הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב נכותי המעסיק נשים וגברים עם צרכים מיוחדים.

עדכונים:

פוסטים: 130

החל מאוגוסט 2011

איך השבתת תנועת הרכבות בשבת קשורה להשלכה, האשמת הקורבן והשיתוק שהוטל על כולנו…

05/09/2016

.

h

.

כשקשה לנו להתמודד עם משהו אנחנו הרבה פעמים משליכים את הקושי שלנו על אדם אחר. למשל – מאד לא נוח לי, מאד מבאס אותי, לראות במראה את הצמיגים שטיפחתי. אני לא אוהב את מה שאני רואה וזה גם לגמרי ברור שאין לי שום כוח לעשות משהו בנדון. אז אני מתחיל להעיר לאחרים על הצמיגים שלהם. לא מתוך רוע, לא מתוך זדון, לא כי התחביב שלי הוא לפגוע, להעליב, להכעיס או להציק לאחרים, אלא מתוך הצורך העמוק שלי להרחיק מעצמי את הדבר הזה, לא לשייך לעצמי את ההשמנה. אני לא הזנחתי את הבריאות שלי והשמנתי, זה מישהו אחר. אז פתאום יוצא שאני אומר למישהו האחר הזה (חבר לעבודה למשל) “בוא’נה, השמנת קצת, הא?”

דימוי גוף הוא עולם תוכן עשיר שבו יש לנו אינספור הזדמנויות להשליך את החרא שלנו על אחרים. מצב כלכלי ותעסוקתי הוא עולם נוסף כזה. העיקרון אותו עיקרון. אני מרגיש תקוע בעבודה שלי, כל פעם ממציא תירוץ אחר לעובדה שאני נשאר תקוע. זה מבאס. אז אני יורד על התקיעוּת של אחרים. על איך ההוא נשאר במקום העבודה שלו עם הבוס הבלתי נסבל הזה שלו ואיך ההיא מסכימה לקבל פחות כסף מהקולגה שלה שהוא גבר. ואיך כולם כל כך תקועים ולא עושים שום דבר כדי לעזור לעצמם ולשפר את מצבם. מטומטמים שכמותם.

והנה אם כל הדוגמאות למיומנות העל שלנו לשפוט אחרים – במקרה הזה בעיקר אחרות. דימוי האישה המוכה. נעזוב רגע בצד את המושג עצמו, שכבר מעיד על תפיסה פטריארכלית של הנושא – “אישה מוכה”. כלומר תיאור של תכונה, התכונה להיות מוכה. אלא שכמובן שאין נשים שזוהי התכונה שלהן (להיות מוכות). זה בדיוק כמו להגיד על אדם שהוא עני, כלומר לתאר את העוני כתכונה שלו, התכונה להיות עני. ככה הוא יצא, זה האופי שלו. לא. זה לא. יש אנשים שחיים בעוני ויש נשים שנפגעות מאלימות גברית. הם לא עניים והן לא נשים מוכות. אבל לצערנו זהו המונח הרווח אז בואו נישאר איתו לרגע. אגב, מעניין לראות איך “אישה מוכה” הפך לתווית שניתן להצמיד אותה גם לנשים וגם לגברים. “למה היא נשארת שם כמו אישה מוכה?”, “למה הוא נשאר שם כמו אישה מוכה?” היינו הך.

בעבודתי כמטפל במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה פגשתי נשים נפגעות אלימות. נשים שחיות שנים, לפעמים עשרות שנים, תחת משטר של טרור פיזי, מיני, נפשי, רגשי וכלכלי. פגשתי נשים שבדרך לא דרך הצליחו סוף סוף לצאת ממערכות זוגיות מתעללות, אך גם לאחר פרידה וגירושין (לעתים גם שנים רבות לאחר הפרידה והגירושין) המשיכו לספוג התעללות קשה מצד בני הזוג שלהן לשעבר. למדתי שמשפטים כמו “למה היא נשארה שם כל כך הרבה זמן?” או “למה היא לא פשוט קמה והלכה?” נאמרים על ידי נשים וגברים שפשוט אינם מבינים. לא מבינים. לא מבינים את הבלתי אפשרי הקיים בללכת, בלהשאר חסרת כל, בלברוח, בלהסתתר, בלא לדעת איך להגן על הילדים, בלהסתכן באיבוד הילדים, בלהתמודד עם העולם אחרי שבמשך שנים מישהו עשה כל שביכולתו כדי למעוך כל זכר לדימוי העצמי שלך. אנשים לא מבינים.

והנה, אני, שתופס את עצמי כפלורליסט בעל דעות מתקדמות, תפיסת עולם שוויונית ומודעות עצמית, אני, שמשתדל לא להתפתות לקלות שבה אני יכול להשליך את החרא האישי שלי על אחרות ואחרים, אני, שמחזיק מעצמי אדם רגיש וקשוב ומכיל, איש טיפול וכל זה… אני יושב בבית ומנסה לעכל את סיפור השבתת תנועת הרכבות והכניעה למפלגות החרדיות והאופן בו ראש ממשלתנו, הנורא מכל ראש ממשלה אחר שאי פעם היה לנו, מתעלל ומתעמר בנו, כולנו, כאילו אנחנו אויביו המרים, המושבעים והאיומים ביותר… אני מתבונן בכל זה, כועס וזועם ומתחרפן מכך שאנחנו לא מצליחים להזיז את עצמנו במילימטר כדי להעיף מעלינו את הרודן קשה הלב הזה, משתגע מהאפטיות שבה אנחנו ממשיכים לספוג ולקבל את רוע הגזירה ואומר לעצמי שאנחנו, כולנו, כמו אותה אישה מוכה. אני אומר את זה לעצמי, בשקט, בלב, איש לא שומע ועדיין אני מייד מהסה את עצמי, כועס על עצמי, נבהל מעצמי, אומר לעצמי – פיני, מה העניינים איתך בן אדם? אתה? אתה עושה את מה שכל כך מקומם אותך כשאחרים עושים אותו? לזה הגעת? להאשמת הקורבן? להתייחסות אל הקורבן כאל כתם כללי ונטול פרטים שהדבר היחיד המאפיין אותו הוא התכונה שלו להיות קורבן? מה קורה לך בן אדם?! אתה חתיכת אדיוט, כמו כולם. תפסיק עם זה!

אז אני מפסיק. אני עוצר את עצמי ומזכיר לעצמי למה זה כל כך לא נכון להמשיל את עצמי ואת כולנו לאישה נפגעת אלימות שכל כך קל להסתכל עליה מהצד ולבוא אליה בטענות על כך שהיא לא קמה והולכת. אני מתעשת, אבל נשאר עם הכעס וחוסר האונים והיעדר ההבנה המוחלט בשאלה מדוע אנחנו נשארים נטועים במקומנו, משותקים ופאסיביים במקום לקום ולעשות מעשה, להתנער, לשאוג, להפעיל כוח נגד ולצעוק “עד כאן!” אני לא מבין את זה ולא מצליח להבין איך אני עצמי כזה.

אתמול חציתי ברגל את רחוב ארלוזרוב בתל אביב, בסמוך לבניין הועד הפועל. נזכרתי איך לפני שנים, במסגרת מאבק העובדות והעובדים הסוציאליים, הפגנתי על הכביש הזה ועמדתי שלושים סנטימטרים מהשמשה הקדמית של אוטובוס כדי למנוע ממנו להמשיך בנסיעה. נזכרתי במבטים של הנהג, במבטים של הנוסעים. זה היה מפחיד. ידעתי שהוא לא יזוז ולא ידרוס אותי אבל פחדתי שהוא כן יתחיל לזוז ויאלץ אותי לנטוש את העמדה המתריסה שלי ולהיכנע לכוח העדיף שלו. היום אני כבר לא עוצר את התנועה, לא יוצא להפגין, לא נלחם בכל דרך אפשרית, רק כועס ומדוכא וכותב על זה כדי לא להשאיר את זה בפנים. ואני לא יודע מה יהיה עלינו, על כולנו.

\\

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

אני - אויב העם

\\ אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. "אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה." לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים –...

תצוגה מקדימה

מזרחים עליך!

\\  . הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה