הבלוג של שני מויאל

מים חריפים

ספוקן וורד, שירה, סיפורים ואני

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מאפריל 2015

שלום ותודה שהגעתם,

הנה אני מתחילה

דווקא ביום

שמסמל את העבר

שלא נמחל

אני נוסעת ברכבת הזיכרונות

שאת דם עמי נוקמת

נסיעה ללא מוצא

למחילה החונקת את ארצה

בבלוג זה אפרסם שירים וסיפורים שאני כותבת. ביום הכואב הזה אני בוחרת לשתף שיר שכתבה המשוררת שבמגירות מחשבותיי  אני מגדירה כ”פולניה הכי מגניבה בשכונה”- ויסלבה שימברוסקה, משוררת פולניה שנולדה בשנת 1923 וזכתה בכמה פרסים ספרותיים יוקרתיים. קשה להגדיר את סגנון כתיבתה אך ניתן להבחין כי היא מגדירה את המציאות בזווית אחרת ממה שאנו מכירים. בכמה משיריה ניתן לנתח את ההשתייכות הכואבת לשואה ואת המחשבות הבלתי פוסקות על המציאות השחורה שירדה על ראשינו כמבול בכפייה.

תצלומו הראשון של היטלר/ ויסלבה שימברוסקה (מתוך ספר שיריה, שלהי המאה)

ומיהו התינוקון הזה שבמתניה?
זהו אדולפיק הקטן, בנה של משפחת היטלר!
אולי יהיה דוקטור למשפטים כשיגדל?
או טנור באופרה של וינה?
של מי היד הקטנטנה הזאת, של מי האוזן, העין, האף הזעירים?
של מי הבטן הקטנטנה המלאה חלב, עדין לא ידוע:
של דפס, רופא, סוחר, כומר?
לאן יגיעו הרגלים הקטנטנות, המצחיקות הללו, לאן?
לגנון, לבית הספר, למשרד, לחתונה
אולי עם בתו של ראש העיר?

עולל, מלאכון, פתיתון, קרן אור,
כשבא לעולם אשתקד,
לא חסרו אותות בשמים ובארץ:
שמש אביבית, צמחי גרניום בחלונות,
בחצר מוזיקה של תיבת נגינה,
ניבוי מוצלח בעטיפת ניר ורודה,
ממש לפני הלידה חלומה הנבואי של האם:
לראות בחלום יונה- בשורה משמחת,
ללכוד אותה – יגיע אורח מיוחל זה מכבר.
טוק טוק, מי שם, זה ליבו של אדולפיק פועם.

מוצץ, חיתול, סינרון, רעשן,
הבחורון בריא, תודה לאל,
דומה להוריו, לחתלתול שבסל,
לילדים מכל האלבומים המשפחתיים האחרים.
נו, הרי לא נתחיל לבכות עכשיו,
אדון צלם יעשה קליק מתחת לשרוול השחור.
פוטו – קלינגר, גרבנשטרסה בראונאו,
ובראונאו היא עירה קטנה אך מכובדת,
חברות סולידיות, שכנים טובים וישרים,
ניחוח עוגת שמרים וסבון אפרורי.
יבבת הכלבים ופעמי הגורל אינם נשמעים.
המורה להיסטוריה מרופף את צווארונו
ומפהק מעל למחברות

תצלומו הראשון של היטלר

עוד מהבלוג של שני מויאל

חוגגת עצמאות מאימה ולבבות

השנה החיים הובילו אותי לדרך שונה. קודם אני אחגוג עצמאות מלבבות ובהמשך השבוע אשקע לעצב הגדול שקיים באימה שהיא המציאות בארצנו. אשתף אתכם בשיר ספוקן וורד שכתבתי על משהו שאני רוצה ובשלה לשחרר מליבי. צירפתי גם  קישור לסרטון...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

היגיון שבוי

אנו נלחמים בעצמנו מוחים על כל שלא צודק בימים של מהפכנות נפש חשוב למצוא גם את התקווה שנעלמה לזכור שתמיד איתה מגיע הכוח אחרי הנפילה אני מקדישה לכל אלו שבוערים את צדקתם בימים אלו, פזמון שכתבתי. באהבה ...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

נראה לאחרונה

כולנו היינו שם. הציפייה הזו לסימן ממישהו קרוב, או אחד שהיינו רוצים שיתקרב כמה צעדים יותר. בסרטים הרומנטיים, הציפייה הזו מוצגת בהומור או בסצנות שתמיד נגמרות על הצד היפה ביותר. כדי להתנתק מההמתנה, ניסיתי לקחת את זה לכיוון...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה