כנסים, נשים וחינוך- התעלמות שר החינוך ותגובת נשיא המדינה- והקשר למעמד המורה

בשבועות האחרונים הרשת מלאה פוסטים וכתבות על יחס לא נאות כלפי מורות ומורים; הורדות סכומי כסף רטרואקטיבית עקב שינוי הסדרי תשלומי נסיעות, טעויות במשכורות של מורות חדשות, אי העלאת מורות בדרגות (לפי הסכמי אופק חדש ההתקדמות במערכת הינה לפי דרגות שקשורות לוותק בלבד) בשל המתנה לפתיחת ההסכמים לדיונים ועוד.

תהיות שונות עולות ע”י מחנכות ומחנכים, על מהות ההתייחסות המבזה לציבור המחנכות בישראל,האם זה משום שמדובר בפרופסיה נשית, האם משום שאין למורות כוח, לתפיסתן?

רובן של התהיות בעילום שם בשל הפחד המשתק של עובדי המערכת מחוקי המערכת (איסור ראיון ללא אישור) ומהתנהלות המערכת, מערכת היררכית, לינארית בה לפחד יש תפקיד מרכזי.

על מהות ההתייחסות המבזה לציבור המחנכות בישראל אנו יודעות מהשוואות למדינות ה-OECD, מפוסטים של הורים ברשתות החברתיות, מכתבות ביקורתיות שאינן מקדמות שינוי מצד המערכת ועוד.

אני טוענת שהבעיה מצויה במערכת החינוך עצמה, בארבעה צירים עיקריים:

1. הפרטת המערכת ושירותיה לעשרות עמותות בהן המשרד והמנהלות תולים את יהבם בתחומים שונים. בחודש האחרון קראנו על לימודי יהדות שמחליפים שיעורי חינוך מכיוון שהם בחינם וזה נוח למערכת; טיפול בבעיות חברתיות ובאלימות ע”י עמותות, תכניות מצוינות, כתיבת תכניות ועוד.
   הפרופסיה מאבדת לאט לאט מכוחה היצירתי, האקדמי במקביל לאי העמקת הידע של המורות ואי קיום אופק התפתחותי מקצועי לכ-80% מהמערכת.
2. שינויים תכופים מדי של תכניות וחומרי לימוד ללא העמקה וללא מתן כלים אמיתיים לילדים כחלק מתכנית הלימודים- שיתוף פעולה, יצירתיות, אמפתיה, חברתיות ועוד- וכל זה ע”י מחנכות ומחנכים ולא ע”י עמותות חיצוניות (על סעיף זה ניתן לכתוב מאמר שלם).
3. הפרטת המערכת לבתי ספר וגנים “חצי פרטיים” דמוקרטיים, אנתרופוסופיים, קהילתיים ואחרים תוך החלשת החינוך הציבורי המג’ורי.
4. “המערכת” ויועצי המערכת שהינם רבים כחול אשר על שפת הים הם גברים, שרובם לא היו מחנכים מעולה, הם עוסקים, בסיוע של נשים רבות במשרד, ואופי של מנהלות רבות, בשימור עמדות הכוח ובהפרטתו מאנשי המערכת עצמה.
   אומנם ישנן תכניות ספורדיות של שיתוף מחנכות ומחנכים שיצירת ידע ויצירת שינוי אך הדבר בטל בשישים אל מול קברניטי המערכה.

   פורום הפיס לחינוך שמנוהל ע”י עמותה (נוספת) מייעצת למשרד החינוך יצר גם השנה פורום שמורכב רובו מגברים, שרובם לא חינכו יום בחייהם.
   מי הם מפיקי הטלוויזיה, שותף בחברת פרסום, יועץ לבוש מחברת ביגוד שידברו על חינוך?
   הם צפו בכמה סרטוני TED? דין תכנית טלוויזיה, מוצלחת ככל שתהיה הוא דין כיתה? ואיפה הנשים?

   כאשר פנינו, שרון מרק ואנוכי אל שר החינוך, יו”ר מפעל הפיס והנשיא כולם למעט הנשיא התעלמו מאיתנו, לא קיבלנו תשובה; אולי מחנכות, בלוגריות, מרצות לא זכאיות ליחס?

   רק לשכתו של ריבלין ענתה- ריבלין משתתף ולא קובע מי השותפים.
   אני מבינה שהנשיא (שאותו אני מעריכה) לא יזם את הכנס, אך שינוי לא יתרחש אם כל מי שמשתתף ימשיך לחזק את השליטה ע”י התעלמות ממצב לא הגיוני. 90% מהמחנכות והגננות הן נשים וייצוגן בטל בשישים, בכנסים, בוועדות, בעמותות.

הגיע זמן לשנות את המצב, אחרת החינוך ימשיך לדשדש, כי גורמים חיצוניים והרצאות של בעלי רעיון לא ישים לא ישנו; כמו שצעדים קטנים מדי ולא שינויים משמעותיים ימשיכו לבצר את המערכת באותו מצב, עם אותן בעיות ואותם פערים.