הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 54, עובד סוציאלי במפעל מוגן רב נכותי המעסיק נשים וגברים עם צרכים מיוחדים.

עדכונים:

פוסטים: 130

החל מאוגוסט 2011

\\

למה קוראים לכיסא “כיסא” או למזלג “מזלג”? שאלות מהסוג הזה נהג לשאול אותי בני הבכור כשהיה זאטוט. כיום, אחיו הצעיר, שעדיין הינו זאטוט, שואל אותי שאלות דומות. ובאמת – למה קוראים לכיסא “כיסא”? כלומר, מי החליט על זה ולמה המילה שנבחרה לאותו חפץ שיושבים עליו היא דווקא “כיסא”? שאלות על מילים אכן יכולות להיות תמימות וקסומות, וכאשר הן מגיעות מילדים הן טומנות בחובן הזדמנות פז לרענן מעט את החשיבה שלנו, שבואו נודה בכך – עם השנים הולכת ומתקבעת.

אך שאלות של מילים צריכות להישאל גם על ידנו, המבוגרים. בעיקר אלה הנוגעות למנגנון המסוכן, והמפותח מאד במחוזותינו, הנקרא “מכבסת המילים” – אותו פטנט משוכלל בעזרתו ניתן לתאר את הגרועות שבתופעות תוך נטרול כל מה שגרוע בהן. זוהי שיטה המבוססת על התרחקות מהתוכן האמיתי באמצעות שימוש במילים נקיות, בלתי מזיקות ולרוב גם פחות נגישות. לדוגמה – ניצול מחפיר של עובדי קבלן מכובס חיש קל והופך ל”מיקור חוץ” (מעניין יהיה לבדוק לכמה אנשים צמד המילים “מיקור חוץ” אכן זמין, כלומר מובן בקלות). דוגמה נוספת – עקירת עצי זיתים של פלסטינאים (תופעה שעצם הניסוח הזה שלה בהחלט עלול ללכלך ולהעכיר כל שיחת סלון תרבותית) הופכת, בעזרת מכונת הכביסה הקולקטיבית, ל”תג מחיר” – מושג סולידי, כמעט אנמי, שמזכיר עולם תוכן קמעונאי ומסתיר אפלה גדולה.

כולנו בתוך המכבסה. שלא תהיה לכן/ם טעות. בסופו של דבר כולנו משתמשים במילים המכובסות, פשוט כי הן הופכות לחלק מהשפה, לחלק מהמטען המשותף המאפשר לנו לתקשר עם אחרים. וכאשר משתמשים במילים מכובסות, מתרגלים אליהן, במוקדם או במאוחר. מתרגלים, ובהדרגה שוכחים את העולם האמיתי שאותן מילים מסוות בהצלחה רבה.

התקופה האחרונה היא בסימן “הדרת נשים” – צמד מילים שהוגיו הגדילו עשות, ובזמן הכביסה אף הוסיפו לו מרכך. ראשית, ההדרה עצמה. עוד מילה לא נגישה, שספק אם רבים מהמדירים עצמם מבינים אותה. שנית, המושג בשלמותו – הדרת נשים. זה כנראה נשמע כמו משהו לא כל כך יפה שאנשים מסוימים עושים, אבל האמת – זה לא נשמע כזה נורא. לטעמי, זה לא נשמע מספיק נורא. זה משאיר רחוק, רחוק מדי, את אוסף התופעות שעניינן שנאה תהומית כלפי נשים, משאלה יוקדת למחוק ולדרוס אותן וצורך כוחני לשלוט בהן ולנהוג בהן כרצון השולטים. כל זה, ולא רק, כלולים בחבילת המושג ההולך ונשחק (על אף גילו הצעיר) – “הדרת נשים”.

\\

מבחינת ההד התקשורתי, הדרת נשים היא עניין חדש, שעלה לכותרות בשבועות האחרונים, אולי בחודשים האחרונים, “בזכותם” של חרדים, אנשי ימי הביניים, אשר העלו שוב למודעות את העוולה הגדולה הגלומה בשירת נשים, את התועבה שבלהקשיב לדבריהן של נשים שקיבלו פרס על פועלן, ואת הטומאה שבלשבת עם נשים באותו חלק של האוטובוס. בשל אותו הד תקשורתי, ההדיוטות עלולים לחשוב כי הדרת נשים היא תופעה שפרצה לה לפתע פתאום, כלומר שנשים כלל לא היו מודרות עד עכשיו. הכל היה בסדר גמור והשוויון המגדרי היה נחלת כולנו, אז מה אנחנו עושים סיפור מתופעה שמן הסתם תחלוף כלעומת שבאה?

אולי כדאי לומר, טיפה יותר בקול רם, שהדרת נשים אינה המצאה חדשה, אלא כזו שהיתה כאן מקדמת דנא. נשים הודרו מאז ומתמיד. מכל צומת אפשרי של קבלת החלטות, מפורומים מקצועיים באולפני חדשות, מכנסים כלכליים, מבית המחוקקים ומאיפה לא. הנתון לפיו ההתפלגות בין נשים וגברים בעולם היא בסביבות החצי-חצי, אינו בא לידי ביטוי במערכות היותר מרכזיות של חיינו. האם בעולם בו מספר הנשים והגברים פחות או יותר זהה לא היינו אמורים לקבל כנסת שמספר הנשים והגברים בה זהה…?  שום דבר חדש לא קורה כאן. רק המשך של הדבר הישן. אז נכון, יש שינוי בסמיכות האירועים, באינטנסיביות שלהם, בקרבה שלהם לאירועים אחרים כמו גל החקיקה האנטי-דמוקרטית ובפרמטרים נוספים שהופכים את הדרת הנשים הנוכחית לנוכחת יותר, אבל העיקרון נשאר כשהיה – נשים סך הכל די מפריעות להתנהלות השוטפת של העניינים, זו טעות לתת להן לצאת מהמטבח, הן צריכות להתמקד ברבייה (או סתם בסקס) והגברים יכולים להאשים רק את עצמם, כי זה הם שבמהלך המאה ה-20 (לא לפני כל כך הרבה זמן) החלו להעניק להן זכות בחירה.

\\

אני כנראה בין האחרונים שניתן לחשוד בהם ברגשי חיבה עמוקים כלפי חרדים. אולי זה בגלל שאני מבלה איתם באוטובוסים כעשר שעות בשבוע, אבל יש כמובן סיבות נוספות למכביר. יחד עם זאת, אני חושב שבדומה לכיבוס המילים, כך גם ההתמקדות בחרדים כמי שמסמלים את הרשע האולטימטיבי בכל הנוגע להדרת נשים היא מניפולציה לא קטנה. אז כן, ברור שאיסור שירת נשים, הנהגת “עזרת נשים” ו”עזרת גברים” באוטובוסים וברחובות ירושלים וכל שאר סממני החשיכה הסמיכה ההולכת ומשתלטת עלינו, הינם מבית היוצר החרדי ובחסות האל (הגבר, כמובן) שבשמיים, ובכל זאת… לא החרדים המציאו את שנאת האישה. גברים המציאו את שנאת האישה. החרדים, משפיעים ואיומים ככל שיהיו בנושא, אינם אלא מקרה פרטי של כלל המגדר. מה שכן, כדי לא לצאת פטור בלא כלום, אפנה אתכן/ם ל”הדרה עצמית” – הטור המצוין של אמיר זיו במוסף “כלכליסט”, המנתח בחדות אופיינית את המקום שהולכת ותופסת הכפייה הדתית בחיינו.

\\

גם אני מהמגדר. את חלקי במתן התיחסות פוגעת לנשים בהחלט תרמתי במהלך השנים. אין כאן מה להתייפייף. כמו שאמרתי – גם אני מהמגדר. ועם זאת, כנראה שהשפעות שונות לאורך החיים תרמו, בסופו של דבר, לעיצובה של תפיסת עולם שוויונית ופמיניסטית, שהיא תפיסת העולם שאני מנסה לחיות על פיה.

אולי זו העובדה שבגיל 4 התייתמתי מאבי ואת רוב שנות ילדותי ובגרותי ביליתי עם שלוש נשים (אמי ושתי אחיותיי), העומדות על שלהן, מתמודדות, יכולות ועושות. אולי זו העובדה שאני נשוי לאישה חזקה, מודעת, עצמאית ודעתנית, ממנה למדתי פרקים חשובים בפמיניזם ושוויון מגדרי (מקום מיוחד בגיהנום ודאי שמור לי על רקע העובדה, שבעבר היתה זוגתי זמרת במקהלה הקאמרית של תל אביב, רחמנא ליצלן). אולי זה מקצוע העבודה הסוציאלית שבחרתי בו, שברובו הוא נשי, והמפגש עם נשות מקצוע מרשימות, הן באקדמיה והן בשטח. אולי זה הרבה דברים ושרשרת ארוכה של תחנות.

בעבודתי כקצין מבחן טיפלתי בגברים, שלא פספסו אף הזדמנות להכריז על משנתם הסדורה בעניין מהותן ומעמדן של נשים. טיעוני מפתח מובילים במשנה זו, שאינם זקוקים להנמקה כלשהי, כללו, בין השאר, את: “נשים זה זבל, פותחות ת’רגליים לכל אחד”, “אישה זה שטן”, “אישה תהרוס אותך” וכמובן הקלאסיקה של “כל הנשים זונות”. גיליתי שבלתי אפשרי לעשות עבור אותם גברים את החיבור המתבקש בין הטענה כי כל הנשים זונות, לבין השאלה מה זה אומר על האמהות, האחיות, בנות הזוג והבנות שלהם. ההפרדה הזו היא ודאי אחד התנאים ההכרחיים לשנאת נשים באשר היא.

כיום, כמטפל במרכז למניעת אלימות במשפחה אני פוגש נשים אשר עברו, ולעתים עדיין עוברות, שנים ארוכות של פגיעה, התעללות והתעמרות מצד מי שהיו ולעתים מי שעדיין הינם בני זוגן. ניתן, כמובן, להגיד שאני פוגש במקרי הקצה, שאינם מעידים על הכלל. אני לא כל כך בטוח בכך. ראשית, הנשים המגיעות לטיפול אינן מהוות את סך כל מקרי האלימות. קשה וכואב להעריך כמה נשים נפגעות אלימות אינן מגיעות לטיפול ולידיעת מערכת מוסדית כלשהי. שנית, אלימות היא אלימות היא אלימות. אישה לא חייבת לסבול מטרור פיזי, נפשי, רגשי, מיני או כלכלי במשך 20 שנה כדי להיחשב לאישה נפגעת אלימות. אם רק נסכים להרחיב מעט את ההגדרה לאלימות, אם נכלול בה, למשל, הטרדות מיניות לסוגיהן, נגיע למסקנה שקשה להודות בה, אך היא היחידה האפשרית לדעתי, שכל הנשים – כן, כל הנשים – הן נפגעות אלימות.

אין ספק שאסור לשתוק לנוכח שנאת נשים. חשוב לצעוק, לכתוב, להרים את הראש, למחות בכל דרך ולהמשיך להשמיע קולות נגדיים, שלא יותירו את מרכז הבמה הציבורית לנציגי החושך. יחד עם זאת, ועל אף שאני מעיד על עצמי כאדם אופטימי, לא בטוח שעוד פוסטים, כאן או במקומות שפויים נוספים, יספיקו כדי להביא את השינוי. בתוך הבתים ומחוצה להם פועלים כוחות איתנים, שהם כוחותיו של עולם פטריארכלי. הם לא יעלמו או ייסוגו רק כי מנגד יקום קול זעקה. הכנסת הכוחנות למשוואה היא אולי עניין גברי אופייני, אך שינוי במגמת הפרימיטיביות המשתלטת על כל חלקה טובה זקוק לעשייה אקטיבית בשטח, כמו זו של טניה רוזנבליט, הרוזה פארקס של שנאת הנשים בישראל.

\\

אבל גם זה לא יספיק. את המיזוגניה החיה ובועטת עכשיו יש להרוס עכשיו, אך במקביל יש לפעול מראש כדי למנוע את המשך הופעתה העתידי. נדרש חינוך. הרבה חינוך. חינוך לשוויון ולשפיות.

שנאת נשים היא חלק, אולי החלק בה”א הידיעה, מהיעלמותה ההדרגתית של השפיות מחיינו. היא חלק מהדרת השפיות. הגיע הזמן שנפסיק להסכים לוותר עליה בכזו קלות.

\\

מצרף קישורים למספר פוסטים נוספים שלי מהעבר, שנראים לי רלוונטיים.

סטריפינג

פיתוי בארבעה צבעים

אפלה

מדינה פמיניסטית

הערות על אונס

כשאת אומרת לא

מה יש לך, מותק?

אלה שיודעות ואלה שלא

אומרים שפורנו זה בסדר

תפקיד האישה – גרסת פרימור

\\

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

אני - אויב העם

\\ אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. "אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה." לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים –...

תצוגה מקדימה

מזרחים עליך!

\\  . הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה