לצאת מהבית – סרט אימה

זהו. עברו כמה שבועות מאז הלידה, התחלת לצאת עם התינוק שלך לפרקי זמן ארוכים מהבית וסוף סוף את נושמת אוויר. אבל אף אחד לא סיפר לך שאת עלולה להקלע לסרט אימה

בחורה עם מחשב נייד

זהו. עברו כמה שבועות מאז הלידה, התחלת לצאת עם התינוק שלך לפרקי זמן ארוכים מהבית, ובדיוק כשהתרגלת לרעיון שאת חיה את צרכיו המידיים ושאת לא יכולה לתכנן יותר מדי, את מקבלת סטירת לחי מהמציאות החדשה שלך, הלוא היא חופשת הלידה, ואיתה מסר הפוך לגמרי: כשאת יוצאת מהבית, את חייבת להיות מתוכננת. למעשה, אם לא תהיי מתוכננת תמצאי את עצמך במקום מפוקפק על הסקאלה שבין אי-נעימות קלה לסרט אימה של ממש.
לשם המחשה, הנה כמה מצבים שאת עלולה להקלע אליהם וכמה המלצות איך לצאת מהפלונטר:

  1. את והתינוק שלך נוסעים באיילון. מיום שנולד הוא יונק בלבד. ממקום מושבו בסל-קל הוא מתחיל להראות סימני רעב ע"י אי-נוחות ובכי קל. עוד רבע שעה את בבית. זה הרבה זמן לתינוק קטן ורעב שאין מאגרים ורזרבות בגופו, אבל כל אמא יודעת שבכי של רעב לא נרגע מאליו. את נותנת מוצץ, מרגיעה, אבל הבכי הולך וגובר ואז את נקלעת לפקק תנועה שלא רואים את סופו. הוא צורח והמכוניות עומדות. מה בדיוק את אמורה לעשות? לעצור בשוליים ולסכן את שניכם + דוח? לעצור באמצע הכביש? לתת לו לרעוב?
    (המלצה: אל תצאי לנסיעה אם התינוק שלך לא שבע. הכוונה, כמובן, היא לא לנסיעות ארוכות שבהן הוא יצטרך לאכול יותר מפעם אחת, אלא לנסיעה ממוצעת שבכבישנו עלולה להפוך לגיהינום ממושך. אל תשכחי שבחוץ הגירויים רבים יותר – רעשים, מראות, ריחות – זה מעייף את התינוק יותר מהרגיל וגם מרעיב אותו יותר מהרגיל, והוא עלול להפתיע אותך בעיתוי הארוחה הבאה).
  2. יצאת איתו לקניון. החלטת לשאת אותו במנשא ולא לקחת עגלה. אתם מסתובבים בכיף, את מפרגנת לעצמך איזה אייס קפה וגם קניות פה ושם, לא יותר מדי, כמובן, כי זה לא מוסיף לגב הדואב ממילא מהמנשא. הוא ישן בשלווה ואת כל כך שיכורה מתחושת החופש, שאת לא שמה לב ללחץ ההולך וגובר בשלפוחית, עד שפתאום את מרגישה שאם לא תשתיני – ועכשיו, את פשוט תתפוצצי. את מגבירה קצב לכיוון השירותים, שנמצאים כמובן בקצה השני של הקניון, עוד שנייה בורח לך (ואחרי לידה אפילו מהר יותר…), את מגיעה לשירותים ו…נעצרת: איך את אמורה לעשות את זה? להכנס איתו? לא הכי סאניטרי, אבל נניח, ומה עכשיו? להתכופף איתו? נשמע טריוויאלי, אבל לא ממש עובד. לא נוח לו, לא נוח לך, ובהנחה שאת לא מתכוונת להניח את ישבנך על האסלה הציבורית – לא אופציה. להוציא אותו מהמנשא? רעיון מעולה. איפה תשימי אותו בדיוק? פיפייייייייייי!
    (המלצה: תמיד להשתין לפני שאת יוצאת מהבית. להשתדל לא לשתות כשאת מסתובבת איתו עם מנשא בלבד. אפשר כמובן להוציא אותו ולתת למישהי אקראית להחזיק אותו כשאת בשירותים).
  3. הוא ישן בשלווה במיטתו ואת קופצת לשנייה לשכנה לקחת משהו. ממש לשנייה. או להוריד את הזבל. כן, יש כאלה שעושות את זה, מסתבר. את לוקחת מפתח, טורקת, חוזרת צ'יק צ'ק ומגלה שיש כבר מפתח במנעול, רק מהצד השני. בהצלחה.
    (המלצה: פשוט לא לעשות את זה. לא לעזוב את התינוק לבד אפילו לשנייה בבית, באוטו או בכל חלל אחר. כמעט הכל סובל דיחוי או לא מספיק חשוב כדי לקחת את הסיכון הזה).
  4. אתם מסתובבים לכם איפשהו, רחוק מהבית, ואז הוא דופק חרבון מכל הלב. כזה שעובר גם לבגדים.
    את מוצאת מקום להחליף לו ואז מגלה ששכחת בגדי החלפה. כן, עד שתגיעו למקום מבטחים התינוק שלך עטוף בחרא. חרא של אמא.
    (המלצה: לדאוג לצ'ק ליסט "יציאה מהבית" קבוע, לתלות אותו על הדלת ולצאת רק אחרי שבדקת שכל הדברים החשובים נמצאים בתיק).
  5. ירדת איתו ועם הפקלאות הנלוות לכיוון המכונית שחונה רחוק מהבית. את מדדה עם כל המשקל הזה ואיתו, והוא כבר שוקל, שיהיה בריא. אתם מגיעים סוף סוף למכונית. בשארית כוחותייך את שולפת את המפתחות, לא לפני שבתמורה לכך התיק ותכולתו נופלים על המדרכה. אחרי שאת אוספת אותה ואת עצמך בשרירים דואבים, מניחה את תינוקך בכסאו וחוגרת אותו, את מתיישבת סוף סוף ליד ההגה. נסיעה טובה. אחרי זמן קצר, תוך כדי שירת "האוטו שלנו" בגרון ניחר, את מגלה ששכחת מוצץ. או חיתולים. או בקבוק. או כל דבר שהוא מספיק חשוב כדי לחזור בגללו. ואת חוזרת, ברור, אין לך ברירה. ומחפשת חנייה. ומוצאת אחת. רחוקה. את מוציאה את התינוק הממורמר שלך מהכסא, לוקחת אותו ואת מה שצריך, עושה את כל הדרך הביתה ויודעת כמה יש לך לחזור. היי, כבר עברה שעה, ועוד מעט הוא שוב יצטרך לאכול ואת יודעת מה קורה אם תיסעי עם תינוק לא שבע (ראי סעיף 1).
    את מאכילה אותו, מחליפה לו, ורק אז אתם יוצאים לדרך, מותשים ובאיחור של שעתיים. "בגלל הילד".
    (המלצה: ראי סעיף 4).

    וזה רק על קצה המזלג. כל אמא תדע לספר על לפחות עוד כמה סיטואציות מלחיצות, מטרידות, מבעיתות שנקלעה אליהן ביומיום כשהיא צריכה לתמרן בין צרכי התינוק, הציוד הנלווה לו והשכל הישר שעוד משתקם מתשעה חודשי טפשת-הריון.
    אבי ז"ל היה אומר: פיקח יודע לצאת מבור שחכם לא היה נכנס אליו מלכתחילה.
    אז ספרו ושתפו, כי אין חכמות כבעלות ניסיון ואמהות חכמות הן אמהות נינוחות.