הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב נכותי המעסיק נשים וגברים עם צרכים מיוחדים.

עדכונים:

פוסטים: 128

החל מאוגוסט 2011

.

קוראים לו יקוב. כמו שפולני מבטא את השם יעקב, בלי העי”ן, אבל במלעיל. בתעודת הזהות הוא היה יעקב מיום שנולד, אבל כולם תמיד קראו לו יקוב ולכן הוא הלך יום אחד למשרד הפנים ושינה את הרישום. מאז כתוב לו יקוב בתעודה.

יקוב עובד במפעל מתכת. כל היום על השטנץ, דופק חורים בפלדה. כפפות עבודה מעור גס מפרידות בין כפות הידיים לפלדה החדה והקטלנית והכפפות שחורות משמן, שחוקות ומלאות בזיעה. רצועות רצועות של פלדה עוברות בין המכונות, בין התחנות, בין הפועלים החזקים, מגיעות על עגלה אל המכונה של יקוב ושם הוא לוקח אותן, אחת אחת, מכניס לשטנץ ולוחץ על שני הכפתורים. הסכינים יורדים והפלדה מחוררת. יקוב מושך את הרצועה בתוך השטנץ ושוב לוחץ ושוב הסכינים יורדים ושוב הפלדה מחוררת וכך הלאה, עד סוף הרצועה ואז רצועת פלדה חדשה מוכנסת ושוב מחוררת עד תומה ושוב.

יקוב עובד במפעל מתכת, אבל יש לו חיים סודיים. כל היום על השטנץ, דופק חורים בפלדה. בסוף היום דופק כרטיס וכמו קלארק קנט, נכנס לתא הטלפון והופך למישהו אחר. תא הטלפון שלו הוא הרחוב. הוא יוצא לרחוב ויש לו שליחות. ליקוב יש שליחות שהוא נתן לעצמו וקיבל על עצמו. יש לו גם מכונית טרנטה.

אפשר היה לצפות מאדם כמו יקוב, שחי לבד, שאין לו אף אחד, שהעולם לא סופר אותו – אפשר היה לצפות מאדם כמוהו שיגדל חתול. לא כלב. חתול. נכון, זה לעוס. ראינו את זה באינספור סרטים וסדרות טלוויזיה – דמויות בודדות עם חתול והחתול נותן להן את האהבה שהן זקוקות לה. החתול הוא נחמה. הוא גם לא מדבר.

אבל ליקוב לא היה חתול. כלומר, הוא אוהב חתולים, אבל הוא גם אלרגי אליהם. העיניים שלו מתחילות לדמוע ולגרד, הוא מתעטש וקשה לו לנשום. יקוב אלרגי לחתולים. הוא אוהב חתולים, מתפעל מהם, יכול לעמוד דקות ארוכות ולהתבונן בהם. חתולים נחשבים מסתוריים בעיניו. התנועה שלהם מרתקת אותו. הוא מוריד את הכובע בפני יכולתם לעבור ממצב של אפס תנועה לזינוק, בשיא המהירות, אל שפת חומת אבן גבוהה. איך הם זזים… וואו…! לא שומעים אותם כשהם הולכים. איזו חיה מדהימה.

יום אחד יקוב מחנה את הטרנטה שלו ברחוב המלוכלך בו הוא גר. על גג המכונית שחונה לפניו – מכונית אדומה – יושב חתול רחוב יפה. יקוב והוא נועצים עיניים זה בזה. יקוב מדבר אל החתול, בלב. הוא בטוח שהחתול שומע את המחשבות שלו, שיש ביניהם טלפטיה. פתאום יקוב מרגיש כאב ראש וכאב בתוך גלגל העין. הוא בטוח שהחתול משדר אליו, מכאיב לו, שולח לו אנרגיה. יקוב מסתכל ומסתכל. אין לו כוח לעלות הביתה. אין כלום בבית. רק קור. הוא יושב בטרנטה שלו ומחליט לנמנם. הוא עוצם את עיניו ומדמיין את הבת של שימי, הבעלים של מסעדת הפועלים, עירומה. בסוף הוא נרדם.

פתאום הוא מתעורר בבהלה לקול חבטה מתכתית עמומה. ברור לו שמישהו נכנס לו בטרנטה, אבל אז הוא רואה את החתול לפניו, על מכסה המנוע שלו, מביט בו דרך השמשה. החתול קפץ מגג המכונית החונה שלפניו, זאת האדומה, אל מכסה המנוע של הטרנטה של יקוב וזה היה כאילו מישהו הטיח במכסה המנוע שלו גוש גדול של בצק. יקוב מתעצבן. הוא אוהב חתולים. הוא כל כך אוהב חתולים, אבל כל האהבה הזו נגמרת לו בשניה. הוא בקריזה על החתול. אז הוא דופק אגרוף לצופר ונותן צפירה ארוכה ואכזרית. הצופר נמצא מתחת למכסה המנוע עליו נחת החתול והחתול מזנק כאילו באותה שניה עברו אלפי וולטים במכסה המתכתי. הוא טס משם כל עוד תשע נשמותיו בו, עם התקף לב קל, לפחות, זה בטוח. הלב של החתול צנח לו לאן שלב של חתול צונח. הסתבך עם יקוב.

פעם יקוב בעט בכלב צעיר. בעט לו באמאמא. התענג על חוסר האונים של הכלב החמוד, התענג על ההתעללות בו. אחר כך הוא ייסר את עצמו. איזה כוח הוא הרגיש אז, כשהכלב המסכן נדחק לפינה, מנסה להתמזג עם הקירות כדי לא להיות בטווח הבעיטה הבאה של יקוב. הכלב הביט בו בתחינה ויקוב זיין אותו בעוד בעיטה נוראית לבטן, משהו טוב. הוא הרגיש חזק, אבל כל כך חלש. הוא תמיד מרגיש חלש.

מאז עברו שנים ויקוב לא בעט יותר בכלבים. זה הספיק לו והוא לא רצה שיכאב להם יותר, אבל בעיקר לא רצה שיכאב לו יותר. יקוב הוא אדם טוב, לא פוגע באיש, לא פוגע בחיות מחמד. כן הורג ג`וקים ולוכד עכברים במלכודות דבק, אבל זה כי מגיע להם. לעכברים מגיע, באמת מגיע. מגעילים.

יום אחד, כשיקוב נסע בטרנטה שלו וצבר רחובות בסיבובים חסרי תכלית, נסע על עוד כביש ועוד אחד, מנווט את עצמו ממקום לא משמעותי אחד למקום לא משמעותי אחר – יום אחד כשהוא נסע ללא מטרה וחיכה לזמן שיעבור, הוא הבין פתאום משהו. הוא הבין שהכבישים מלאים בפגרים של חתולים דרוסים. פה ושם יש גם איזה כלב או ציפור, אבל רוב הגופות על הכביש, חוץ מבני אדם שנהרגו בכל מיני תאונות, הם חתולים. חתולים פשוט נדרסים חופשי על הכביש. מהירים כמו הרוח, חדי חושים, זריזים ומעוררי השתאות בתנועתם ובכל זאת נדרסים חופשי.

כשחתול נדרס הוא פשוט מונח על הכביש, שפוך לכל עבר, מגעיל ודי דוחה. חתול מעוך ומת. איכסה. מן גיבוב של משהו שפעם חי ועכשיו לא נותר זכר למלכותיות שהיתה בו קודם. מישהו בסוף מנקה אותם. בטח העירייה. אולי מנקי הרחובות ואולי המכוניות-מכונות האלה שנוסעות ומנקות את הכביש. עובדה היא שחתולים מתים נעלמים בסוף. חתולים מתים נעלמים.

מכאן ועד קבלת השליחות המרחק היה קצר. יקוב החליט לקבור חתולים מתים. די, אי אפשר להשאיר אותם סתם ככה על הכביש. זה לא מכובד. איזה מן עולם זה? מישהו ראה פעם אדם שנהרג בתאונת דרכים והשאירו אותו על הכביש עד שמכונית-מכונת הזבל תאסוף אותו?

אז יקוב קובר חתולים. אין לו בית קברות מוסדר. אין לו שטח קבוע או חלקה שמוקדשת לעניין. הוא פשוט קובר אותם. לפעמים בכל מיני מקומות בפארק הלאומי ברמת-גן, לפעמים בגינות ציבוריות, לפעמים באתרי בניה. כל מיני מקומות. בדרך כלל יקוב קובר בלילה, כשאנשים לא רואים. זה אומר שלפעמים הוא מסתובב בטרנטה שלו כמה שעות טובות עם פגר או שניים בתא המטען. נוסע ומחכה לשעת כושר לקבורה.

בטרנטה יש לו ציוד קבוע. קודם כל יש לו כף מתכת מיוחדת לאיסוף החתול המת. הוא הכין את הכף הזו במפעל. כמה חברים לעבודה שאלו אותו בשביל מה הכף והוא אמר שבשביל לאסוף חתולים מתים מהכביש. חשבו שהוא צוחק ולא שאלו יותר. יש לו כפפות, יש לו את חפירה וגם מקוש למקרה של שטחי קבורה נוקשים וקשיחים במיוחד. יש לו דלי ושקיות ניילון ועוד כל מיני אביזרים. יש לו את ההרכב הייחודי לו של ערכת ציוד לקבורת חתולים. כל מיני דברים שאנחנו לא חושבים עליהם, פשוט כי אנחנו לא עוסקים בעבודה הכל כך אישית הזו. למשל, קופסת פלסטיק חצי שקופה, גדולה למדי ובתוכה המון אבני קישוט קטנות מזכוכית. אתם יכולים להעלות בדעתכם למה יקוב סוחב איתו אבני קישוט קטנות מזכוכית? לא, אתם לא. הוא משליך כמה כאלה לתוך הקבר לפני שהוא מכסה את הגוויה באדמה.

יקוב קובר חתולים, יש לו גם טקס קצר, שהתפתח עם הזמן. יש טקסט שהוא אומר, שאת רובו הוא המציא לבד. יש חיים שלמים סביב המוות של החתולים. חיים שלמים וסודיים.

בכמה מקרים שוטרים עיכבו את יקוב בזמן שהוא אסף פגר מהכביש, אבל התברר שאין חוק נגד קבורה מכובדת לחתולים. התברר גם שחייו של יקוב כקברן הפכו אותו לאדם רוחני שמקרין איזה שקט כזה, איזו שלמות כזו, איזו הדרת כבוד ואלו גורמים לשוטרים ולסתם עוברי אורח לקחת צעד אחורה ולא להפריע לאדם המוזר הזה לעסוק בשליחותו.

\\

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

אני - אויב העם

\\ אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. "אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה." לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים –...

תצוגה מקדימה

מזרחים עליך!

\\  . הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה