הבלוג של שרון (שרומבה) אנקווה

בדרך ליעד

אמא טרייה וקוסמטיקאית ותיקה. לאחרונה נמצאת בתהליך של שינוי: ירדתי 15 ק"ג, אני עתידה לפתוח ממש בקרוב עסק פרטי ו...התחלתי לעשות ספורט!

עדכונים:

פוסטים: 2

החל ממרץ 2015

שבעה חודשים אחרי לידה הגוף נותן לי את אותותיו, ואני מבינה שזה הזמן להיכנס לכושר, להתחבר לעצמי ולהתמודד עם הדבר שעד עכשיו פחדתי ממנו- ספורט

30/03/2015

שרון שרומבה בדרך ליעד (צילום: אלבום פרטי)

כשהציעו לבלוגריות בסלונה שיתוף פעולה עם סטודיו סי, היו לא מעט תגובות של בלוגריות שרצו להשתתף.אני הייתי אמורה להתעלם מההצעה הזו. למה אני צריכה את זה? אני אמא לתינוקת בת שבעה חודשים שגדלה איתי בבית, עם מטפלת במשרה חלקית מאוד. אני עובדת בבית במשרה מלאה כקוסמטיקאית (איך זה מסתדר? עובדים גם בלילה) ואני בעיקר שונאת, מה זה שונאת, מתעבת ספורט. מלבד איזו אפיזודה קצרה ואיומה בספינינג כשהייתי הרבה יותר צעירה, לא התקרבתי למכוני כושר או מתחמי פעילות, אפילו לשיעורי התפתחות לקטנה לא הלכתי.

הפעם האחרונה שבה עשיתי ספורט הייתה בשיעור אירובי אליו הלכתי עם חברה טובה, כל כך הובכתי מזה שכולן יודעות את התנועות, לעומתי שסתם קופצת בלי שום מטרה, שיצאתי משם בצחוק מתגלגל ונחנק לפרקים, והבנתי שזה פשוט לא בשבילי. ובכל זאת, ברגע של חולשה, כתבתי שגם אני רוצה להשתתף, נבחרתי, הידד.

השיחה עם העורכת הייתה ניסיון עלוב שלי להתחמק, ‘תשמעי,אין לי תמיד מטפלת בשעות האלה, אני לא חושבת שאני יכולה להתחייב לפעמיים בשבוע’, אבל היא ענתה תשובה מוחצת שסגרה את העסק: בסטודיו סי יש בשעות הבוקר מטפלת במיוחד לנשים בחופשת לידה.

 למה לי ספורט עכשיו?

בדרך ליעד (צילום: אלבום פרטי)

עכשיו זה רשמי: אני בבעיה, מה ספורט עכשיו?

עברתי שינוי גדול מאוד בשנים האחרונות, ירדתי כ-15 ק”ג. אני שומרת על עצמי, ובדרך כלל שמחה בחלקי, אבל אין לזה קשר לספורט, אני לא עושה ספורט. בכלל (אלא אם נענוע תינוקת להרדמה נחשב ספורט). אני עדיין בחורה גדולה. הייתה לי תקופת שיא שאני מעדיפה לשכוח, ומאז אני בניסיון לשמור על איזשהו צלם אנוש במשקל שמקובל בעיקר עליי.

 כל חיי אני שומעת ואף מבינה את חשיבות הספורט, שכן למרבה הבושה (שלה, כי התפוח נפל רחוק מהעץ) אמא שלי מדריכת פילאטיס מוכשרת ומאוד מבוקשת. אף על פי כן, מלבד פעמים בודדות בהן היא עשתה לי פילאטיס כדי לשחרר כאבי גב שהופיעו פה ושם, אין לי שום הכרות עם התחום בכללי, ובטח שלא חיטוב, עיצוב או שיוף. ובכל זאת, כבר הרבה זמן אני אומרת שהגיע הזמן, שאני חייבת לשלב ספורט בשגרה שלי, שאני צריכה לעשות משהו לעצמי שלא קשור לתינוקת-לקוחות-בית-עסק. אני חייבת להתחיל.

 אני בת 31, ונכון שספורט לא מעניין אותי, אבל מאז שהפכתי לאמא, הבריאות שלי כן מעניינת אותי, אני לא רוצה ולא מצפה להיות ג’יזל (אני כן, אבל בגלגול הזה זה כבר לא יקרה) אבל אני רוצה להתחזק ולהתעצם. אני חושבת שרוב חיי הבוגרים הייתה לי תוספת מעצבנת ובלתי נסבלת בבטן התחתונה, זה נקרא וילון, או כיסוי, או כיס, השד יודע מה, כל אלה שמבינות בדיאטות וספורט יודעות מה השם של זה, איכשהו תמיד הסתדרתי עם זה, אבל אחרי הלידה המייסרת והניתוח קיסרי, זה מציק יותר. אני אוהבת ללבוש קצר,עם הרגליים אין לי בעיה, אבל הזרועות, זה כבר סיפור אחר. הייתי שמחה לחזק גם את החלק הזה.

אני מגיעה בלי ציפיות, עם תקווה גדולה שהשיעור הראשון לא יכניס אותי לדיכאון, ועם התחייבות לשלושה חודשים של שיעורים, פעמיים בשבוע, אלוהים יודע איך אכניס את כל זה בלו”ז סופר צפוף של אמהות, עבודה ותינוקת, אבל בעדה שלי לא מוותרים מהר.

בואו איתי, כי אם אני ארגיש לבד, סביר שאלך לאכול קוראסון שקדים, ואז חבל.

המטרה: להתחבר לגוף שלי ולראות תוצאות. האמצעי: 3 חודשים, 45 דקות, פעמיים בשבוע בסטודיו סי. לפרטים לחצי כאן

עוד מהבלוג של שרון (שרומבה) אנקווה

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה