הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב נכותי המעסיק נשים וגברים עם צרכים מיוחדים.

עדכונים:

פוסטים: 130

החל מאוגוסט 2011

השניים וחצי גרוש שלי על מה שבעיניי הוא הסיפור הכי מעניין של הבחירות האלה – ההצבעה המזרחית חילונית לש”ס.

09/03/2015

\\

h

 .

הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי מוטה, הפיד שלי הוא בועה. נכון, יש בו דעות לכאן ולכאן, יש בו נשים וגברים, יש בו מגוון רחב של עיסוקים, מצב משפחתי ותחומי עניין, ויש בו עוד ביטויים רבים של שונות, אבל בסופו של דבר הוא משקף גבולות גזרה מצומצמים למדי של המציאות. לכן יכול להיות שמה שבעיניי הוא סיפור חשוב ודרמטי במיוחד אינו אלא קוריוז שלא רק שלא מעניין את רוב האנשים אלא אפילו לא ידוע להם. יכול להיות. בעיניי עדיין מדובר בהסיפור בה”א הידיעה.

לא אכנס לפרטי הפרטים של הסיפור ולא אסביר אותו. אני בוודאי לא מכיר ומבין אותו מספיק, לא יורד למלוא עומקו ולא תופס את מלוא היקפו. זה יהיה יומרני מצדי ובוודאי שזה יהיה לא מדויק. קראו, בין השאר, אצל אלברט סוויסה וסמי שלום שטרית. אבל לצורך העניין, הציר המרכזי הוא ההחלטה של נשים וגברים מזרחיות/ים חילוניות/ים לבחור בש”ס ולראות בה את הכתובת הטבעית שתאפשר ביטוי אמיתי ומשפיע של זהות ואג’נדה מזרחית.

מאפיינים שונים תופסים את העין ואת הלב בסיפור הזה – עומק והיקף השיחות המתנהלות בפוסטים הרבים הנכתבים בפייסבוק, המטענים הרגשיים שמלווים את אותן שיחות, וההצפה על פני השטח של מגוון רחב של נושאים שרבים מאתנו, אשכנזים וכן, גם מזרחיים, מעדיפים להתעלם מהם (חלוקת קרקעות המדינה היא דוגמה אחת בולטת מני רבות). אבל יותר מכל דבר אחר מה שתפס את העין האישית שלי היא תגובת הנגד האשכנזית (נראה לי הולם לקרוא לה “התגובה הלבנה”) למהלך הפוליטי-חברתי המזרחי.

התגובה הלבנה, כמה מפתיע, היא תגובה מהסוג המלמד, תגובה על משקל “בואו נסביר לכם מדוע מה שאתם עושים הוא שטות גמורה.” תגובה שכל כולה פטרנליזם, קבעון מחשבתי, אטימות, יהירות וכוחנות (וגם פחד כמובן, אבל עליו בהמשך). הביקורת, כביקורת, לגיטימית ובחלקה אולי גם מוצדקת. כלומר ברור שמותר לבוא אל יוזמי/ות, מובילי/ות ומשתתפי/ות המהלך ולהציב מולם סימני שאלה רלוונטיים. זה אפילו רצוי. זה יכול להיות בסיס לדיאלוג, להחלפת דעות, להקשבה. אבל פה מדובר במשהו לגמרי אחר. פה מדובר בביקורת שמתעלמת מקול מאד צלול וברור שאומר – חברים יקרים, זה לא שלכם, זה שלנו. אתם לא מוזמנים ולא רצויים. עזבו אותנו בשקט כי באמת לא מעניין אותנו לשמוע כמה אתם חושבים שאתם יודעים יותר טוב מאתנו.

אך אוי, כמה קשה לו ללבן לשמוע (שלא לדבר על לקבל) את הקול הזה. כמה קשה. המזרחים האלה, מנשקי הקמעות ומשתטחי הקברים, העזו פתאום לחשוב באופן עצמאי. ומילא לחשוב, גם לפעול, רחמנא לצלן. אוי לאוזניים שכך שומעות. פחד אלוהים. אתם הרי יודעים איך זה – אלה יתחילו לחשוב ולפעול עצמאית וללכו תדעו לאן זה יגיע.

התגובה הלבנה משקפת, בעיניי, לחץ ופחד. למרות שתהרגו אותי אם אני מבין פחד ממה. כלומר, מה יקרה? מה יעשו לנו, האשכנזים, כל המזרחים המבהילים האלה אחרי שהם יסיימו להשתלט על העולם? מה מלחיץ כל כך? מה שמלחיץ זו כנראה האפשרות שסדרי עולם ישתנו, לא עלינו. שדברים שבמשך עשרות שנים היו מובנים מאליהם יפסיקו להיות כאלה. אני לגמרי יכול להבין מדוע האפשרות הזו מאיימת על אנשים מסוימים. כלומר על כל אלה שסדרי העולם הנוכחיים מאד נוחים להם וטובים עבורם.

וכשאנשים פועלים מתוך לחץ ופחד, כי פתאום המציאות מעזה להתנהל בניגוד לציפיותיהם, הם מתחילים לדבר שטויות. צריך לקרוא כדי להאמין. למשל – אני דווקא נהנה לא פעם מהכתיבה של אורי משגב, אבל הפעם הוא הגדיל לעשות. את סמי שלום שטרית הוא כינה “אינטלקטואל במצוקה”. כלומר לא רק שהמזרחי הזה העז, ברוב חוצפתו, להיות אינטלקטואל (זכות השמורה, כידוע, לאשכנזים בלבד), אלא שאין שום דרך, אין שום הסבר, שניתן להבין בעזרתו את בחירתו של שטרית מלבד להניח שהוא במצוקה (ומצוקה, כל זב חוטם יודע, היא שם נרדף למזרחיות באשר היא). ומשגב הוא כמובן רק דוגמה אחת מני רבות. לי נראה שדווקא האינטלקטואלים האשכנזים הם שנמצאים במצוקה.

אני לא מתומכיו ומגיניו של דרעי ואני לא מצביע ש”ס. בהקשר זה אני אשכנזי חילוני שמאלני שלא מוצא נקודות חיבור למפלגה זו (ביג דיל. אפשר לחשוב כמה נקודות חיבור אני מוצא למרצ או למחנה הציוני – המפלגה עם השם הגזעני ביותר אי פעם – או לרשימה החדשה). ובכל זאת, את הביקורת הלבנה שמתבססת על התנגדות לש”ס ולעומד בראשה אני באמת לא מבין. כלומר זה סבבה לבקר את דרעי על כך שגנב, אבל אז בואו נבקר גם את כל הגנבים האחרים. זה סבבה לטעון שש”ס מנציחה את הבערות ומדירה נשים אבל אז בואו נדבר על הגזענות של הבית היהודי, האליטיזם של מרצ או האופן בו יהיר לפיד התייחס אל עדי קול (כמובן בלי שום קשר להיותה אישה). חלאס להיות צבועים. אם אלה חרא, אז גם כל האחרים חרא.

או שיש את הטיעון השבטי, זה שלפיו הצבעה מזרחית חילונית לש”ס היא הצבעה שבטית. אני באמת לא זוכר מתי הוציאו במחוזותינו את ההצבעה השבטית מחוץ לחוק. או שהצבעה שבטית זה רק כשמזרחים מצביעים למזרחים? כלומר הצבעה למפלגה דתית אשכנזית היא לא שבטית? הצבעה למפלגה של יוצאי חבר העמים היא לא שבטית? הצבעה לליכוד היא לא שבטית? הצבעה ליהיר לפיד היא לא שבטית? הכל שבטי. השאלה היא רק מי מחזיקים בהגדרה של מה נחשב ומה לא נחשב לשבט.

ואני באמת, אבל באמת, לא אתייחס לטיעון המנצח כל ויכוח – שטויות, אין שום שד עדתי. הנה, עובדה, הבן / בת / חבר / חברה / אח / אחות שלי נשוי / נשואה לתימני/ה / עירקי/ת / מרוקאי/ת (או כל עדה מזרחית אחרת)…

בעיניי המהלך הזה, הסיפור הזה, הם סיבה לאופטימיות. אני חושב שזה מעולה שמישהו סוף סוף מנענע את הסירה. זה מעולה שאנשים שיושבים יותר מדי בנוח על הכסאות המורמים מעם שלהם יתחילו להרגיש קצת לא בנוח. אני חושב שכולנו – כולנו!!! – זקוקות וזקוקים למאבק חברתי דרמטי כי מצבנו החברתי בזבל, ואין מה לעשות, האפשרות להילחם כדי לייצר שינוי חברתי לטובה במדינתנו נולדה בצד המזרחי של המפה. והאמת – אני מקנא באנשים שיש להם כיוון ברור, שיש להם זהות שהם מוכנים להילחם עליה, שיש להם דרך ושרואים מספיק רחוק ומצוידים באורך נשימה ולא מוכנים לוותר. הלוואי עלי. הלוואי על כולנו.

\\

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

אני - אויב העם

\\ אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. "אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה." לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים –...

תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

פתרון אפשרי עטוף במחשבות נוגות

\\ \\ במרץ 2011 זכיתי לגלות מה מרגיש, מה באמת מרגיש, אדם שמחרבנים עליו. אמיתי לגמרי. הייתי אז קצין מבחן, עובד סוציאלי בשירות המדינה, ויחד עם חברותיי וחבריי למקצוע העבודה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה