הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב נכותי המעסיק נשים וגברים עם צרכים מיוחדים.

עדכונים:

פוסטים: 128

עוקבים: 22

החל מאוגוסט 2011

22/04/2018

h

 .

*** אזהרת טריגר חמורה – תוכן מפורש הקשור למקרי התאבדות ***

.

זה לא משהו שנזכרתי בו פתאום, זה משהו שאני תמיד זוכר, שסיפרתי עליו הרבה, שכתבתי עליו לא פעם, אבל תמיד בצמצום המתבקש. מאיזושהי סיבה הוא היכה בי פתאום בעוצמה ביום הזכרון האחרון.

ביום הזכרון הזה ערכתי מעין רשימה של נקודות המגע שלי עם השכול. לא לגמרי מלאה, אבל מכילה את רוב השחקנים הכבדים. היתה נקודה נוספת (בעצם אוסף נקודות) שחשבתי שאוסיף לרשימה, אך היא נותרה בחוץ. כך יצא. אני חושב שהרגשתי שזה כבד הרבה יותר מדי. שיש גבול. שצריך להיות גבול. שכנעתי את עצמי שאכתוב על כך בהזדמנות ואולי ארחיב את מה שכתבתי בעבר. אבל הנקודה הזו המשיכה לדפוק לי עם האצבע שלה על הגב שוב ושוב. דפיקות מהירות ומציקות וסופר מעצבנות שהכריחו אותי להתייחס.

הייתי ג’ובניק. שום דבר מיוחד. חוקר מצ”ח. אין לי שום דרך להוכיח את זה אבל יש מצב שבתפקיד הזה נזרעו הזרעים הראשונים לכך שאחרי עידנים אהיה עובד סוציאלי. תיקי הסמים, האלימות, הרכוש והנשק, הביקורים בכלא באגף הסגור ובתאים המבודדים, המפגש עם עבריינות ופשיעה ונסיבות חיים אכזריות – כל אלה הספיקו כדי להשאיר חותם ארוך שנים, אך התגמדו ביחס לחלק הנוסף בתפקיד, שלא ברור לי איך התמודדתי איתו בגילאי 18 ו-19 ו-20.

כולנו היינו במשרדי היחידה בשנלר. תחילתו של יום ירושלמי חורפי שכולנו קיווינו שיהיה שקט וללא צורך מיוחד לצאת החוצה. בחצר הפנימית אפשר היה להשקיף על כמה מהמבנים הישנים של המחנה שלא נותרו בהם רעפים אלא רק השלד של הגג. השלג שירד בירושלים נערם על שלדי הגג ויצר אריג שתי וערב צחור ומהמם ביופיו. שגרת הבוקר האיטית הופרה כשהמפקד שלנו הזעיק את כולנו לחדר שלו ואחרי התארגנות מהירה נכנסנו לרכבים בדרך לבה”ד 4 לחקירה של מב”ט. מוות בלתי טבעי.

זו היתה הפעם הראשונה שלי בזירת אירוע כזו. חדר מגורים של חיילים שאחד מהם, ככל הנראה, ירה בעצמו. עשיתי מה שאמרו לי לעשות ומצאתי את עצמי מחטט בשלולית דם עצומה בחיפוש אחר שרידי קליעים. מאוחר יותר נכנסתי למרפאת הבסיס, זו שאני עצמי ביקרתי בה לא פעם כשעשיתי שם טירונות. עמדתי באחד מחדרי המרפאה כשסנטימטרים ממני, על מיטת בדיקות, גופתו העירומה של בחור בגילי. ראיתי את חור הכניסה הקטן של הקליע, ראיתי את חור היציאה הענק של אותו קליע. 16-M מזוין. לא יכולתי להתיק את מבטי מהגופה, שבשלב הזה כבר היה לה צבע של בובת שעווה.

החקירה נמשכה שעות ארוכות. גביית עדויות מאינספור אנשים בבסיס הענק הזה, איסוף ראיות, צילומים. בערב תוכננה מסיבת שחרור לאחד החבר’ה שלנו וכולנו הגענו אל בית הוריו ישר מהבה”ד כדי לחגוג. היה המון אוכל, המון כיבוד, המון שתיה. אני חושב שצחקנו. דיברנו על החקירה. דיברנו על השחרור של החבר שלנו. אמרתי לעצמי שאני בטח היחיד בסלון הזה שבעצם עדיין נמצא במרפאה המחורבנת של הבסיס המחורבן והקפוא הזה מול חייל השעווה. אני חושב שיש לי באיזה אלבום תמונה מהערב המעורפל הזה שהדבר היחיד שאני זוכר ממנו בבהירות רבה זו קערה שהועברה מיד ליד ובתוכה אוצר של קוביות פסק זמן, כשהשוקולד הזה עוד נחשב למעדן קוסמי והיה יקר ערך וכל כך טעים ונמס בפה. קוביה אחת ממנו, זה כל מה שהצלחתי לאכול באירוע.

חזרנו לבסיס אחרי המסיבה. פתחתי מיטה מתקפלת באחד המשרדים והלכתי לישון כשלידי מונח שק יוטה לבן ובתוכו המדים המגואלים בדם של החייל. קיבלתי הנחיה לקחת בבוקר את השק וליסוע באוטובוס למעבדה בתל השומר, שם יוכלו לגלות, בעזרת שרידי הפיח שעל הבד, כמה קרוב היה קנה הרובה אל הבגד וכך לקבל או לא לקבל עוד חיזוק להנחת ההתאבדות. שכבתי במיטה המתקפלת עם התמונות שרצו לי בראש, עם המדים ספוגי הדם ועם המחשבות. הייתי מעוך ומותש ולמזלי נרדמתי כעבור דקות.

בבוקר עליתי על אוטובוס של אגד. מתחת למושב שלי הנחתי את השק עם המדים. אחרי כמעט יממה מהירי נדף מהשק ריח חמוץ נוראי. קלטתי אנשים מסתכלים סביבם כדי לנסות לאתר את מקור הריח האלים. אף אחד לא איתר את המקור ואני שמרתי על פני פוקר ואיש לא חשד בי. עוד אוטובוס והגעתי לתל השומר, הלכתי והלכתי עד למעבדה, מסרתי את בגדיו של המת ונסעתי הביתה לרמת גן. הגעתי מוקדם כמובן. צ’ופר.

מתישהו הגיע המקרה השני שלי. הפעם באמצע הלילה. שוב רכנתי מעל אוקיינוס של דם על רצפה של חדר מגורים בבסיס צבאי. שוב חיטטתי. אנשים פאקינג יורים בעצמם. ואז מקרה שלישי. הפעם במקלט, בבית מגורים. חייל בחופשה הניח על עצמו רימון יד ושחרר את הנצרה. לך תבין על מה אתה מסתכל. בן אדם מפוזר על הקירות. אני בן שמונה עשרה, תשע עשרה, עשרים. ילד. פשוט ילד. מה הייתי אמור לעשות עם כל זה?

\\

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

אני - אויב העם

\\ אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. "אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה." לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים –...

תצוגה מקדימה

מזרחים עליך!

\\  . הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה