מכירים את החורים הקטנים הללו בכיסים, שבקושי אפשר להכניס אליהם אצבע, אבל משום מה כל מה שמכניסים לכיס מוצא את דרכו החוצה דרכם?
אז אחרי שגיליתי שהעט שאני נושאת עימי בדרך קבע בתיק נעלם, בפעם השנייה תוך שבועיים…
ואחרי שלא מצאתי את המתקן הפטנטי לתליית התיק במסעדה, פריט שרכשתי אחרי שאמרו לי כמה פעמים שאם שמים את התיק על הרצפה הכסף בורח…(למה להתגרות בגורל, רחמנא ליצלן???). לשם הבהרה, הנחתי את התיק על הרצפה רק כשכלו כל הקיצין, דהיינו, כשלא היה מקום להניח אותו על כיסא על ידי, כי תמיד חששתי להניח אותו הרצפה שלא יתלכלך לי וגם…טיפונת אבל ממש רק טיפונת חששתי שעלולים לסחוב לי אותו.
והטבעת שמשנה את צבעה לפי מצב הרוח? איפה היא באמת?
וקופסת הכדורים החמודה שלי מבית מיכל נגרין? מה קרה לה?
טוב, זה כבר מוגזם! התחלתי לחפש את הפרצה בתיק, בכל התאים, הכיסים והמחיצות וגיליתי אותו!
חור קטן וסורר שדרכו נשפכה לי מהחיים כל הכבודה הזו שהנעלמה לי בהדרגה בלי שארגיש… רוקנתי את התיק מתכולתו הרשמית והתחלתי לדוג החוצה את מה שנפל מהחור.
הנה רשימת האוצרות שנמצאו בתחתית התיק, בין המעטפת לביטנה:
2 מסטיקים מרובעים (שהושלכו מיידית לפח)
מטבע זר (ראו תמונה – לידיעת בנק ישראל)
הקופסא החביבה שלי
מתלה התיקים
הטבעת המתוקה שלי!
אחרי שניערתי את התיק היטב, וחיפשתי פרצות נוספות, (כן, מצאתי חור קטן נוסף – תמיד חלמתי להגיד את זה, אחרי ששנים שמעתי את רופא השיניים שלי מבשר לי זאת בכל בדיקה שגרתית), תפרתי הכל יפה ונקי, כמו שלמדתי מאמא שלי, החזרתי את כל התכולה לתיק וחייכתי לעצמי:
אמא – זה לא היה לשווא!
הפוסט הזה כתב את עצמו הבוקר. בלי כל תכנון והוא בכלל לא על אוכל, גם לא על בריאות. אבל בכל זאת היה לי חשוב וכיףףף לשתף.