קבוע, הוא משתנה ויוצר מתוכו משהו אחר.

אז הסדר של הדייסה נתן לי מספיק ביטחון להיות חסרת סדר ולהפוך את הדייסה לקציצה.

המתכון לעיסה

הדייסה המלוחה בבית לא נאכלת עד הסוף כמו המתוקה, אבל בעתיד של היום היא הופכת להיות אחד המטעמים הכי טעימים!

3-4 כפות קוואקר מבושל עם מלח (אני משתמשת בsteel cut oats)

כשהדייסה מתקררת היא סמיכה כמו אורז רטוב.

חבילת תרד גרוס של סנפרוסט.

הוספתי אורז חום שבישלתי יום לפני עם גזר (3 כפות).

ביצה

2 כפות גדושות קמח תופח

מלח

לגרד קצת גבינת מוצרלה

עגבניה חתוכה לקוביות קטנות (לא חובה).

לערבב טוב להוסיף טיפה של פירורי לחם.

ובסוף ליצור קציצות גדולות כל אחת היא כמו ארוחה, ולמסגר אותה בפירורי לחם כדי שלא תספוג הרבה שמן.

אפשר לטגן ואפשר גם לשים בתנור (אם בתנור לרפד בשמן את הבסיס על נייר הכסף)

עוד מהבלוג של שיר ביליה

תצוגה מקדימה

איפה האש שלך?

לפני כמה ימים באה אלי מספר 3 ושאלה אותי, ״כשהיית קטנה, מה הכי רצית להיות? ״ התשובה נשלפה אלי בלי מחשבה מוקדמת ״מורה״ עניתי  ועוד כל מיני דברים........ אבל קודם כל, מורה. עלתה לי התמונה  איך הייתי  שעות בחדרי מסדרת את...

תגובות

פורסם לפני 6 years

הרווחתי כל קמט בכבוד

לפני שעזבנו את הארץ, כולם אמרו לי רק אל תשתני. איך בנאדם יכול להשתנות בגיל 40, מה כבר יכול להיות, שאלתי. גם אם פתאום אני יהפוך למיליונרית זה ברור לי שתמיד הדרווישים הם הפיבוריטים שלי. גם אם יהיו לי חיים מלאים, תמיד ארגיש...

תגובות

פורסם לפני 9 years

פרק 14: ילדת סנדוויץ'

בואו נתחיל בכך שנסכים על זה שאין דבר יותר טעים מסנדוויץ' טוב. ארבע בבוקר, הגוף שלי עובר ממצב רדום להתעוררות, ואני מתחילה לחשוב איזה סנדוויצ'ים אני מכינה היום. כשהייתי ילדה, אמא שלי הייתה מוציאה בבוקר את כיכר הלחם השחור...

תגובות

פורסם לפני 10 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה