הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב נכותי המעסיק נשים וגברים עם צרכים מיוחדים.

עדכונים:

פוסטים: 130

החל מאוגוסט 2011

\\

אולי יש כמה קלישאות מוכרות ומובילות יותר מזו של קבלת החלטות לשנה החדשה, אבל גם אם כן, הרי שקלישאת ההחלטות נמצאת, ללא ספק, בחמישיה הפותחת. הנה כמה “סודות” בנושא, שמשום מה כולנו מעדיפים להשאירם בגדר הבלתי ידועים.

ראשית – למובן מאליו. כל הרעיון של קבלת החלטות לשנה החדשה מבוסס על פסיכולוגיה שלילית (או בשמה הידוע יותר – פולניוּת), שלפיה ברור שהשנה לא עשינו דבר ואנו מביעים תקווה שאולי בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה נעשה, סוף סוף, את מה שבאמת עלינו לעשות, את מה שבאמת ייצור עבורנו את ההבדל, יזניק אותנו למעלה ויגרום לנו לחייך באושר בעוד שנה מהיום. כל רעיון קבלת ההחלטות לשנה החדשה מתמקד במשאלה, שסוף סוף נהיה בני אדם ובאמת נקיים את מה שהבטחנו לעצמנו ונעשה את מה שאנו מתחייבים לו, שלא כמו שעשינו (כלומר, לא עשינו) עד היום.

קשקוש. פסיכולוגיה חיובית (או באחד משמותיה הנדירים באותה מידה – פרגון עצמי), תגרום לנו לברר עם עצמנו מה כן עשינו השנה, במה כן הצלחנו ואיזה החלטות שקיבלנו במהלך השנה כן הגשמנו. סכריני, אני יודע. לא מבוסס על הלקאה עצמית ולכן לא מאד פופולרי, גם את זה אני יודע. ובכל זאת… הסוד, לדעתי, הוא זה: עד שלא באמת נדע להתגאות ביישום ההחלטות הקטנות שכבר קיבלנו, אין מצב שניישם את ההחלטות הגדולות שאנחנו עומדים לקבל.

מה שמוביל אותי לסוד השני, שהוא כה טריוויאלי עד שלהסכים איתו יהיה מקומם ממש – אין שום החלטות חדשות. הכל החלטות ישנות. אני חוזר – אין, פשוט אין החלטות חדשות. את כל ההחלטות כבר קיבלנו מזמן. מדובר בסוד שעוצמתו היא לא פחות מנפיצה, כי כל הרעיון הרגשי והטקסי של ניסוח החלטה לשנה החדשה (ולרוב גם מתן פומבי להחלטה) מבוסס על המניפולציה והפיתוי הקיימים בחידוש. הרי אין שום זוהר בלפשפש בילקוט ההחלטות שכבר קיבלנו בעבר, בלדלות מתוכו איזו החלטה ישנה ועבשה ואז לחזור עליה. את מי זה מעניין? זה לגמרי לא סקסי. הכי כיף והכי מגניב זה החלטה חדשה, נוצצת ועסיסית, שרק הניסוח שלה כבר גורם לנו לרייר ולדעת, בוודאות מלאה, שאת ההחלטה הזו נגשים גם נגשים.

עוד קשקוש. אין, באמת שאין, החלטות חדשות. כל ההחלטות מוכרות לנו, את כולן כבר קיבלנו בשלב כזה או אחר, ובגדול את כולן גם זנחנו, דחינו או ביטלנו. אין שום דבר חדש ברצון להיות מאושרים בזוגיות, לעשות כסף, לרזות, להיכנס לכושר, להיות בת חווה או בן אדם טובים יותר, להתנדב, לייצר יותר זמן פנוי וכו’ וכו’ וכו’. הכל ישן. הכל ישן, אבל בואו נחליט שישן הולך להיות הכי 2012. אין צורך להמציא את הגלגל מחדש. רק לקחת משהו שהשגתו עדיין רלוונטית מבחינתנו ולהגיד לו: אהלן וסהלן רצון ישן נושן. מזמן לא התראינו. מה שלומך? מתאים לך שאני ארצה בך שוב גם השנה, אבל הפעם אולי גם אצליח להשיג אותך? כן? מגניב. אז יאללה, בוא נשחק אותה.

ויש סוד נוסף, שהמדד לאמיתותו וחשיבותו הוא “מדד ההורים”. אם הורינו יגידו לנו שמדובר בשטויות, הרי שיכול להיות שיש בו משהו, בסוד הכמוס הזה. מדובר ברעיון החתרני להפליא, לפיו כדאי למקד את החלטתנו לשנה החדשה בעניינים לגמרי לא פרקטיים. לעבור לדירה משלי השנה? נדוש. לעשות יותר כסף? מצ’עמם. להיות מעורב חברתית? גיקי לחלוטין. להצליח לטפל בכל סידורי הבית (חשבונות, תיקונים קטנים ושאר חולירע) בזמן? מעורר פיהוק קטלני. הלא פרקטי הוא הפרקטי החדש. השנה אתחיל לעשות ג’אגלינג. השנה אכתוב הגיג כל בוקר. השנה אפנק את עצמי בסנדוויץ’ הורס כל יום רביעי בצהריים. השנה אלך ברחוב ואאזין לציפורים. השנה אצלם כל בוקר את הצומת מעליו אני גר (בדומה לסרט המקסים “עישון”, של וויין וואנג ופול אוסטר). השנה אתחיל ליצור לעצמי אוסף בדלי סיגריות שאמצא ברחובות. כאלה.

כי תראו – מה שבדרך כלל לא טורחים לספר לנו הוא שתוכן ההחלטה לא באמת חשוב, אלא עצם היכולת להתמקד במשהו ולעשות אותו. כן כן, התוכן משני לביצוע. לגמרי משני, שלא לומר שלישוני או חמישוני. שומעים את אמא ואבא? חשוב להיות פרקטיים בחיים. חשוב שתעשי/ה עם עצמך “משהו”. אל תבזבז/י את הזמן על שטויות. ועוד ועוד ועוד. אז שאמא ואבא יהיו בריאים ויזכו לאריכות ימים. להם הסוד שלנו אולי כבר לא יעזור. אבל לנו כן. אם ניישם משהו, כלשהו, גם אם הוא לא נחשב לפרקטי במיוחד, נתרגל בכך את המיומנות שכל כך חסרה לנו – מיומנות המימוש. כשזו תהיה זמינה לנו נוכל להפעיל אותה, בהתאמות קטנות פה ושם, על כל תוכן שהוא, לרבות תוכן שהורינו היקרים יגדירו כיעיל, רציני וראוי. יותר חשוב לעשות. פחות חשוב מה עושים.

האם יש עוד סודות? ברור שיש. הנה עוד שלושה. את השאר תמצאו לבד.

לקבל החלטה אחת בלבד – ממש סוד מדינה, הא? האמת שכן. האמת היא שלרובנו יש עיניים גדולות. החלטה אחת זה לילדים. החלטה אחת זה כלום. החלטה אחת זה לכאלה שאין להם מושג, שלא לדבר על יכולת. החלטה אחת זה גם לא בעיה. זה צחוק מהעבודה. בשביל פחות מעשר החלטות חדשות אני בכלל לא מתחיל לזוז, שלא לדבר על להזיע. אז זהו, שלא. החלטה אחת זה כל מה שצריך. כמאמר הפתגם שהמצאתי בדיוק עכשיו – עדיף החלטה אחת שבאמת נבצע, מאשר כמה החלטות שכולן יהפכו לבלתי מבוצעות ברגע שנקבל אותן.

לצאת מהקיבעון המוזר הזה של קבלת החלטה לשנה הקרובה. שנה זה המון זמן. המון. והזמן הרב הזה מהתל בנו, שזו הדרך המנומסת להגיד שהוא דופק אותנו. כי אם קיבלנו החלטה לשנה החדשה ולא ביצענו אותה במשך 11 חודשים, תמיד יהיה לנו עוד חודש להגשים אותה ולצאת גדולים. כמובן שאם בסוף החודש ה-12 נגלה שלא עשינו כלום עם מה שהחלטנו, נוכל להתנחם בכך שבשנה הבאה סוף סוף נעשה את מה שהבטחנו לעצמנו לעשות. חרטוט. כלומר, החלטות ארוכות טווח, תוכניות חומש וכל התכנון העתידי הזה הם דברים חביבים ביותר, שכבודם במקומם מונח, אבל אנחנו, שרגילים לשכוח כבר ב-2 לינואר את מה שהבטחנו לעצמנו ב-1 לינואר – אנחנו נתחיל עם החלטות קצרות מועד, נניח החלטות לחודש, ואם נצליח באלה נרשה לעצמנו לקבל החלטות לחודשיים וכך הלאה.

אם בכל זאת קיבלנו החלטה לטווח של שנה, לפחות בואו לא נחכה לסוף אותה שנה כדי לבדוק האם ביצענו אותה, כי אם נגיע לסוף השנה ונגלה שלא עשינו כלום, הרי שיצאנו קצת, איך לומר זאת בעדינות… דבילים. במילים אחרות, לקבל את ההחלטה זה טוב ויפה, זה אפילו נחמד, אבל פשוט לא מספיק. כמו שלא היינו רוצים להחליט להיות רופא/ה ורק אחרי 7 שנות לימוד מפרכות לגלות שבעצם מה שבאמת מתאים לנו זה להיות רקדן/ית, כך גם אין שום הגיון בלהחליט משהו ולהיזכר לבדוק האם הגשמנו אותו רק כאשר מגיע הדדליין שהצבנו לעצמנו. כדאי, ולמעשה הכרחי, לבדוק את הדופק לאורך הדרך. אלא אם כן אנחנו נהנים מלהמשיך לעבוד על עצמנו, זאת אומרת.

אז שנה נהדרת לכולנו. שנה פשוטה, מספקת וזכורה לטוב.

\\

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

אני - אויב העם

\\ אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. "אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה." לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים –...

תצוגה מקדימה

מזרחים עליך!

\\  . הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה