הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב נכותי המעסיק נשים וגברים עם צרכים מיוחדים.

עדכונים:

פוסטים: 131

החל מאוגוסט 2011

\\

\\

במרץ 2011 זכיתי לגלות מה מרגיש, מה באמת מרגיש, אדם שמחרבנים עליו. אמיתי לגמרי. הייתי אז קצין מבחן, עובד סוציאלי בשירות המדינה, ויחד עם חברותיי וחבריי למקצוע העבודה הסוציאלית יצאתי להפגין ברחובות למען תנאי עבודה שהולמים בנות ובני אדם (בניגוד לתנאי עבודה המאפיינים עבדות, שהיו ועדיין הינם תנאי העבודה של העוסקות והעוסקים במקצוע המיוחד הזה).

הייתי פעיל ומעורב במאבק ולראשונה בחיי עמדתי באמצע הכביש מול אוטובוס, כדי למנוע ממנו להמשיך ליסוע כאילו מאות עו”סיות ועו”סים לא עסוקים עכשיו בלחסום את ציר התנועה במטרה לקבל קצת תשומת לב.

בשורה התחתונה – זה לא עבד. כרגיל במחוזותינו, הרעים גברו על הטובים. כן, זה עד כדי כך פשוט. הרעים גברו על הטובים. רשימה קצרה של אלה שלא היססו אפילו רגע אחד לפני שהטילו עלינו את צואתם מונה את ראש האיגוד שלנו בכבודו ובעצמו, את יו”ר ההסתדרות, את השר הנערץ כחלון, שר הרווחה דאז, שהפנה עורף לנשים ולגברים שהוא היה נציגם הבכיר ביותר וכינה אותם חסרי חמלה, וכמובן את הי-זו-שלי המקסימה, אלופת הנפנוף בטיקט החברתי, שלמען חברה הטוב, עיני, האיש שהביא אותה לאן שרצתה להגיע, שמה עלינו קצוץ אחד גדול ובמכתב דוחה במיוחד הסבירה איך היא נורא תומכת בנו ואוהדת את מטרותינו מצד אחד, אבל אין לה ברירה אלא לבעוט בנו מצד שני. כמו שאמרתי – מקסימה.

עברו כמעט שנתיים, שבמהלכן היינו עדים למאבקים כיד המלך – שביתת הרופאים היא אולי הזכורה ביותר מביניהם – ועכשיו תור האחיות. עוד מגזר דפוק, דרוס ומושפל, שלא עושה כלום בשביל מדינה ורק בא בטענות. אל דאגה – גם האחיות יישארו מושפלות. הן אולי יקבלו משהו קטן, בטח יזרקו להם איזו עצם לעוסה, אבל בסופו של דבר הן יחזרו לעבודה מוכות וחבולות, בדיוק כמו שאנחנו חזרנו לעבודה מוכים וחבולים. כי ככה זה בארצנו הקטנטונת והאוהבת אדם. אם את או אתה שוטר/ת, מורה, רופא/ה, עובד/ת סוציאלי/ת, אחות או אח, עובד או עובדת קבלן מכל סוג, הרי שגורלך נגזר מראש. אתן/ם תעבדו כמו חמורים, תקרעו את התחת, תתנו מעצמכן/ם הכל, אבל ממש ממש הכל, תשלמו מחירים גבוהים, נפשיים, משפחתיים, כלכליים ואחרים, ולא תראו שקל. כמו שצריך. נערי האוצר העשויים ללא חת ימשיכו לפרסם את תלושי המשכורת שלכן/ם ועולם כמנהגו ימשיך לנהוג.

אז למה אני כותב את כל זה? למה אני חוזר על מה שכבר אמרתי אינספור פעמים? כי לא יכולתי שלא לתמוה נוכח הכעס שביטאו היום חברות וחברים בפייסבוק על כך שבעוד האחיות נלחמות על קיום בסיסי (תוך שהן עסוקות בעשייה שרובנו לא מסוגלים אפילו לשמוע עליה), עובדי נמל אשדוד מקבלים מהאוצר תוספות שכר של אלפי שקלים. למה הכעס? על מה יצא הקצף? מאין הפליאה הרבה? מה חדש? מה התחדש? האם חיינו כאן אינם סובבים כבר עידן ועידנים סביב אותו שאלטר מוכר, שיש המחזיקים בו ויש שאינם מחזיקים בו? הבעיה אינה בשאלטר. הבעיה אינה באותם וועדים ספורים עתירי כוח שממשיכים לקבל ולקבל בשעה שכל בעלות ובעלי התפקידים החשובים באמת ממשיכים לאכול קש. לא. הבעיה היא לגמרי אחרת.

הבעיה היא – ואנא סלחו לי על המילה הבאמת גסה במיוחד שמיד אבטא – בסולידריות. כן. סולידריות. מכירים? אותה תחושה, אותו מצב, שבעידן הנוכחי בא לידי ביטוי בעיקר (אם לא רק) באמצעות הלייק האהוב והמוכר. ושלא תבינו אותי לא נכון – אני מת על לייקים. למען האמת, כבעל עסק עצמאי המשווק את עצמו גם באמצעות הפייסבוק, הלייקים האלה קשורים לעתים בקשר ישיר לפרנסה שלי. אני אוהב לקבל לייקים ואוהב לתת אותם, אבל מרוב הקלקות על כף היד עם האגודל המורם אל על רובנו נוטים לשכוח שהלייקים, עם כל הכבוד וההערכה המגיעים להם, אינם מייצרים את השינוי הנדרש בסדרי העדיפויות של המקום המופרע הזה.

מה כן יכול ליצור את השינוי המיוחל? סולידריות אמיתית. כזו שרוב הסיכויים שלא תבוא לידי ביטוי אי פעם. אני אסביר.

כשהמורות והמורים שבתו, רק הן/ם שבתו. כשהשוטרות והשוטרים שבתו, רק הן/ם שבתו. וכך גם כאשר שבתו העו”סיות/ים, הרופאות/ים, האחיות וכל מגזר מקופח אחר. כל מגזר נלחם את מלחמתו. נלחם אותה לבד. וזו הבעיה. אפשר להילחם לבד, אבל אי אפשר לנצח לבד.

30 שנה עסקתי בלימוד אמנויות לחימה. לא ממש ילד כאפות, אבל ללא ספק חנון רציני וחיוור, שבגיל 13 החל ללמוד ג’ודו. לא ברור עד כמה זה עזר לחנוניות או לחיוורון, אבל דבר אחד ללא ספק למדתי – בריונים לא ניתן לנצח לבד. אם צד אחד חלש וצד אחד חזק, ואם המאבק הוא מאבק על כוח, אזי התוצאה ידועה מראש. כך זה ברחוב וכך זה במדינה טייקונית, הסובלת מגבהות לב קיצונית, מדינה שבה ניצולי שואה משולים לאשפה, האטימות שולטת, היעדר החמלה הוא שמם השני של פוליטיקאים ואנשי שררה, כוחנות היא שם המשחק והכל, אבל ממש הכל נמדד אך ורק בכסף. כסף כסף כסף. במדינה הזו שלנו, שיאנית השחיתות וקהות החושים, נערי האוצר וכל שולחיהם הם הבריונים שפשוט אין סיכוי להביס. הם לא רואים ממטר את האחיות או את העו”סיות/ים או כל מגזר דפוק אחר. טייקון לא מגרש טייקון, אבל לגמרי מגרש את כל מי שאינו טייקון, לגמרי מגרש את כל מי שעוסק במלאכות בזויות כמו הכנסת והוצאת קטטר.

המעניין, ואולי גם העצוב, הוא שהכוח האמיתי נמצא אצלנו. הוא נמצא אצלנו, אבל רק אם וכאשר נהיה ביחד. רק כאשר יתחולל כאן הנס שיוביל למצב הבא: עובדות ועובדים סוציאלים שובתים? מיד שובתים גם הרופאות/ים, האחיות/ים, המורות/ים וכל המגזרים הדפוקים האחרים. המורות/ים שובתות/ים? מיד שובתים גם העו”ס, הרופאות/ים, השוטרות/ים וכל הנ”ל. וכך הלאה.

חלום באספמיה? לגמרי. זה לא יקרה. זה לא באמת יקרה. מדוע? כי כולנו מפחדים. כולנו מובסים. כולנו הפנמנו כבר מזמן את הדיכוי. ממש ממש מזמן. אנחנו בקושי נלחמות ונלחמים את המלחמות שלנו, אז שנילחם את אלו של אחרות ואחרים? עד כאן. לא תודה. עזבו אותנו באמא’שכם. יש לנו מספיק על הראש. תרמנו במשרד.

הכוח האמיתי נמצא אצלנו ובכל זאת הבריונים המאוסים ממשיכים לנצח. אנחנו יכולים להשבית את המדינה כולה, אבל הם ממשיכים להשתין עלינו מחלונות הג’יפים שלהם. מגניב.

זה לא ילך לבד, אבל אנחנו כנראה עדיין לא מסוגלים לגרום לזה ללכת ביחד.

\\

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

אני - אויב העם

\\ אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. "אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה." לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים –...

תצוגה מקדימה

מזרחים עליך!

\\  . הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה