הבלוג של משפחה מיוחדת ושמחה

sharon_kalif_hasson

אמא לשלושה ילדים, אחד מיוחד במיוחד , מאובחן עם אוטיזם. בשנים מאז האבחון אני פועלת באומץ בתוך המסע, למרות ולצד המציאות הקיימת, במטרה לחוות שמחה בחיים - בתוכי ובתוך המשפחה. וזה אתגר! אם לא ה-אתגר! אני בוחרת לחלוק את המסע שלנו... +עוד

אמא לשלושה ילדים, אחד מיוחד במיוחד , מאובחן עם אוטיזם. בשנים מאז האבחון אני פועלת באומץ בתוך המסע, למרות ולצד המציאות הקיימת, במטרה לחוות שמחה בחיים - בתוכי ובתוך המשפחה. וזה אתגר! אם לא ה-אתגר! אני בוחרת לחלוק את המסע שלנו ולשתף מתוך אמונה שזה יכול לעזור, לתת השראה לכל החפץ בכך

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מאוגוסט 2019

כאנשים אני ואמיר מאוד אוהבים לטייל.

את מרבית הזמן הפנוי שלנו כרווקים היינו מבלים בחו”ל, חופשות ארוכות, לא רק גיחות קצרות.
טסנו בכל העולם. מאפריקה, אירופה, תאילנד, ארה”ב והארץ גם.

229312_7999817346_1439_n

שנינו עבדנו בהייטק והיה בנינו הסכם לא כתוב שכשתהיה אופציה לרילוקיישן, רק אומרים לאן ומחכים עם המזוודות בשדה התעופה. הייתה לנו רוח של הרפתקה והסכמה.

ואז נולדו הילדים. המשכנו לחלום!
צירפנו לחלום את הילדודס.

לראשונה, טסנו עם ליאם כשהיה בן 6 חודשים לארה”ב והאיים הקריביים, לאחותי לביקור פסח.

25591_384515592346_6356299_n

25591_382240817346_7697257_n

כבר אז הייתי בהיריון חודש חמישי עם יובל.

25591_384514882346_362604_n

היו לנו חלומות גדולים לעשות איתם רילוקישן, לגור באיטליה כמה חודשים, להשכיר דירת פרוור, לעבוד בפיצרייה מקומית כמה שעות.

לאכול גלידה ובעיקר לספוג את העולם, את השפה, התרבות הזרה.

אנחנו טיפוסים סקרנים מטבענו ואוהבים אנשים ומקומות חדשים.

בטיסת החזור, מארה”ב, עם ליאם, קרה משהו שהחל לשנות לנו את מסלול החיים.

כל הטיסה ליאם צרח והסתבר שהתפוצצה לו דלקת באוזן שמאל שהתפתחה לו מבלי שידענו.

הגענו לארץ ומשם כבר דבר גרר דבר, טיפולים, בדיקות ובעיקר ההבנה – שאני הורשתי לבן שלי הבכור את ה”דפקט” שיש לי באוזן ימין. חבין היתר, חור בעור התוף.

לי בימין. לו-בשמאל.

בתור ילדה סבלתי נורא. עברתי ניתוח להשתלת עור התוף שלי בגיל 12 שלא מאוד עזר ומאז אני לקוית שמיעה. אצלו זה עזר.

ליאם היה סובל מדלקות אינספור, אנטיביוטיקה מכל הסוגים, ניתוחים, טיפולי הומופטיה, דיקור סיני, נירות טופי, מה לא ניסינו.

לא ישנו לילות. אני זוכרת שהשתתפנו בקבוצת הורים של אדלר כשליאם היה בן 3 וחצי.

בסבב ההיכרות בקשו שנציג כל אחד בתורו. כשהגיע תורי, אני אמרתי: “שלום, אני שרון ולא ישנתי 3.5 שנים” וירדו לי דמעות. כולם צחקו מסביבי, חשבו שזו היתה בדיחה.

אני בכיתי נורא. זו הייתה תמצית האמת של מי שהייתי באותם השנים.

לא ישנו לילות, גידלנו 2 תינוקות ובבוקר היינו שמים אותם במסגרות וממשיכים למשרות תובעניות.

55508_467404397346_2827127_o

הדבר שהכי היה מרגיע אותו בלילות סוערים מבכי וכאבים, זה שאמיר היה הולך איתו ברחוב בחוץ על מנשא. גם ב3 בלילה.

11 חודשים עבור במהרה, יובלי נולד והמשכנו לטייל תוך כדי. רק בארץ.

542872_10151232918707347_2102552314_n

כל יציאה מהבית הייתה כרוכה בהתארגנות מטורפת, בכל זאת, שני תינוקות בהפרש של 11 חודשים, וזוג הורים בעייפת בלתי פוסקת.

אל האבחון של יובל הגענו בגיל שנתיים. בזמן הזה ממש התנפצו לנו כל החלומות. אוטיזם, הפטוניה ושאר ירקות.

אם קודם עוד ראינו את זה אפשרי.
עכשיו זה היה ממש בלתי בלתי אפשרי!

כל סוגי החלומות שלנו התנפצו. מכל עבר, מכל סוג.

למרות הכל, לא הצלחנו לשחרר לגמרי את הצורך לטייל.

אז בחרנו להמשיך ולטייל. עם הילדים.

ומה למדנו לאורך השנים?

למדנו מה לנו מתאים, ניסינו כמה סוגי טיולים, לא ידענו מראש מה יתאים.
למדנו לבחור חלומות חדשים!

גילינו מה מתאים לנו כמשפחה, למדנו לשלב את מה שכל אחד מאתנו אוהב ולעשות פשרה, למדנו למשל שליובל חופשה של 3 ימים זו לא אופציה.
כי רק ביום השלישי הוא מתחיל להסתגל ואז אנחנו כבר חוזרים בחזרה.
אז חופשה עם יובל – לא פחות מ5 ימים.

כשיובל רעב, אין הכנה. זה מגיע מ0 ל100. וכדאי לך להיות מוכן למטרה….חחח

אז למדנו להביא איתנו תמיד אוכל בתיקים ולא לסמוך על בית קפה/מאפייה בדרך.

את ההבנה שלחופשות שלנו יש גוון אחר לגמרי, התחלנו להבין בחופשה שלא אשכח לעולם.

פגשנו את זה כשירדנו לאילת פעם ראשונה. הילדים עוד היו קטנים יחסים. ירדנו ברכב ל3 ימים.

בערב שישי בארוחת הערב יובל לא הסכים לשבת בחדר האוכל לשולחן והתחיל לרוץ מתחת לכל השולחנות של האנשים ולעשות בלגן. כשהצלחנו לתפוס אותו, הוא הפך את חדר האוכל בצרחות ובכי היסטרי.
מזל שהיתה לנו עגלה (היינו מסתובבים עם עגלת תאומים לו ולאמה, אפילו שהיה בן 5).
אמיר עלה איתו לחדר במהרה מהבושה ואני נשארתי עם ליאם שיסיים לאכול את הארוחה.
ישבתי מוכת תדהמה, בוכה. אישה יושבת בשולחן ערב שישי ובוכה.
מה זה בוכה?! לא ידעתי את נפשי. הובכתי נורא.
האורחים מסביב במלון בטח לא הבינו מה קרה. ולך תסביר להם שזה לא כי הוא לא מחונך!

עוד למדנו, שכשרצינו לטוס פעם ראשונה לחו”ל עם הילדים, קנינו קודם כרטיסי טיסה לאילת.

קודם כל, שהילדים יכירו מה זה מטוס ולראות שזה מתנהל בצורה טובה.

גם מבחינת יובל (לחצי אויר למשל) וגם מבחינת ליאם (האוזן שלו הייתה מודלקת רוב הזמן ולא ידענו מה יהיה בטיסה).

הפעם הייתה לנו חוויה מתקנת לחופשה הטראומתית הקודמת באילת.

זה עזר לייצר הטרמה לטיסה לחו”ל שעשינו שנה אחרי (רק אחרי שעשינו את זה לאילת והבנו למשל שיובל ממש אוהב טיסות ומה עזר לו הפעם בשונה ממה שהיה עד כה).

למדנו המון כלים לאורך השנים שעזרו לנו והפכו את החופשות למהנות ומלאות בחוויות משפחתיות טובות ומצחיקות.

את כל הידע שצברנו מחוויות ועל “בשרינו” אני רוצה לשתף אתכם. אני אמשיך לכתוב ואתם – לעקוב.
מבטיחה על זה עוד לכתוב.

אני רוצה שגם לכם תהיה חופשה מהנה ורגועה.

לו ידעתי את מה שאני יודעת היום, ככל הנראה, החופשות הראשונות שלנו היו נחוות לגמרי אחרת!

קטן

עוד מהבלוג של משפחה מיוחדת ושמחה

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

אל האין סוף ומעבר לו

אל האין סוף ומעבר לו   לא היה צעצוע או מוצר שלא היה לנו בבית של באז. כמה שנים שיובל היה דבוק לדמות הרובוטית מהסרט: "צעצוע של סיפור". אילו היו שנים שעבורו זה היה עוגן משמעותי והוא מצא בדמות הזו נחת גדולה. כל דבר היה קשור...

תצוגה מקדימה

בחירות

זה היה שבוע עמוס בבחירות. אני פחות מדברת על בחירות לפוליטיקה, גם זה היה, ובחרתי..רק שעדיין לא ידוע מה עלה בגורלנו ממש. השבוע חגגנו ליובל יום הולדת 9 בכיתה ולליאם יש בשבוע הבא יום הולדת 10. ימי ההולדת של הילדים מציפים עבורי את...

תגובות

פורסם לפני 11 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה