הבלוג של שרון מיכאלי- רמון

שרון רמון, גם מורכב

מומחית לחינוך גמיש ומישחוק, חינוך באזורי אסון, מנתחת התנהגות ומנחת מחנכות והורים, מפתחת שיטת התנועה ההדדית ויזמת TOGI http://www.facebook.com/people/Sharon-Ramon/608627297

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מאפריל 2010

לפני אחת עשרה שנה, בחדר מלון קטן באיסטנבול, על מיטה לא ארוכה מספיק, עם מזגן לא תקין, וחם, כמה חם; האיש שלי, האהבה הראשונה שלי, שאל אותי אם אני רוצה להתחתן איתו. ככה, בפשטות. בלי לכרוע ברך ובלי טבעת. התפרצות של אושר, נשימה נעתקת, חיוך.
איתי? בטוח? ברור!!

חצי שעה לאחר מכן טלפונים להורים, שמחה גדולה, הלכנו לחפש יחד טבעת בשוק של איסטנבול. המוני אנשים ושניים מאושרים במיוחד.

חזרה לארץ ולמנהלות החתונה הידועות, השגרתיות, אלו שאנו לא תמיד מקדישות להן תשומת לב.

ניגשתי לרבנות, ובן זוגי דאז הלך גם כן לרבנות. הצהרנו, שילמנו, נרשמנו והתחתנו; עליי גם הצהירו שני חברי ילדות שאני רווקה. מעמד משעשע ורציני, תמוה והגיוני, ישראלי- יהודי.
פגישה עם רב שבחרנו מ”צהר”, הדרכת כלות ע”י אשתו המופלאה.

חתונה כדת משה וישראל, כתובה, חופה, שבירת כוס, החלפת טבעות, אהבה, התרגשות, שמחה, דרך חדשה. חיתן אותנו רב מקסים מ”צהר” וליווה אותנו רב מקסים עוד יותר של עמק יזרעאל.

תשע וחצי שנים אחרי. על puddle board באמצע הים, הצעה לחתונה (:
קפיצה לרבנות.
אלה לא היו שמועות. אסור לאלמנה שעברה חליצה להתחתן עם כהן; בעצם, אסור לכהן להתחתן איתה. אם אתן תוהות ברמה ההלכתית מדובר בהחמרה שנעשתה, לפני ההחמרה רק זונות, גרושות, חללות ואנוסות היו אסורות, ועם ההחמרה- גם חולצות- חלוצות. אם זה נשמע לכן תלוש מהמציאות, זה לפני צלילה לענייני ילדים וכד’.
ההסבר: מי שעברה חליצה ולא ייבום היא בעצם גם גרושה!!!    (הסבר בהמשך).

חיפשנו פתרון, פנייה דרך חברים לרבנים שימצאו פתרון, חיפוש פסיקות מהעבר, פגישה עם טוענת רבנית מדהימה הטוענת רבקה לוביץ, וכלום לא הניב פרי.
ואז, החלטה. חתונה אזרחית. אבל לא בחו”ל, לא כזו שנחשבת בישראל על- ידי משרד הפנים. למה? מפני שאם חס וחלילה ניפרד נצטרך לעבור ברבנות. פרדוקס, נוסף (:

הבנו מה חשוב לנו- שיוויון, חברות, אהבה, שיתוף, קבלה. שחברים או מכרים יערכו את הטקס. שיהיה לו שיח עם התרבות, המסורת והדת שלנו. שנחבר יחד עם עורכי הטקס את הטקסט. שיהיה “שלנו”. חיפושים, חיפושים, מחשבות, לבסוף מצאנו, התקשרנו, ביקשנו, הם חשבו על זה והסכימו, לחתן פעם ראשונה. מסתבר שגם הם התחתנו בחתונה אזרחית משלהם. אורלי וגיא חיתנו אותנו. זוג עם המון אהבה, חברות, שליחות חברתית. זכינו.

ושוב, שמחה, אהבה, דרך חדשה. אצלי גם געגוע, זכרונות, פחד קל. אבל בעיקר המון אושר, משפחה, חברים, תקווה.

החליצה, בפוסט הבא.

עוד מהבלוג של שרון מיכאלי- רמון

תצוגה מקדימה

גבר, אשה ומדינה

בוקר יום שני, לפני חצי שנה. מחלקת יולדות. קור מזגנים, תפרים, עייפות. בחוץ חם אימה. בן זוגי הספיק לעשות כמות סידורים לא הגיונית באותו הבוקר, בהתחשב בעובדה שהשעה הייתה 11:00 בערך. אנחנו חובקים את בננו הראשון, יושבים מול...

תצוגה מקדימה

חליצה, עשר שנים אחרי

"וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ, לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ; וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים, וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל - לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ,...

הזדמנות להשפיע, תאונות הדרכים, תכנית טלוויזיה חדשה

התמזל מזלי ופגשתי את אורלי וילנאי וגיא מרוז בהאיטי, פגישה כמעט מקרית. הם הגיעו לצלם דברים מסוימים וימי הצילום שלהם השתנו מעט. אני זכיתי בעקבות הביקור להיות מוזכרת באופן מגניב ביותר בשתי כתבות שהם כתבו על האיטי, אך יותר...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה