הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפויות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 52, עובד סוציאלי בהכשרתי, כיום... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפויות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 52, עובד סוציאלי בהכשרתי, כיום עוסק בהנגשת ספורט הקרוספיט לנשים וגברים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת פרויקט "קרוספיט ללא גבולות".

עדכונים:

פוסטים: 117

עוקבים: 19

החל מאוגוסט 2011

שנת הלימודים החדשה שבפתח תזמן לילדינו אינספור הזדמנויות לדחות למחר את כל אותן משימות הקשורות לבית הספר ובראשן משימת הכנת שיעורי הבית. למה זה קורה ומה אפשר לעשות בנדון…

27/08/2014

\\

.

כמי שהמומחיות שלו היא טיפול בדחיינות, כלומר בנטיה שלנו לפעול במועד עתידי לא ידוע במקום לפעול עכשיו, אני מקבל, חדשות לבקרים, את השאלה: יש לך כלים להתמודדות עם ילד/ה שמשאיר/ה הכל לרגע האחרון? בפתח שנת הלימודים החדשה השאלה הזו רלוונטית מתמיד, בעיקר משום שהדחיינות יכולה להפוך את השנה כולה לאוסף בלתי נדלה של “מחר”, וכל אותן הבטחות לבצע מחר את מה שהיה אמור להתבצע היום טומנות בחובן אינספור תסכולים, כעסים, לחצים, חרדות, עימותים וכאבים, הן מצד הילדות והילדים שלנו והן מצדנו. בפוסט זה אתן הסבר על מאפייני התופעה ואציע מספר כלים קונקרטיים ליישום כדי להתמודד איתה טוב יותר.

.

אצל ילדים, בדיוק כמו אצל מבוגרים, הסיבה העיקרית לדחיינות נעוצה במערכת היחסים שהם מפתחים עם המשימות שלהם. ככל שמשימה נתפסת כמאיימת, מרתיעה, קשה ומורכבת יותר, כך הם יעשו הכל, אבל ממש הכל, כדי לדחות אותה ככל שניתן. אבל יש גם הבדלים בין דחיינות אצל מבוגרים לדחיינות אצל ילדים ויש בהם סיבה לאופטימיות.

ראשית, כשמדובר בילדים, הדחיינות עדיין לא הפכה לכרונית ולכן קל יותר לטפל בה. אצל ילדים אין לתופעה היסטוריה של עשרות שנים ובנוסף הם גמישים יותר בחשיבה ובהתנהלות שלהם ולכן בעלי פוטנציאל רב יותר לשינוי.

שנית, אחד הגורמים המרכזיים להיווצרותה של דחיינות מלכתחילה הוא הסגנון ההורי שעל פיו אנו גדלים, כלומר אופי החינוך אותו קיבלנו מהורינו. אצל מבוגרים החינוך הזה השתרש והתקבע, אבל כאשר מדובר בילדים החינוך הזה קורה עכשיו ואם קיימת התכוונות אמיתית ורצינית לכך מצד ההורים ניתן להכניס בו שינויים בזמן אמת ובכך לאפשר שינוי מיידי.

.

אחד הגורמים המשפיעים על הדחיינות הוא הקושי שלנו לתפוס את העתיד (אפילו העתיד הקרוב מאד) במונחים קונקרטיים. זוהי, למשל, אחת הסיבות המרכזיות לכך שרובנו מתקשים לגרום לעצמנו לחסוך לפנסיה. בתחילת דרכנו כמייצרי הכנסה העתיד שבו נזדקק לפנסיה נראה כל כך רחוק ואמורפי ולעומתו השימוש המיידי בכסף שהרווחנו נראה כמו האופציה ההגיונית והמספקת ביותר. אצל ילדים, הקושי לתפוס את העתיד במונחים קונקרטיים גדול בהרבה. העתיד, עבורם, הוא רעיון מופשט והם עדיין לא צברו מספיק התנסויות שישכנעו אותם אחרת. במובן זה, לנסות להסביר לילדינו שאם הם יזניחו את הלימודים שלהם עכשיו זה יפגע בהם בעתיד, זה קצת כמו לנסות להגיד להם שאם הם לא יצחצחו שיניים עכשיו הם יסבלו בעתיד מטיפולי שורש. זה לא באמת מעניין אותם, אין להם שום דרך לתפוס את טיפול השורש העתידי וגם אם הם יחוו טיפול שורש הם לא בהכרח יעשו את הקישור המתבקש שיגרום להם לפעול אחרת בהמשך. בנוסף, גם כשהם מקבלים (כביכול) את הטיעונים שלנו זה נובע בעיקר מהפוזיציה הסמכותית שלנו כהורים ולא בזכות הפנמה והתמסרות אמיתית להגיון שמאחורי הדברים.

.

לדחיינות יש תמיד גם היבטים רגשיים. הכוונה היא לכך שבבסיס הבחירה שלנו לדחות את הביצוע של פעולה מסוימת נמצא איום רגשי שאותה פעולה מבטאת. לדוגמה, בגילאים מסוימים הכנת שיעורים עלולה להיתפס כפעולה שמגדירה את הילד כחנון. אם הילד יחווה את האפשרות שהוא יחשב לחנון כמאיימת יותר מאשר האפשרות שייתפס ללא שיעורים, הוא פשוט לא יכין שיעורים ולא משנה כמה ננסה לשכנע אותו באפשרות או במסר שונים.

.

אפשר וכדאי להעמיק בהסברים על התופעה, בהיבטים תיאורטיים ומחקריים ואפילו בהיבטים הפילוסופיים של ההתנהגות המתבטאת בדחיינות, הסיבות להתנהגות הזו והמשמעות של דרכי ההתמודדות השונות איתה, אבל במסגרת רוחב היריעה הנוכחי כדאי אולי לעבור למספר עקרונות שניתן להתחיל ליישם מול ועם ילדינו כדי לאפשר להם לדחות פחות.

.

הגדרת המשימות – לעתים ניתן לצמצם את הדחיינות באופן משמעותי פשוט על ידי התמקדות באופן בו אנו מגדירים לילדינו את המשימות שלהם. לדוגמה, בדרך כלל קל לנו להגדיר להם את המשימות שלהם באמצעות התוצאה שחשוב לנו לקבל במקום באמצעות התועלת שתצמח להם מהעניין. משפט כמו “תכין כבר ת’שיעורים, אין לי כוח לקבל עוד פעם טלפון מהמורה שלך” (התוצאה שחשוב לנו לקבל – פחות טלפונים מהמורה) הוא פחות יעיל ממשפט כמו “תקדיש עכשיו שעה לשיעורים וזה ישאיר לך מספיק זמן לחברים וטלויזיה” (התועלת שתצמח לילד – רצף יותר ארוך של זמן פנוי מדאגות).

.

ציפיות וביקורת – ברמה כזו או אחרת כולנו דחייניות ודחיינים. חלק ניכר מהצורך והרצון שלנו בילדים לא דחיינים הוא ההשלכה של הצורך והרצון שלנו להיות פחות דחיינים בעצמנו. זה לא בהכרח רע או מזיק, אבל זה יכול להיות יעיל בהרבה, הן עבור ילדינו והן עבור עצמנו, אם נדע להתבונן בציפיות שלנו מילדינו ובביקורת שיש לנו כלפיהם ולהבחין כמה מהן באמת קשורות אליהם וכמה אלינו.

.

פתרון בעיות – מבלי לשים לכך לב יש לרובנו נטיה להציג פתרונות דיכוטומיים של “או או”, שבהם יש רק שתי אפשרויות: או מה שהילד רוצה ואנחנו מתנגדים לו, או מה שאנחנו רוצים והילד מתנגד לו. המאפיין המרכזי של פתרונות מהסוג הזה הוא בדיוק זה – יש רק שתי אפשרויות ואם שתיהן לא מקובלות אז שני הצדדים נותרו ללא פתרון. לכן יש צורך בגמישות מחשבתית וביצירתיות בניסוח פתרונות שאין בהם רק מנצחים ומפסידים. כילדים הפנמנו את הדיכוטומיה של בית הספר, את האפס או אחד של “הכנת או לא הכנת שיעורים”. כהורים אנחנו עדיין נושאים בתוכנו את אותה הפנמה ומנחילים אותה לילדינו. לעשות חלק מהשיעורים, למשל, לרוב לא נתפס אצלנו כפתרון לגיטימי. אבל אולי כדאי לשקול אותו. אולי לפתרון “להכין את השיעורים” ולפתרון “לא להכין את השיעורים” ניתן להוסיף גם פתרון שלישי של “להכין חלק מהשיעורים”. פתרון כזה יכול לייצר הצלחה חלקית במקום כשלון מלא.

.

קונקרטיזציה – כאמור, שימוש בנימוקים המתבססים על העתיד במהלך הדיאלוג שלנו עם ילדינו הוא פחות יעיל. עם ילדים ההישארות בכאן ועכשיו הקונקרטי עשויה להיות יעילה בהרבה. בין השאר זה דורש מאתנו להבין שלילדינו קשה, ולפעמים בלתי אפשרי, להגות ולנסח בעצמם את הפתרונות הנחוצים להם. לפעמים, עזרה שנגיש להם בתכנון המשימה (מתי, כמה ואיך לבצע), בביצוע המשימה בפועל (למשל לשבת לידם כשהם מכינים שיעורים כדי להיות לגמרי זמינים עבורם) ובבקרה על התהליך (למשל לבדוק איתם את ההתקדמות בביצוע ואת הצורך בעזרה נוספת), יכולה לחולל שינוי דרמטי ביכולת שלהם להתמודד בהצלחה עם המטלות שלהם.

.

היבטים רגשיים – לפעמים הדחיינות, למרות שהיא קיימת ויוצרת בעיות אמיתיות, אינה עומדת בפני עצמה אלא היא ביטוי לבעיה אחרת, עמוקה וחשובה יותר. אם נישאר בטריטוריה של הכנת השיעורים (או סידור התיק לבית הספר לפני השינה או כל משימה אחרת שהיא חלק משגרת שנת הלימודים), הרי שאחד המאפיינים הבולטים של הויכוח בין הורים וילדים על ביצוע / אי ביצוע המשימה הוא העימות הנוצר בעקבותיו. ויכוח על הכנת שיעורים הופך פעמים רבות לריב עוצמתי ורווי רגשות בין הצדדים. הריב, כמו כמעט כל ריב, נתפס בעינינו כחוויה שלילית שהיינו מעדיפים לדלג עליה, אבל ייתכן שהריב הוא בדיוק מה שנחוץ באותה נקודה. ייתכן שמטרתה האמיתית (והלא מודעת) של אי הכנת השיעורים היא לגרום לריב כי הריב מייצר קשר וחיבור בין ההורה לילד ואולי מה שהילד זקוק לו הוא בדיוק לחיבור הזה. כלומר יש אפשרות שהבעיה היא לא קושי בהכנת השיעורים אלא קושי ביצירת קשר עם ההורה. אפשרות שכדאי לבדוק.

.

גבולות, גבולות, גבולות – מבלי לסתור אף אחת מהנקודות הקודמות, לפעמים מגיע הרגע הזה שבו עלינו, כהורים, לעמוד על רגלינו האחוריות ולהתעקש על מניעת (או יצירת) התנהגות מסוימת, בין אם מדובר בדחיינות ובין אם בכל התנהגות אחרת. ילדינו, גם כשנראה לנו שהם פורצים כל גבול אפשרי, למעשה מבקשים מאתנו, בדרכם, לסמן להם את הגבול. זה לא אומר שהם חייבים להסכים לגבול הזה, זה רק אומר שהם ממש זקוקים לנקודת התייחסות שאנו נסמן להם. כמובן שגם בכל הנוגע לגבולות רצוי להיות שקולים ומתוכננים, אך בראש וראשונה עקביים. וכמובן שגם בעניין זה חשוב לזכור שאין פתרון אחד נכון שמתאים לכל המקרים. לדוגמה, אנשים רבים נוטים לחשוב שסגנון הורי נוקשה הוא סגולה למניעת דחיינות, בין השאר משום שהוא מאפיין הורים שדוחפים את ילדיהם קדימה ללא הרף, מחנכים אותם להישגיות ולא נותנים להם “להתפנק” ולתרץ תירוצים. בפועל, מחקרים שנערכו בנושא מראים כי דווקא הסגנון ההורי הנוקשה עלול ליצור דחיינות ותגובות נגד שמבטאות מרד בנוקשות ובלחץ ההורי.

.

הדרכה הורית – לעתים חוסר האונים שלנו כהורים מעמיד בפנינו את הפיתוי לתפוס את המצב ככזה שהוא בגדר “הבעיה של הילד”. לרוב אנחנו גם טורחים להדגיש זאת בפני הילדים במשפטים דוגמת “אז אל תכיני שיעורים. בעיה שלך. את זו שתצטרך להסביר את עצמה למורה”. אבל הבעיה היא תמיד גם שלנו ובלא מעט מקרים רוב העבודה על פתרון הבעיה צריך להיעשות על ידנו. קבלת הדרכה הורית רלוונטית מאפשרת להורים לייצר עבור ילדיהם סביבת עבודה יציבה ותומכת אשר ממקסמת את סיכויי ההצלחה שלהם ואת היכולת שלהם ליישם דרכי פעולה ופתרונות חדשים.

.

בהצלחה ושתהיה לכולנו שנת לימודים פוריה ומספקת!

\\

 

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

אני - אויב העם

\\ אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. "אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה." לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים –...

תצוגה מקדימה

מזרחים עליך!

\\  . הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה