הבלוג של שירן אברהמי

shirania

כותבת, חופרת, מתביישת, מנסה להצחיק, לפעמים זה מצליח, לפעמים זה עצוב. אוהבת את כולם למרות שלא כולם אותי. תבואו תקראו יהיה מצחיק, מקסימום תבכו.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מדצמבר 2012

תמיד דמיינתי שכל עונה יש דמות שמבשרת על בואה, באביב יש כוסית מאושרת בשורט וסינקרס. השנה בגלל הגזירות הכלכליות היא הוחלפה באיש עם סוס ועגלה. והוא לא שוכח את אלו שכל כך חיכו לרגע הזה ודואג להם להרגיש את משמעות המילה, פריחה.

08/06/2013

הכמיהה הגדולה של אדם בגילי המופלג (24) העוסק בשגרה אימתית של עבודה- שמונה עד חמש או מה שנקרא עבודה של “גדולים” היא חופשה. קצרה, ארוכה, מאורגנת להחריד או ספונטנית להפליא. העיקר – חופשה. גם איברי המשמינים חשקו בכך. אם בכדי להשכיח מעט את הכיסא שמקמר את גופי או כדי להדליק את עיני המרצדות על מסך המחשב בנופים שהם לא פרי דמיונם של ווינדוס.

רגע לפני הגזירות הכלכליות של לפיד, בשיאו של האביב הניצב בפתח, ארזתי את קולקציית החופשה שלי ואחזתי בידו של של דודי, הגבר הכשר שלי.  הדרך לעיר ללא מע”מ הייתה קרובה מתמיד.

המחשבה על כוס מרטיני עם אמברלה ליד הבריכה העבירה בי צמרמורת. צמרמורת אחת יותר מידי. ברגע אחד הדברים התהפכו והחופשה הפכה להיות קרוסלה של אפצ’ים ושיעולים. ישבנו על שפת הבריכה כשלפתע שיעול מוזר תקף אותי, ואחרי מספר דקות גם דודי הצטרף לחגיגה. עלינו לחדר ואת רוב הזמן בילינו במיטה, מעבירים ממחטה מיד ליד, שותקים, מביטים זה בזו ברחמים ושוזרים אצבעות שהיו בין האיברים היחידים שעוד תיפקדו.

דודי נהיה היסטרי כשהוא חולה, הייתי מכתירה אותו: הבנאדם מסכן בעולם. יש לו ש-י-ע-ו-ל אוי ואבוי. רמת המסכנות שאליה הוא מגיע היא בלתי נתפסת. אני מאמצת את החיוך הכי פחות חולני שיש לי ומנסה לעודד אותו, אנחנו באילת בוא ננצל את זה. אבל הוא בשלו. 8 בבוקר מתהלך בחדר בהיסטריה, העיניים שלו מבשרות על סוף העולם הקרב ובא.

אנחנו הולכים לרופא בקופת חולים בעיר. האוטו שלנו נוסע מאזור בתי המלון למעלה, איפה שיש בניינים רגילים ובני אדם שלבושים בבגדים שמכסים איברים. קופת החולים כל כך שקטה וריקה. עלינו לכיוון חדר הרופא. אין רמז לנפש זקנה שתערער על מעמדך בתור. הרופא הקשיב למסכנון שישב לצידי ואפילו לא טרח לבדוק אותו עם מקל של ארטיק. הוא פטר אותנו בחיוך וכדורים נגד בחילות. אני הרגשתי מהרופא את המסר שאותו ניסיתי להעביר לדודי: אתה לא יכול להיות חולה באילת.

את היום הבא העברנו בחצי כוח, השתכשכות קלה בבריכה והוצאה מחייבת על משקפי שמש בהנחה שקרית. מרגע לרגע הרגשתי מותשת יותר אבל לא הבעתי נכונות לוותר על חיי הלילה שהעיר הציעה. יצאנו למועדון עם חברים. אני החזקתי בקבוק מים ורוב הזמן הרמתי את הראש שיעזור לאפצ’י לצאת לאוויר. דודי גמע שלוק בירה וחזר לפרצוף מסכנון. חתכנו מוקדם ותפסנו מונית למלון. הדרך הייתה רצופת אנשים שיכורים ומבסוטים בעוד שאנחנו התחרנו בשיעולים. הנהג מונית ניסה לברר בעדינות מה יש לנו. וכך יצא שבמקום שהוא יחפור לנו אנחנו חפרנו לו על איך שהחופשה שלנו נהרסה. הוא הגדיר את זה במשפט אחד: העיקר שאתם חולים ביחד.

הוא כל כך צדק. דודי אמר שבטח הייתי קורעת אותו אם הוא היה חולה ואני לא. כן זה נכון, אני לא מוכנה להיכנע לשום דבר ובלתמים מוציאים אותי מדעתי. אבל הפעם הייתי כל כך חלשה, מותשת, חסרת חוש ריח עם קול של עורב. שבועיים אחרי החופשה נרקבנו בבית בגלל וירוס אביבי מניאק שלקח לנו את הימים הכי יפים בשנה. אני לא יודעת למה אבל יש לי תחושה שיאיר לפיד קשור לזה.

עוד מהבלוג של שירן אברהמי

תצוגה מקדימה

חברות לנצח ב.ע.ר

בחיטוט עמוק באלבומי התמונות שלי לאורך שנותיי היפות והיפות פחות, יש דפוס חוזר של פרצופים שמשתקפים מהם. הרכב של בנות שאוספות את חוויות חייהן כשהן ניצלות בשמש האילתית, נוגסות קרח בחרמון, או סתם יושבות במרפסת ומעשנות את...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

סתומה או לא להיות

והרי המילה שאני הכי אוהבת: מונסון. יש בה איזה קסם שמתגלגל בתוכי כשאני חושבת עליה. גשם כשחם וחם כשגשם. איזה נפלא זה. תירוץ מושלם לסיגריה מתחת למטריה, שזה הדבר שאני הכי אוהבת אחרי שקדי מרק בלי מרק. ללכת עם ולהרגיש בלי. לקבל...

תגובות

פורסם לפני 7 years

שאני אשפשף? מה פתאום, לי יש אהבה!

בשנתיים האחרונות גרתי בשותפות עם חברות, אפשר לומר שזה נהדר, נפלא, מלמד על עצמך ועל אחרים ובעיקר כיף גדול כשכולן רווקות ומאושרות. מהר מאוד איבדתי את רווקותי לטובת תחושה מהסוג המרחף- אהבה. בהתחלה היא באה לבקר ולפעמים גלשה עד...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה