פורגמנטקטורה

"פורגמנטקטורה. מה שיש לך זה פורגמנטקטורה". כך פתח ד"ר ווזוב את שיחתנו כשבאתי לקופת החולים. משם, משם הכל החל להתדרדר..

בחורה עם מחשב נייד

 

– "פורגמנטקטורה. מה שיש לך זה פורגמנטקטורה." ד"ר ווזוב הסתכל עלי דרך הרווח שבין החלק העליון של משקפיו לבין מצחו הרחב.

הסתכל, אמר את מה שאמר ושתק כשעיניו עדיין תלויות בי ומחכות לראות את תגובתי. האמת שלא היה לי מושג מה זה פורגמנקטורה, אז לא ידעתי כיצד להגיב.

גם המבט שלו, הממתין הזה, לא סייע לי להתנהג בצורה טבעית, הרגשתי שהוא מחכה לתגובה מסויימת ולא ידעתי מה לעשות. אם אתנהג אחרת מהמצופה הוא יחשוב שהשתגעתי או שיש לי עוד איזה שם ארוך של תופעה לא ברורה. אז קפאתי עם מבט שכזה בדוקטור מתוך הנחה שמתישהו הוא ישתחרר מהמבט הציפייתי הזה שלו ויפשיר את הקרח הלא מוסבר שבינינו.

אבל, הדוקטור, לא זז. המשיך והמשיך לנעוץ בי מבט, ממצמץ לעיתים רחוקות ונושם נשימות רגילות. לא עונה לצלצול הטלפון, לא מקשיב לקריאות האחות, צופה, מביט, ממתין למוצא פי או השד יודע למה.

פורגמנטקטורה.. מה זה הדבר הזה?..

– "תגיד בבקשה דוקטור.." התחלתי למלמל בזהירות, – "הפורגמנ.."

– "טקטורה, טקטורה" השלים הד"ר את המילה בחוסר נחת.

– "כן, הזה הזה, זה מסוכן? מהי תוחלת החיים שלי? זה מחייב ניתוח? צוואה? מה בעצם זה אומר מבחינתי?"

– "מבחינתך.. שום דבר, לא ישפיע עליך במאום. אבל, על הסובבים אותך זה ישפיע ועוד איך.. מי שיימצא בקרבתך נמצא בסכנת הידבקות בפורגמנטקטורה"

– "ומה יקרה לו?"

– " הוא יבהה בך עד שתתן לו נשיקה על השפתיים".

– "דוקטור, נו באמת, אין כזו מחלה"

– "יש.. נשק אותי לפני שאמות, אחרת לא ארשום לך ימי מחלה".

–  "איך אנשק אותך, מה אני? חובב ארונות? חוץ מזה אני שונא מפה לפה.. דוקטור.."

– "נשק אותי חיים, נשק.. יש לי הרבה חולים בחוץ".

התקרבתי לאט לאט אל ד"ר ווזוב וכדי שלא למות תוך כדי המעשה עצמתי את עיניי, המחזה היה קרוב מידי, מציאותי מידי, נשיקתי מידי.. כן, כן, נישקתי אותו על שפתיו הסדוקות והבראתי אותו לחלוטין.

– "אני מודה לך חיים, אל תרגיש שלא בנוח, זה היה הכרחי" אמר בקור רוח הד"ר. "עכשיו, תשכב בבית למשך שבוע עד שהשפעת תעבור לך"

– "איזו שפעת? אמרת שיש לי פורגמנ.."

–  "טקטורה, טקטורה"

– "טקטורה! בסדר, בסדר פורגמנטקטורה, לא אמרת כלום על שפעת".

– "שמע חיים, אין לי את כל היום בשבילך. קרה מה שקרה, עכשיו תן לי לעבוד, יש לי מלא חולים בחוץ לנשק, אה.. לרפא. סע לשלום, יש לך שפעת וה'קונפיטקטורה' הייתה רק כדי לרכך את החשש שלך מרופאים"

–  " פורגמנטקטורה! אין לי שום חשש מרופאים, אתה סתם חילצת ממני נשיקה? זה מה שקרה פה?!"

– "חילצתי.. אל תגזים, מצבי טוב ממה שנראה לך, סתם, חשבתי שיהיה נחמד, יחסי רופא מטופל. עכשיו באמת תצא, לפני שתידבק ב'קרפורצו'רה'"

– "מה 'קרפורצו'רה', ד"ר תפסיק להפחיד אותי, אמרת רק שפעת.."

– אתה רואה שאתה חושש, יאללה, תן חיבוק, נעביר גם את ה'קרפורצו'רה' ותלך הביתה לנוח".

– "חיבוק, חיבוק, מה שתגיד דוקטור.." חיבקתי ויצאתי החוצה.

– "וחיים, תקרא בבקשה למטופל הבא, אבל שיהיה זריז, שוב מתחיל לי היובש בשפתיים".

כשיצאתי החוצה באמת הרגשתי שכולם בוהים בי.. לעזאזל, אולי באמת יש לי פורגמנטקטורה..