הבלוג של פיני שרגיל בן סירה

פיני שרגיל בן סירה

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 56, עובד סוציאלי במרכז רפואי... +עוד

בן זוג, אבא, בן של, אח, גיס, דוד, חבר || מתאמץ לשמור על האופטימיות והשפיות, שלי ושל אחרות ואחרים, במקום ובתקופה הקשים בהם אנו חיים || בעל כוונות טובות, סקרן, ביקורתי, שואף לצדק, מצחיק, רציני || בן 56, עובד סוציאלי במרכז רפואי גריאטרי.

עדכונים:

פוסטים: 132

החל מאוגוסט 2011

15/12/2011

\\

במעבר התת-קרקעי שמחבר את שינקין לנחלת בנימין אי אפשר להתחמק מנוכחותו של אלנבי. עוברי האורח עוקפים את הרחוב של פעם מלמטה, אך אינם יכולים להימלט מצחנת השתן, ומהאפור הדביק הזה שמחלחל בכל. בכניסה לשירותים הציבוריים שבאותו מעבר תת-קרקעי שני רוסים יושבים אל שולחן מניאטורי ומשחקים שח. המיקום האסטרטגי בפתח משתנת כל העולם מוסיף לאור המלאכותי בכל שעות היממה ולחמיצות השתן גם מועקה סמיכה של ליזול. שילוב מושלם של חלקים היוצרים שלם שהוא כל כך חסר. אני דוחה את שחרור השלפוחית שלי, ונעצר לצפייה קצרה במשחק המתנהל. ברגמן לא היה מושיב כאן את מלאך המוות למט סמלי. מלאך המוות, אפילו אם הוא של במאי דכאוני, אינו מעוניין ברוסים בשרניים, אדומי אף, שקועי עיניים ועמידים לליזול, מה גם שאתה לא מארגן מט בכזו קלות לסובייטי שבע קרבות.

על רקע החרסינה שבמקור היתה צחורה, וכיום היא שבעת עידני נתזים של הפרשה אנושית, השתן שלי נראה ומריח כמעט כמו סבון. נקי מדי, מובס על ידי סירחון אימתני וותיק שאינו מתרשם ממי רגליים טריים. בעודי מטיל את הדרוש הטלה אני תוהה האם ארהיב עוז להציע לעובדי הכפייה הסיבירים משחק אחד או שניים של ידידות בין תרבויות ועמים. סבי וסבתי נולדו בערבות השלג הצחיחות, ואני הרי כמעט קוזאק. אני שר על-פה את שלושת בתיו הראשונים של Ravnina, מלווה במלוא הכוונה את ויסוצקי המתנגן אצלי בסלון. זדייס ואם נה רבנינה, זדייס קלימאט אינוי… גרתי שלוש שנים באלנבי, למען השם. על גג תלאביבי מצוי, תופפתי לדעת את שיווי משקלם הנפשי הרופף של כל שכני. בקומת הקרקע גר דימה, סובייטי נמוך ומוצק, שעפעפיו אינם ממצמצים, ושהיה שקט, שקט מדי. שקט גם כשקולו הצרוד, אשר קשר מהעברית כתרים של קוצים, שודר לכיווני. כפות ידיו של דימה נראו כאילו התמחו בעיסוי רפואי לשרשראות של טנק; פניו נראו כמו גליל עצבני וכבד של מכבש ששיטח יותר מדי אספלט דביק ולוהט; כולו אמר רכות של הר טרשים. בשעות חסד של בין ערביים דימה נהג לשבת איתי בכניסה החשוכה לבניין, לרוקן אל קרבו כל כך הרבה אחוזים של אלכוהול ולספר איך הורגים אדם בשקט בשקט עם מסרגה, כשהוא ישן. הוא היה ביחידת החיסול של הק.ג.ב או כך לפחות הוא טען. החלטתי לקבל את דבריו כפשוטם, ולא לפקפק בהם גם כשהייתי לבד עם עצמי. בלילות התלאביביים המכבידים, בניגוד למה שניתן לצפות, ישנתי בשקט. היתה לי הידיעה הזו, הידיעה שדימה ינטרל את מי שרק יעז להפר את שלוות הבניין המעוטרת צופרים אקראיים של לילה. הוא נעלם מהבניין יום אחד, בטח פעל בחסות אפלה כלשהי, היכנשהו. וכך, נגיעות קיריליות ניכרות בי בכל מקום. זה, והעובדה שסבתא היתה מוזגת לי את הבורשט הארגמני הזה לצלחת הופכים אותי לראוי.

שחמטאי המשתנה הרוסים גם חושבים כך. לא שהם מסבירי פנים, חלילה. בליווי מספר נהמות דוב אחד מהם מפנה לי מקום. כשהוא צופה מהצד הוא מתפנה לפרק חתיכות קרות של עוף שומני. אני, בלבן, מושיט את ידי, והרוסי שמולי עושה טובה ומושיט את שלו ללחיצה רפויה, כמעט מזלזלת. הוא מעשן סיגריה כל כך מסריחה, ולא מציע לי. טוב שכך. אני לא מעשן, ובדמיוני היריב הוא הקורבן השקוע בשינה ואני חמוש במסרגה. מיד אהרוג אותו, בשקט בשקט. בכף ידו המחזיקה בסיגריה הכל כך מסריחה מחזיק הרוסי גם ממחטה גדולה, מקומטת, מקופלת. הוא מקנח את אפו בחצרוץ מלנכולי, מנגב את הזיעה ממצחו הקירח. הממחטה לא משה מאצבעות ידיו המזכירות נקניקיות מורטדלה. לוקח לו זמן, את זאת אני חייב לציין, ואם לפתוח לגמרי את סגור ליבי, הרי שלדקות ארוכות אני מרגיש כבר איך אני מועך אותו, איך אני סוגר על הרוסי הזה ומראה לו מי כאן הגניוס היהודי. לוקח לו זמן, והוא אף מתפתל, אבל אז, באבחת ארבעה מהלכים נוספים הוא קוטל אותי. הרץ שלו ממתין לי בשקט בשקט, ומלכי נופל שדוד.

תבוסתי עלתה לו במאמצים, אולי במעט יותר זיעה על המצח ממה שהוא רגיל, ועובדה זו מזכה אותי הפעם בלחיצת יד איתנה. איתנה מדי אפילו לטעמי. לחיצת היד משחררת ממנו שניות יקרות של טוב לב בהן הוא מסביר לי בעברית מגושמת שכמה פעמים הוא חשב שאני כבר מנצח. הוא מצביע על חברו, ושואל-מזמין אותי למשחק גם איתו. אפילו חצי חיוך יש שם, אני יכול להישבע. הנמסיס שלי מפנה מקום לעמיתו, ועובר לפרק עוף משלו. החבר מיומן פחות, אך שלושתנו מרגישים את כל כובד משקלם המשותף של מעצמת-על מן העבר, ארץ קטנה מוקפת אויבים, היהודים הנרדפים והקוזאקים האנסים, משרד הקליטה והצבר המשתין לפתח משכנם של אמני משחק המלכים, העולים החדשים. היריב הנוכחי שלי, ששכבת שומן העוף שעל אצבעותיו מצפה עכשיו את רוב הכלים השחורים, לוחץ את ידי אחרי תיקו שהושג ברבע שעה וקצת. אני קם, ומודה למארחיי, שמחליפים ביניהם משפטים סתומים ברוסית – שוקלים, כנראה, היערכות מחדש שיזדקקו לה בעקבות המשחקים האחרונים. הראשון לוחץ את ידי לחיצה שומנית ממושכת, ידו השניה, המחזיקה בממחטה הרוויה, מונחת בכבדות על כתפי. “אתה לשחק כמו רוסי” הוא אומר לי, ושניהם צוחקים בהבל פה חזק של בצל, אז אני מצטרף וצוחק, משתחרר לבסוף מהאחיזה, ושוב נפרד בהליכה לאחור, כשאיש המטפחת נוהם לעברי “אתה עודהפאם לבוא משחק עם מישה וויקטור.” וקולו מהדהד בין קירות המחילה המטונפת. “אני לבוא.” אני מבטיח להם, ובדרכי אל אוויר האגזוזים הצח של מעלה אני תוהה אם אי-פעם קיבלתי ציון כה משובח על התנהלותי בין משבצות השחור והלבן של החיים.

\\

עוד מהבלוג של פיני שרגיל בן סירה

אני - אויב העם

\\ אהובתי, שמכירה אותי טוב מכל אדם אחר, חריפה וחדת הבחנה. "אתה נראה היום בדיוק כמו שנראית כשחזרתם מהשביתה." לא נעים להודות, אבל בדיוק כך. היא רואה, והיא אומרת מה היא רואה. הכוונה היא לשביתת העובדות והעובדים הסוציאליים –...

תצוגה מקדימה

מזרחים עליך!

\\  . הבחירות הקודמות והשכנוע הפנימי העמוק שלי על כך שהמוני אדם יצביעו, כמוני, לארץ חדשה, הספיקו כדי ללמד אותי סופית עד כמה אין להסיק ולו מסקנה אחת מהפיד. הפיד שלי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

השריטות של כולנו

\\ שריטות על הפילם מסמלות סרט ישן. זה מוכר לכולנו. בעקבות אירועי הימים האחרונים חשבתי על שלל השריטות שכל אחת ואחד מאתנו צוברים. במיוחד חשבתי על השריטות הקשורות למה שרובנו קוראים לו "המצב הבטחוני", על נגזרותיו הרבות. אוסף...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה