הבלוג של שחר שילון

מקליד/ה…

הצד שלה- אמא לתומר (בת 5) ולירדן (בן שנה), בת זוג לירון, במאי טלוויזיה, אשר נאלץ להיעדר מהבית שעות ארוכות בשל עבודתו התובענית. מבחינת השכלתי, אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בעבודה סוציאלית ומתחילה בקרוב את לימודי... +עוד

הצד שלה- אמא לתומר (בת 5) ולירדן (בן שנה), בת זוג לירון, במאי טלוויזיה, אשר נאלץ להיעדר מהבית שעות ארוכות בשל עבודתו התובענית. מבחינת השכלתי, אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בעבודה סוציאלית ומתחילה בקרוב את לימודי במכון אדלר, שזה בדיוק המסלול המקצועי עליו חלמתי מאז שהייתי ילדה. ומה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה? אני רוצה לעבוד עם הורים באופן פרטני/קבוצתי, להכין את ההורים שבדרך או המחשבה חלפה במוחם, לכל מנעד הרגשות והמחשבות הצפוי להם, אך במיוחד לעבוד עם נשים אשר חוו או חוות בדידות/עצבות/דיכאון לאחר לידה. הצד שלו- ירון, כמעט בן 40 (בטח לפני משבר), אבא לשני ילדים, נשוי באושר, במאי טלוויזיה. התחלתי בגיל מאוד צעיר את חיי הבוגרים, עשרים שנה אני כבר במקצוע, עד שלאט לאט התבגרתי והתחלתי להבין את החיים. מה הבנתי? שהורות וזוגיות זאת קריירה בפני עצמה, עם חוקים שונים ועוצמות שונות. איזה קריירה עדיפה? עדיף שיהיה טוב, שקט ורגוע. במציאות? ק-ר-ח-נ-ה. "אם היה לי רבע מראיית המציאות שיש לאשתי, הייתי מיליונר בדולרים והיו לי חיי משפחה מושלמים". המעוז האחרון שעוד נשאר לי לעצמי זאת קבוצת הכדורגל המרופטת הפועל תל-אביב. ואם אפשר שיהיה וינטג'- הפועל של שנות השמונים. יחד, אנחנו רוצים להראות את שני צדיו של המטבע.

עדכונים:

פוסטים: 2

עוקבים: 0

החל מאוגוסט 2017

לקפוץ או לא לקפוץ מהמרפסת? זאת השאלה! איך להישאר שפויה עם שני ילדים קטנים אחר הצהריים שלם לבד ובעל בעבודה.

16/08/2017

pictureבשני רגעים בחיי הרגשתי ששום דבר ואף אחד לא יכול עלי. בעצם זה לא רגעים אלא יותר אירועים בחיי. האירוע הראשון הוא כאשר ילדתי את שני ילדיי, היכולת ללדת, להצליח לצלוח את הדבר הבלתי מוסבר הזה. האירוע השני הוא כאשר אני מתבוננת בשני ילדיי הישנים ולא מאמינה שהצלחתי להביא אותם לכדי המצב הזה ועוד את שניהם!!! בו זמנית! מי יכול עלי בכלל? קוסמים יש בעולם אומרים? כאלה שמסוגלים לכופף כפיות, לחתוך אנשים בתוך קופסא ולחבר בחזרה? כל אלה קטנים עלי באותם רגעים, נראה את אותם קוסמים יולדים ומצליחים להרדים את ילדיי שלי.

לאירועים אילו נוסף בהמשך עוד אירוע מכונן-לצלוח את אחר הצהריים לבד עם שני ילדיי. ילדה בת כמעט 4 ותינוק קטן בן 7 שבועות.

זה מתחיל מהאימה אליה אני נכנסת כבר בשלוש בצהריים שמבינה שלא הספקתי לאכול כלום היום, לא הלכתי לשירותים ובקושי שטפתי פנים. ועוד מעט ממש לא תהיה שום פעולה שאוכל לעשות למען עצמי. אבל הוא לא מפסיק לבכות. יש לו גרפס? גזים? ריפלוקס? אולי החיתול מלא? הבגדים לא נוחים? מה יש לו? אולי לקפוץ על כדור הפיזיו? תנוחת נמר על העץ? בטן לבטן? מוצץ? לא אוהב את המוצץ הזה של מאם? של נוק? טומי טיפי? או מידה קטנה יותר? גדולה יותר? אולי של הסרבנים? אולי הסוג הזה שלא כתוב עליו בכלל שם? מאיפה הוא הגיע? זה חדש בכלל? עבר עיכור? ניקוי? חיטוי?אידוי? פאק כבר 16:00… חייבת ללכת לגן! שמה בעגלה, למה אתה בוכה? פאק ארבע ורבע! איפה המנשא הזה? שמה במנשא… אין תמיכה לגב! אני כבר לא יכולה ליישר את הגב! לא נורא הגן קרוב…פאק ארבע וחצי!!! עוד שניה סוגרים את הגן. עדיין צורח. יאלה כמה קפיצות, ריצה קלה, דילוג, שרה שירים שקטים אולי דווקא קצביים יעשו את העבודה? למה ה-Wi-Fi לא עובד? היוטיוב לא עולה לי! אוף! המעלית לא מגיעה. יורדת במדרגות. מגיעה לגן. הילדה שלי מראה לי ציור שאם אחד ממטופליי היה מראה לי הייתי בטוחה שהילדה שלו סובלת מבעיות רגשיות קשות. משהו עם אמא גדולה, תינוק שלא נוכח ועל אבא עם ידיים גדולות. במקביל לנסיון להבין מה ציירה ולפתח שיחה בנושא הוא מתוך המנשא ממשיך לצרוח, לנשוך ולצבוט אותי. מקשיבה לה, קופצת במקום וזזה בצורה שאם מישהו מביט מהצד בטח חושב שיש לי טיקים קשים שלא טופלו אף פעם. הבית מעולם לא נראה רחוק יותר.

כמו שיש רגעים בחיים שהם כל כך טראומטיים אז המוח בוחר להדחיק ולמחוק מהזיכרון, כך קורה איתי כל אחר הצהריים. הוא צורח היא צורחת כאילו עושים תחרות של יכולות ווקליות ובודקים את מנעד הסבלנות וההכלה שלי. זה מתחזק ומתחזק… ואני מתכננת את הבריחה שלי לפרטי פרטים.

הוא נרדם. הדלת נפתחת.

“מאמיק חזרתי”.

הצד שלו-

whatsApp

 

 

עוד מהבלוג של שחר שילון

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה