הבלוג של תנועת ש.י.ן - לשיוויון ייצוג נשים

shin_movement

תנועת ש.י.ן - שיוויון ייצוג נשים, הוקמה בשנת 1989 על ידי פרופ' אסתר הרצוג, במטרה להיאבק על שוויון לנשים בישראל, תוך התמקדות בייצוגן בהנהגת החברה. פעילותה של התנועה מבוססת על התנדבות. התנועה מארגנת כנסים בכל רחבי הארץ,... +עוד

תנועת ש.י.ן - שיוויון ייצוג נשים, הוקמה בשנת 1989 על ידי פרופ' אסתר הרצוג, במטרה להיאבק על שוויון לנשים בישראל, תוך התמקדות בייצוגן בהנהגת החברה. פעילותה של התנועה מבוססת על התנדבות. התנועה מארגנת כנסים בכל רחבי הארץ, מספקת מידע לקובעי ומבצעי מדיניות ולאמצעי התקשורת, מייצרת בולטות לנשים המובילות מאבקים חברתיים, פוליטיים ופמיניסטיים בתחומי האקדמיה, הפרופסיות, שוק העבודה, החינוך, הרווחה ועוד. התנועה פועלת תחת ארבע מסגרות עיקריות: פרלמנט נשים - המהווה במה לדיון פמיניסטי וביקורתי על המדיניות השלטת והשיח הציבורי הרווח בישראל. פרלמנט נערות - פעילות של נערות ערביות ויהודיות שמטרתה לייצר שינוי תודעתי, זירה פתוחה ותומכת וקידום חשיבה ביקורתית ועשייה חברתית-פמיניסטית. אנואר - נשים מנהיגות ערביות ויהודיות הנפגשות במסגרת סופי שבוע לקידום דיונים ונושאים חברתיים ופוליטיים משותפים "להיוולד מחדש" - פעילות המסייעת בהאצת תהליכי השינוי החברתי והמגדרי בכפרים ערביים בישראל. האתר שלנו - http://www.shin-women-equality.org.il/

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מאפריל 2016

ארבעה סיפורים על מאבקים פמיניסטיים עם מסר ברור – כפמיניסטיות אין לנו את הפריבילגיה “למזער נזקים” שנגרמים לנשים. אילו הישגים היו משיגות פמיניסטיות בכל העולם לאורך השנים אם היו נוקטות בגישת ה”קרב אבוד, בואו רק נמזער נזקים שייגרמו לנשים”…?! המאבק הפמיניסטי, וכל מאבק לשינוי חברתי, הוא לא עניין של אסטרטגיה אלא עניין של אידיאולוגיה אנושית ונשית. לעולם אין לומר “הכל אבוד” או “אין מה לעשות”. תמיד יש מה לעשות, וזוהי גם חובה, מוסרית ומעשית!!!

10/04/2016

מאת:  פרופ’ אסתר הרצוג, יו”ר משותפת של תנועת ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים 

Esther-Hertzog-pic

סיפור מס’ 1 – האמנם עלינו לקבל את הפונדקאות כעובדה קיימת ורק לדאוג ל”ריכוך” הפגיעה בפונדקאיות ובנזקים שנגרמים להן?

“גם ארגוני נשים ‘מתכנסים’ להסכמה ביחס לפונדקאות”, כך הוסבר לבאי הכנס במכללת נתניה שהתקיים ביום ה’ 7.4.16 ועסק בפונדקאות, לרגל 20 שנות קיומו של חוק הפונדקאות.

הייתי בכנס והקשבתי מרותקת להרצאות המאלפות. תהיתי על איזה ארגוני נשים ש”מתכנסים” להסכמה ביחס לפונדקאות מדובר, שהרי הארגונים שאני חלק מהם אינם “מתכנסים” להסכמה על הפונדקאות. אדרבא, אנחנו מתנגדות נחרצות לתופעת הפונדקאות. אף שמסבירים לנו כי “הפונדקאות היא פה כדי להישאר”, וכעת כל שנותר לעשות הוא “לצמצם נזקים” ולהשיג את הטוב ביותר האפשרי, אני ורבות כמוני סבורות שעלינו להיאבק ביתר עוז ונחישות נגד תופעות שהן נגד האנושות, האנושיות והנשיות.

בשני פאנלים מרתקים שהתנהלו בכנס, הציגו מיטב החוקרות בנושא (כולן נשים) וגם שרת הבריאות לשעבר, חה”כ יעל גרמן, את הדילמות והניסיונות למצוא פתרונות אשר “ירככו” את הנזקים ואת הפגיעה בפונדקאיות ובעיקר (כדברי גרמן) שיבטיחו כי הפונדקאות נעשית מתוך בחירה “אמיתית”. וכך, כל הדוברות נשמעו משוכנעות שהתהליך בארץ אמנם מתנהל באופן שמבטיח שהפונדקאית אינה עושה את המעשה בשל עוני או מתוך אילוץ וכפייה כאלו או אחרים, אך (!!!) הפונדקאות בחו”ל זה משהו אחר. הפיקוח כמובן כמעט לא קיים, והניצול, המסחור והחיפצון הם בלתי נמנעים (כלומר, מה שקורה שם זה לא כל-כך מענייננו). והנה באה הרצאתה המדכאת של ד”ר אתי סממה, אשר הציגה באופן משכנע שאין למעלה ממנו, את הנזקים והפגיעה הקשה בזכויות אדם של הפונדקאית. העובדה המדהימה ביותר שהציגה הייתה שעל אף שישראל היא בין המדינות המובילות בעולם בהיקף פעילויות הפריון למיניהן, היא נמצאת בין המדינות המפגרות בהישגים בכל הקשור לשיעור קליטת ההפריות: רק כ-40% מהן מסתיימות בלידה! בכל שאר המקרים, אלו שאינם מסתיימים בלידה, הנשים, הפונדקאיות, נשלחות הביתה ואינן מקבלות כלום!! ועוד נתון מדהים שהוצג: כמעט כל מדינות העולם, למעט בודדות (6-7) מאפשרות פונדקאות. ישראל היא אחת מהן.

סיפור מס’ 2 – האמנם עלינו להרים ידיים במאבק נגד ביטול חזקת הגיל הרך?

אמירות מסוג זה המרפה ידיים, נשמעות מזה למעלה מ-12 שנים גם ביחס לחזקת הגיל הרך. אני זוכרת היטב את הטלפון של אחת מחברות ועדת שניט שהוקמה על ידי ציפי לבני ב-2004 כדי לבחון (ולמעשה לבטל) את סעיף חזקת הגיל הרך בחוק. היא התקשרה אלי ודווחה לי כי המצב חמור והועדה מתכוונת להמליץ על ביטול חזקת הגיל הרך וכי נראה ש”הפסדנו את המערכה”. ארגנתי אז עם חברותי כנס חירום של פרלמנט נשים על הנושא. מה שקרה בכנס והתנהגותם הבריונית של קבוצת גברים הם עניין חמור בפני עצמו שלא פה המקום להרחיב בו. הדוברות הציגו מידע, דוגמאות, השוואות למדינות בעולם ועמדות חד-משמעיות נגד ביטול חזקת הגיל הרך במציאות, הכלכלית-תעסוקתית-דתית מגדרית המפלה נשים באופן קיצוני, הקיימת בישראל (ובעולם המערבי כולו). הקמנו קואליציה של ארגונים שפעלו נגד ביטול חזקת הגיל הרך. במהלך השנים שמעתי פעם אחר פעם ש”הכל אבוד, הפסדנו את המערכה”. וכל פעם מחדש חזרתי וטענתי שאין מרימות ידיים גם כאשר הכל נראה אבוד. אף כי בתי המשפט נוהגים מזה שנים כאילו החוק התבטל ופוסקים “משמורת משותפת”, החוק בעינו, עדיין, עומד. והנה בימים אלו הולכות ומתרבות העדויות על הנזקים שגורמת ההתנהלות האנטי-חברתית הקשורה להתעלמות מהחוק.

סיפור מס’ 3 – האמנם הפתרון היחיד לבעיית תשלומי הפנסיה הוא רק גיל הפרישה לנשים או שמא יש פתרונות אחרים שלא נשקלים?

בימים אלו עלה (שוב) נושא העלאת גיל הפרישה לנשים על מנת למנוע “בור תקציבי” עתידי במסגרתו לא ניתן יהיה לעמוד בתשלומי הפנסיה. לצורך בחינת הנושא מינה שר האוצר ועדה.

בעקבות הפרסומים פניתי לפמיניסטית חשובה ורצינית ביחס להעלאת גיל הפרישה ושאלתי אותה מהי עמדתה בנושא וכך היא הסבירה לי: אין סיכוי למנוע את העלאת גיל הפרישה ולכן יש לעשות הכל כדי למזער את נזקיה. הצלחנו עד היום, כך הסבירה למנוע את העלאת גיל הפרישה אז כעת לפחות נשתדל לגרום לכך שגיל הפרישה יעלה בהדרגה. אני מסכימה איתך, היא אמרה, בעיקרון אך לא באסטרטגיה. אסטרטגיה? האמנם זוהי האסטרטגיה היחידה? ואולי הפתרון מצוי במקום אחר כמו למשל העלאת גיל הפרישה של אנשי הקבע. האם הועדה שהוקמה תבחן גם פתרון זה של פגיעה בחזקים, או שמא ייבחן רק הפתרון הקל של פגיעה בחלשים, בנשים? מתשובתה עולה בי הרושם שהוחלשנו עד כדי כך שאנו מוכנות להסתפק במזעור הנזקים שנגרמים לנשים, במקום להילחם ללא פשרות על תיקון מעמדנו והעלאת איכות חיינו.

סיפור מס’ 4 – האמנם המאבק שקיימנו בישראל נגד שידורי הפורנוגרפיה נכשל?

כאשר ניהלנו את המאבק נגד שידורי הפורנוגרפיה בשנים 2000-2004, חזרו וטענו כלפינו שזה מאבק אבוד, שזה מאבק אנכרוניסטי, אנטי ליברלי ואפילו “חומייניסטי”. אמנם  החוק נגד שידורי הפורנו אותו הצליחה להעביר הקואליציה של הארגונים, שבראשם עמדה תנועת ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים,  לא הצליח למנוע את כניסת הפורנוגרפיה לחיינו בכל פינה אפשרית ובווריאציות דמיוניות, אך אין ספק שמאבק זה שניהלנו, החוק שהעברנו והשיח הציבורי והמחקרי שהתפתח מאז, מסבירים את התגייסותן של כמעט כל חברות הכנסת להעברת החוק להפללת לקוחות  הזנות

ארבעה סיפורים ואני חושבת לעצמי, איפה היינו היום עם כל המאבקים הפמיניסטיים אם היינו נוקטות בגישת “האסטרטגיה הריאליסטית”. אילו הישגים היו משיגות פמיניסטיות בכל העולם לאורך השנים אם היו נוקטות בגישת ה”קרב אבוד, בואו רק נמזער נזקים שייגרמו לנשים”.

השורה התחתונה, כאמור, היא שכפמיניסטיות אין לנו את הפריבילגיה “למזער נזקים” שנגרמים לנשים. המאבק הפמיניסטי וכל מאבק לשינוי חברתי הוא לא עניין של אסטרטגיה אלא עניין של אידיאולוגיה אנושית ונשית. לעולם אין לומר “הכל אבוד” או “אין מה לעשות”. תמיד יש מה לעשות, וזוהי גם חובה, מוסרית ומעשית!!!

עוד מהבלוג של תנועת ש.י.ן - לשיוויון ייצוג נשים

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years

געגועים לימי הזוהר – חיילת יפה שמגישה קפה ונותנת מגוון שירותים למפקד

בשנים האחרונות התבשרנו מדי פעם על כך שיפתח רון טל, כיו״ר חברת החשמל, מתגאה בקידומן של נשים לדרגים הניהוליים הגבוהים של חברת החשמל, כמו גם בשילובן של נשים במקצועות טכניים וטכנולוגיים בחברה. אולם לאחרונה נחשפה ערוות...

תצוגה מקדימה

בחורה אוקראינית כמתנת יומולדת

בתחילת השבוע, השתתפו נציגות פרלמנט נערות מכפר סבא בדיון ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שעסק ב"דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית בנושא סחר בבני אדם לשנת 2017". בדיון השתתפו נציגות פרלמנט נערות מכפר סבא בהנתחייתה של רחל לוי...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה