הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב נכותי המעסיק נשים וגברים עם צרכים מיוחדים.

עדכונים:

פוסטים: 130

החל מאוגוסט 2011

\\

אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. “אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה.” לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים – מאבק ממנו חזרנו מושפלים. מאבק ממנו חזרנו מובסים. והיום, יום אחרי הבחירות, זוגתי רואה אותי מדוכא וכועס כמו אז.

הצבעתי לארץ חדשה. מפלגה שתחילה התנגדתי לדרך בה בחרה להעביר את מסריה. עם המסרים עצמם הסכמתי מייד. אני משוכנע שהשחיתות השלטונית, המדמנה של הון-שלטון-עיתון-עולם תחתון היא בעיה בעלת מימדים קיומיים. היא רעל. היא חומצה מאכלת. אבל היה לי קשה להתחבר לדרך הפעולה שאלדד יניב בחר בה כדי להרעיד את אמות הסיפים. לא הסתרתי את הביקורת שלי. כתבתי על כך ופרסמתי.

חלף זמן. המשכתי לעקוב. התקרבתי. דמותו של יניב הפכה מוכרת יותר, רב-מימדית יותר. במילים פשוטות ובהירות – ככל שחלפו השבועות מצאתי את עצמי מאמין לו. פשוט כך. הערכתי את הסיכון העצום שהוא לוקח, את ההקרבה למען מטרה. הערכתי בעיקר את הדבר הנדיר הזה – אדם שבמקום לשבת ולקטר, קם ועושה מעשה. יחד עם זאת, עוד הייתי רחוק מלהחליט להצביע לארץ חדשה. הפתק של מרצ היה מוכן בקנה באופן די טבעי. מצב נוח של היעדר התלבטות. לא כי מרצ הם האלטרנטיבה המושלמת. אין אלטרנטיבה מושלמת. הם פשוט היו הקרובים ביותר לתפיסות שלי. ובעיקר – הם לא היו שלי או ציפי או לפיד.

חלף עוד זמן ואז התרחש הדבר ששינה את נטייתה הטבעית של כף המאזניים. התעוררה בי תקווה. פתאום כבר לא היה מדובר בהצבעה כי צריך להצביע ואם כבר צריך אז מרצ, אלא באפשרות להיות שותף לשינוי אמיתי. אפשרות לעשות משהו חדש, משהו אחר. אפשרות לפוליטיקה חדשה, אפשרות ליציאה מהקופסה, לניעור של הקופסה, לשחרור האוטומטי והמובן מאליו. נדלקתי. אמרתי לעצמי – וואלה, בוא נלך על זה.

אז הלכתי על זה. בין השאר זה אומר שמייד נאלצתי להתמודד עם טענות נגד, עם ביקורת, עם התקפה. חברה טובה אמרה לי ששטפו לי את המוח. חבר פייסבוק הסביר לי שארץ חדשה לא מריחים מהצלחה (טיעון פנטסטי, לא?). חבר אחר אמר לי פשוט שאלדד יניב לא מוצא חן בעיניו. זה הזכיר לי טיעון דומה שהופנה אלי בתקופת המחאה החברתית, כשחבר קרוב, שהמחאה הזו עניינה לו את התחת, אמר לי שדפני ליף לא נחמדה בעיניו. נו, טוב… גם הפנתרים השחורים לא היו נחמדים בעיני גולדה…

אז בסדר. אמרו. ההחלטה שלי היתה לי ברורה וכך גם תחושת השלמות שלי איתה. שמחתי לגלות שכמה חברים קרובים ובני משפחה קרובים גם החליטו ללכת על זה. אמרתי לעצמי – וואלה, זה הולך לקרות. באירוע משפחתי בשבת מישהו שאל אותי מה יהיה אם ארץ חדשה לא יעברו את אחוז החסימה. השבתי לו, בבטחון מוחלט: הם יעברו. שאל איך אני יודע והשבתי שאני פשוט יודע.

טוב, מתברר שלא ידעתי דבר. בעשר בלילה הגיע המדגם, והשאר – השאר הוא כבר היסטוריה. הבוקר התגלו גם המספרים במלואם. פחות מ-27000 אישה ואיש הצביעו כמוני. אכזבה קשה. באמת קשה.

אבל עם אכזבות אפשר להתמודד. טוב, אז לא הצליח. נורא מבאס. באמת נורא מבאס. אבל החיים הם מרוץ ארוך וממושך. נפלנו, נקום. נקום, ננער את האבק ונמשיך. ההפסד צורב? צורב חזק, אבל הצריבה תעבור. לא כאן הקושי. הכעס, הדכאון, תחושת חוסר האונים – אלה התעוררו מסיבה אחרת לחלוטין. הם התעוררו כאשר הבנתי שאני נמצא תחת מתקפה. שהפכתי לאויב העם. וזה גם לא לקח יותר מדי זמן. עניין של דקות אחרי פרסום המדגם. הבשורה הגיעה מייד – אתם (מצביעות ומצביעי ארץ חדשה) אשמים בכך שביבי יהיה ראש ממשלה ארבע שנים נוספות.

טוב, זה לא היה טיעון מפתיע. את הבקרוב למתקפה קיבלנו כבר מספר ימים לפני הבחירות. שוב ושוב הופנתה כלפינו, התומכות והתומכים, הטענה לפיה אנחנו זורקים קולות לפח. אנחנו גורמים לאיבוד קולות שהם קולות חשובים לגוש השמאל (מושג שאינו מקובל עלי בפני עצמו, אך זה סיפור לפוסט אחר). המשמעות פשוטה וברורה להבנה. המשמעות היא היעדר הלגיטימיות ללכת על פי נטיית הלב האישית שלי. אז מה אם יש לי דעה משלי. אז מה אם אני ילד גדול שיכול ושמותר לו לבחור במי לתמוך. אז מה. זה לא בסדר, אני זורק קולות לפח. אני מזיק לאינטרס גדול יותר. אני פועל נגד עצמי ובשרי ובכך כמובן מחזק את אלה שאני כל כך מתנגד להם. אל תעשה מה שבא לך לעשות. עשה מה שהקולקטיב אומר לך לעשות.

ובהתקפה כמו בהתקפה. כשהיא מתחילה, היא רק מתגברת. נדהמתי לגלות את הטווח הכל כך רחב של תגובות לחטא הנוראי של אלדד יניב וארץ חדשה. נדהמתי, אבל בעיקר נפגעתי. נפגעתי מכל תגובה ותגובה כזו, שכמי שבחר לתמוך בארץ חדשה ברור שהופנתה גם אלי. אישית. הרי אני אחד מאותן/ם עוכרי ישראל שדפקו את הגוש. הנה מספר דוגמאות שליקטתי מהפיד.

תגובות מופרכות. למשל – “מנדט אחד מפריד בין השמאל לבין השלטון וזהו המנדט שזרקתם לפח.” לא פחות. עתיד האומה כולו היה תלוי אך ורק בקולות שניתנו לארץ חדשה ולמפלגות נוספות כמו דעם ועלה ירוק.

תגובות ציניות. למשל – “תודה אלדד יניב. לא, באמת, תודה.”

תגובות אלימות. למשל – “נשארו עם ה-ז’ ב-פ’.”

תגובות מתלהמות. למשל – “אתם גרמתם לביבי להישאר עוד 4 שנים.” למשל – “אכלנו אותה עם אלדד יניב הכלום הזה.”

תגובות מקטינות. למשל – “אתם מפלגה קיקיונית.” “אתם הזויים.”

תגובות קטנוניות. למשל – “הנה מפלגות שקיבלו יותר קולות מכם ועדיין לא נכנסו: עוצמה לישראל, עם שלם, עלה ירוק.”

תגובות מתנשאות. למשל – “אלדד השמיע קולך. תגיד שטעית. תגיד שאתה מתנצל. תגיד שהאגו היה חזק ממך. לא היית גבר לפרוש. תהיה גבר עכשיו להודות שהיית צריך.”

תגובות מתרפסות. למשל אחת מכמה תגובות של חבר פייסבוק שבשבועות האחרונים שיתף בהחלטה שלו להצביע לארץ חדשה – “אחרי ההצבעה האומללה שלי, כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא לטוס לקנוסה.”

תגובות נוזפות. למשל – “חבל שלא עמדתם במילה לצאת אם תעברו את אחוז החסימה. זרקתם מעל 25000 קולות של אנשי מחאה. תחשבו טוב מה אפשר לעשות כדי לכפר על הנזק שגרמתם.”

ועוד ועוד ועוד…

כי ככה זה אצלנו. אי אפשר בלי שעיר לעזאזל. אי אפשר בלי מישהו לשרוף, מישהו להוציא עליו את כל התסכולים. שלי לא קיבלה מספיק קולות? ברור לגמרי מי אשם. גוש הימין גדול מגוש השמאל? זה אתם, חארות. חלילה לא נפנה את הביקורת פנימה ונבדוק מה קרה. התוצאות לא טובות? בואו נמצא על מי להוציא עצבים. בדרך ילך ויעלם כל שביב של חופש מחשבתי, של החירות לנהוג על פי צו המצפון האישי. בדרך ילכו ויעלמו הזכות לא להיות זה שבגללו הכל יקום וייפול, החופש הבסיסי לפעול ולנהוג לפי מה שנראה לך נכון. הבון טון הוא שנאה, עליהום, זריקת אשמה כדי להישאר נקיים, ראייה צרה וחד-מימדית ובעיקר כוחנות כוחנות כוחנות.

כל מה שאני עושה כבר שנים רבות, הן בפרקטיקה הפרטית והן בפרקטיקה הציבורית, קשור לנסיון לעודד אנשים לבנות, לטפח ולשפר את היכולת שלהם ליצור שינוי. זה כמובן מתחיל ביכולת (שהיא עוד הרבה פחות מובנת מאליה) לדמיין שינוי, להניח ששינוי הוא בכלל אפשרי. מבחינתי, כל מה שקרה בתגובה להישארותה של ארץ חדשה מחוץ לכנסת משקף את ההפך הגמור מזה, את חוסר היכולת ועוד יותר מכך את חוסר הרצון של אנשים לשנות ולהשתנות. זה מדכא בעיניי, כי זה משאיר את האדם ללא תקווה. הכל הוא רק קונקרטי. אם, למשל, הצבעת לדעם או לארץ חדשה או לעלה ירוק או לא משנה למי, פשוט כי האמנת ברעיון אחר, כי החלטת שזה מתאים לך, אז אתה עוכר ישראל, כי בגללך ביבי נשאר בשלטון. הרעיון שאפשר לחשוב ולפעול אחרת מהקונצנזוס, אפילו אם הפעולה הזו לא תביא לתוצאות קונקרטיות, למנדטים שאפשר ללכת איתם לנשיא – הרעיון הזה הפך למוקצה.

אני שמח שבחרתי כפי שבחרתי. אני גאה בבחירה שלי ושלם איתה. אני מקווה שארץ חדשה לא תיעלם. אני מקווה שהרעיון של ארץ חדשה לא יעלם. ואם משהו מכל זה לא מוצא חן בעיני מישהי או מישהו – סבבה. תמשיכו לתקוף, לשנוא, להתלהם ולהיות עיוורים.

\\

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

תצוגה מקדימה

מזרחים עליך!

\\  . הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

פתרון אפשרי עטוף במחשבות נוגות

\\ \\ במרץ 2011 זכיתי לגלות מה מרגיש, מה באמת מרגיש, אדם שמחרבנים עליו. אמיתי לגמרי. הייתי אז קצין מבחן, עובד סוציאלי בשירות המדינה, ויחד עם חברותיי וחבריי למקצוע העבודה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה