הבלוג של שאקטי מאי

shaktimhi

שאקטי מאי מנהלת את פראנה יוגה קולג' וייסדה מרכז רוחני מקסים בתל אביב, בית לתלמידי הקולג' ולמוריו. במשך 3 עשורים של לימוד יוגה וניהול מרכזי יוגה ברחבי העולם, חילקה שאקטי את זמנה בין הוראת יוגה והכשרת מורים. בסופו של... +עוד

שאקטי מאי מנהלת את פראנה יוגה קולג' וייסדה מרכז רוחני מקסים בתל אביב, בית לתלמידי הקולג' ולמוריו. במשך 3 עשורים של לימוד יוגה וניהול מרכזי יוגה ברחבי העולם, חילקה שאקטי את זמנה בין הוראת יוגה והכשרת מורים. בסופו של דבר החליטה להקדיש את כל זמנה ומרצה להכשרת מורי יוגה, כדי שהפצת דרכה הרוחנית של היוגה תימשך, והיא לא תיעלם בין הטרנדים החולפים המרכיבים את עולם היוגה במערב. שאקטי הקימה את פראנה יוגה קולג' כבית ספר בינלאומי ליוגה, להכשרת מורים ברחבי העולם. פראנה יוגה קולג' ממוקם בתל אביב (ישראל), ומושך סטודנטים מכל העולם. . במשך שנים פיתחה שאקטי סגנון לימוד ייחודי וכאן טמון מקור כוחם של הקורסים אותם היא מעבירה – הסגנון נקרא האתה יוגה קלאסית, תוך שימת דגש רב על בטיחות בשיעור, נשימה נכונה וזרימה אינטואיטיבית של אסאנות, שאקטי מלמדת את הסטודנטים איך ליצור ולשמר את הפראנה – כח החיים, כל זאת תוך הבאת החשיבה למצב רוגע והנאה מדיטטיבית מרגע ההווה. במהלך הלימוד, שאקטי משלבת בין מדע היוגה למדע המודרני, שתומך במה שחוו היוגים העתיקים. בין לימוד הקורסים השונים, מקדישה שאקטי את זמנה לתמיכה בתלמידים בוגרים ויוגים אחרים, שזקוקים לעזרה בהתגברות על מכשולים הניצבים בדרכם הרוחנית. הספרים, המאמרים והפוסטים ששאקטי מפרסמת, באים כדי לסייע לאנשים להפוך לחזקים ולבעלי רצון חופשי והכח לממש אותו. היא מאפשרת לכל הסטודנטים שלה גישה חופשית בכל נושא, וכך משמרת את הקשר המסורתי בין מורה ותלמיד, גם לאחר סיומם של הלימודים הפורמליים. לאחר שעברה לגור באשראם יוגה בהודו, שהתה שנה במדבר והתנסתה בתירגול יוגה מתקדם במספר מרכזים המתמחים בהאטה יוגה, הידע של שאקטי הוא בלתי רגיל והיא מעבירה אותו הלאה בצורת הלימוד המסורתית הבנויה מקשר מורה-תלמיד, כמו גם פורומים אינטרנטים וספרות מודפסת שהיא מוציאה בנושא.

עדכונים:

פוסטים: 61

החל מיולי 2013

כילדה קטנה אני זוכרת איך נשות השבט שבו נולדתי היו מדברות בהערצה על אישה זו או אחרת, אשתו של, אחותו של, גיסתו של, שהיו חולות במחלות שונות, ועל אף אזהרת הרופאים שלא יכנסו להריון, כי זה יסכן אותן בריאותית, הן מרדו והביאו תינוק לעולם בגבורה גדולה. רבות מהן, אם לא כולן, המשיכו להתמודד כל חייהן עם גוף חלש ונאבקו על בריאותן יום יום בעזרת תרופות. אם כך, האם זאת אכן הייתה גבורה, או פשרה גדולה מדי של הקרבת הבריאות ואיכות החיים בגוף חלש וחולה?

בשבט שבו גדלתי הבאת תינוק לעולם תמיד הייתה משאת הנפש העיקרית והעילאית של כל אישה. אין מעליה, אין מלפניה או מאחוריה. אמי תמיד אמרה לי: “אישה שלא מביאה תינוק לעולם היא לא אישה”.

התפיסה הפנטית של השבט בו נולדתי, הקשורה בהבאת תינוקות לעולם, מבטאת את הדחף האבולוציוני של הטבע להמשך הגזע. הדחף העז שקיים בבני אדם להבאת ילדים לעולם הוא הכוח המניע הכי חזק בטבע, שנמצא בכל בעלי החיים ללא יוצא דופן.

כבני אדם, הדחף הביולוגי למלא את תפקידנו בהמשכיות הגזע מתבטא לרוב כתשוקה “פנימית” גדולה לתינוק, ועטוף ברגשות אהבה עיליים. טעות היא לחשוב שאהבתנו לילדינו היא ללא תנאי. האהבה לילדים שלנו מבוססת על תנאי מאוד חזק, והוא, שבדרך כלשהי הילד צריך להיות שייך לנו. אם תנאי השייכות לא היה קיים, היינו אוהבים או לא אוהבים את כל הילדים שלנו ושל אחרים בדיוק אותו דבר.

לאורך חיי הלא קצרים פגשתי נשים רבות עם מחלות שונות, שחירפו את בריאותן ולפעמים אפילו את חייהן על מנת להביא תינוק לעולם, תחת התחושה שהן חייבות להיות אימהות בכל מחיר. רוב הנשים לא מודעות שהרצון העז שהן מרגישות לגבי הבאת תינוק לעולם נובע מהורמונים שתפקידם לגרום לגוף למלא את תפקידו בתהליך האבולוציה שלנו כגזע האנושי, בדומה לאימא ג’ירפה או לאימא ארנבת, ולרוב ללא חשיבה רציונלית שקשורה לטובת הילד או האימא.

זו הסיבה שהסביבה מעודדת הקרבה שכזאת מצד האם – משום שבתת מודע הריון ולידה באים לפני בריאות האם.

לפני כמה שנים קראתי בשבוע אחד בעיתונים כותרות גדולות אודות שתי נשים שסיכנו את בריאותן כדי להביא תינוק לעולם, תוך כדי הצגת ההריונות האלה כחירוף נפש של אימהות אמיצות. הכתבה “הנס של איה”, שפורסמה בידיעות אחרונות, מספרת על אישה אנורקטית ששקלה עד לפני שנה רק 29 קילו, ועכשיו אחרי שילדה היא מבקשת מהעולם להתפלל לשלום בנה – תינוק ששוקל 600 גרם. איה אמרה גם את הדברים הבאים: “עברתי הפריות קשות וידעתי שאני מסכנת את חיי, ועלולה למות רק כדי להיכנס להריון”.

אני מאחלת לשניים בריאות ואריכות ימים, אך ליבי לא מפסיק לשאול: “מה חשבת, איה, כשהבאת תינוק לעולם בגוף שבקושי מקיים את עצמו?” והתשובה היא שאין פה מחשבה, רק דחף עצום להפוך לאם וגם אם זה על חשבון בריאותו של הרך הנולד והאם עצמה.

יתרה מכך, כל אישה שחייה הופכים חסרי חשיבות אם היא לא נהיית אמא, הופכת את מהותה לרחם מהלך שחייב למלא את תפקידו בפס הייצור האבולוציוני.

באותו השבוע פורסמה כתבה על עדי קרן, שסובלת מציסטיק פיברוזיס. היא עברה השתלת ריאה והשתלת כבד, ואחרי כל זה הביאה לעולם תינוק מקסים.

מלבד העובדה שהמחלה תורשתית (הבדיקות הגנטיות הנוכחיות לא מסוגלות לזהות נשאים בוודאות), ההריון והלידה הם לא האינדיקציה להצלחה. המדד האמתי להצלחה, הוא כיצד בריאות האם הצעירה תושפע בשנים הבאות. אך על זה אף אחד לא נותן את הדעת.

בכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות הסיפור קיבל את הכותרת: “ניצחנו בגדול”, כותרת שניתנה על ידי בעלה האוהב, והכתבה נשאה את המסר ש”את עדי קרן שום דבר לא עוצר”. היינו, היא האישה האולטימטיבית, זאת שלא מוותרת! אני, במקום זאת, הייתי מעלה על הנס נשים שכן עוצרות לרגע ולא מקריבות את בריאותן על מזבח האימהות.

כתבה נוספת ומעניינת, גם היא מידיעות אחרונות, היא על אמירה רענן, בת 38, שאובחנה כבר בתיכון כחולת דיכאון קליני וכמה שנים לאחר מכן אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית, ועדיין היא הביאה לעולם ארבעה ילדים. הילדים האלה מתעוררים כל בוקר אל עוד יום שבו קיימת האפשרות שאימם אולי תתאבד. בכתבה מתואר: “בנה בן החמש שואל אותה ללא הרף: ‘אמא מתי תמותי’?”

מאוד מעניין שלאורך הכתבה, העיתונאי לא שאל את שאלת השאלות: “למה הבאת ארבעה ילדים לעולם, בידיעה שאת מאוד חולה”? הוא לא שואל, מפני ששאלה כזאת לא שואלים! השאלה “למה?” לא קיימת בהבאת ילדים לעולם, רק השאלות כמה ומתי, עולות בהקשר להולדה.

Scan0030 copy

 

למה לא נכון להביא תינוק לעולם כשגוף האישה מתמודד עם מחלה קשה?

לפי תורת היוגה, האנרגיה שמחזיקה את הגוף הפיזי שלנו ביחד, נקראת פראנה – כוח החיים. פראנה היא הדלק שמניע את גוף הפיזי, הגוף הרגשי והמנטלי שלנו. הרבה אנשים במערב מבלבלים את המושג פראנה עם המילה המערבית “אנרגיה”, בה אנו משתמשים כשאנחנו מרגישים אנרגטיים, כמו אחרי תרגול במכון כושר או אחרי ריצה ארוכה.

ואולם, פראנה ומה שאנו המערביים מכנים “אנרגיה”, הם שני דברים שונים. הרבה מאוד אנשים שעוסקים בפעילות ספורטיבית מרובה ומרגישים “אנרגטיים” מכילים בגופם דווקא כמות מועטה של פראנה. הפעילות האינטנסיבית בעצם מכלה את הפראנה בגופם, בדיוק כמו שמכונית ספורט צורכת הרבה יותר דלק ממכונית רגילה. זאת אחת הסיבות שבגללן ספורטאים רבים סובלים מפציעות מרובות. אם הפעילות הספורטיבית מכלה את הפראנה בגוף יותר ממה שהיא מעצימה אותה, אז אין מספיק פראנה, אנרגיה, שתחזיק את חלקי הגוף ביחד ואז הגוף מתפרק בחלק זה או אחר מה שמתבטא בפציעה.

דוגמה קלאסית נוספת היא נשים שעוסקות בפעילות פיזית מוגברת והמחזור שלהם נפסק. הן מכלות את כל הפראנה בגופן בפעילות זאת, ואין די כח חיים בגוף כדי לייצר את המחזור החודשי.

כל מחלה או פציעה שואבות הרבה מאוד פראנה מהגוף ולכן אנשים שיש להם רזרבות של פראנה מחלימים ביתר קלות מאלו שהגיעו לפציעה או למחלה ללא פראנה אצורה.

כדי לרפא את הגוף אנו זקוקים להרבה מאוד פראנה, ובאיכות מאוד גבוהה. בכל מקרה של התמודדות עם מגבלה בגוף, כמו סרטן, סוכרת, אסטמה קשה וכו’, צריך לעבור למצב “חירום” שבו אנו לא מבזבזים פראנה, ובמקום זאת להעצים את הכמות והאיכות של אותה אנרגיה חזקה, כדי שהיא תוכל להבריא את הגוף.

תינוק שמתפתח ברחם זקוק לכמויות עצומות של פראנה כאי להפוך מביצית לבן אדם. ברגע שתינוק נוצר ברחם, הוא מקבל עדיפות ראשונה לקבלת פראנה מגוף האם. זה אומר, שבמידה שלאם אין מספיק פראנה בגוף לחלוק עם העובר המתפתח, הפראנה של האם תזרום אל העובר לתמוך בהתפתחותו על חשבון גופה.

זו הסיבה שנשים רבות נכנסות היום לדיכאון שאחרי לידה. כבר לפני ההיריון רמת הפראנה בגופן ירודה בגלל אורך חיים לחוץ ומתוח, ואז במהלכו התינוק שואב מהן את כל האנרגיה, כי הוא חייב לגדול ולהתפתח. התוצאה היא שאחרי הלידה, האם מרוקנת מפראנה וחווה נפילה מנטלית ורגשית מאוד קיצונית שמתבטאת בדיכאון רגשי.

אם האישה נכנסת להריון כשהגוף שלה מתמודד עם חוסר איזון בריאותי קיצוני כמו סכרת, אסטמה קשה, סרטן או כל מחלה אחרת שהאישה מודעת או לא מודעת לה, הנזק אחרי ההיריון יכול להיות מאוד רציני, היות שבמקום לאגור ולהעצים את הפראנה שתזרום לריפוי הגוף, ההיריון והתינוק שואבים את כל הרזרבות של הפראנה והגוף נשאר מרוקן ללא יכולת ריפוי עצמי.

כיוון שהבאת ילדים, בארצנו ובאופן כללי ברוב חלקי הגלובוס היא מעל הכל, ואפילו מעל האם עצמה, נשים רבות מרגישות “גיבורות” כשהן מחרפות את נפשן על ידי התעלמות ממצוקת גופן החולה. הן מעמיסות על הגוף, שמתמודד עם סימפטומים רציניים, הריון ולידה, וברוב המקרים משלמות מחיר בריאותי או נפשי קשה.

GGT_28-03-2014_EGN_05_GYM190314patrick_32_t460

האין זאת גבורה לשמור על גופך? האין זה אמיץ, לשאול את השאלות הקשות לפני הבאת ילדים? אלה הנשים שהייתי מעלה על נס. הבאת תינוק לעולם ממקום רוחני נעשית עם מודעות גבוהה ולא מדחף ביולוגי עיוור.

באהבה,

שאקטי מאי

 

 

*****************************************************************

שאקטי מאי היא מייסדת מרכז היוגה הבינלאומי פראנה יוגה קולג׳ 

למצטרפים חדשים חודש ניסיון חינם בפראנה יוגה: goo.gl/zvoThN

מחברת הספר ״Enigma of Self Realization״

למידע על הסדנאות היכנסו לאתר

לתגובות ושאלות אתם מוזמנים לשלוח מייל ל: [email protected]

 

עוד מהבלוג של שאקטי מאי

תצוגה מקדימה

הנפילה אל האור

בשנת 2008 חוויתי אירוע שהוכיח לי יותר מכל את עוצמת הדרך הרוחנית בה בחרתי לחיות מאז נעוריי. אחרי שנים ארוכות של תרגול יוגה וזן אינטנסיביים, במהלך קורס מורים שהעברתי בקופנגן, אי קטן בתאילנד, נפלתי מצוק גבוה, שברתי את עמוד...

תצוגה מקדימה

משתן לשתן כוחנו עולה

שמי שאקטי מאי אני בת 54 ובמשך 30 שנה אני שותה שתן בכל בוקר לרוב האנשים שתן מעלה אסוציאציות של: משהו מלוכלך פסולת שהכליות מוציאות מהגוף פעילות שאחריה צריך לשטוף ידיים משהו רעיל ובטח מסוכן לשתיה תסכימו איתי שאם כל...

תצוגה מקדימה

ליפול מאהבה

בצורתו האנגלית, המונח 'להתאהב' מורכב משתי מילים בעלי מטען אנרגטי הפוך. "Falling in love" מורכב ממילה אחת מרוממת, וממילה אחת הפוגמת בתחושתנו. נפילה היא מילה המתארת פעולה בלתי-נעימה שעלולה לסכן את הישרדותנו הפיזית, מצב לא רצוי....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה