הבלוג של ענת שפרן-קליין

Shafranit

ענת שפרן-קליין

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מינואר 2011

בגיל 30 הגעתי לכמה תובנות מעניינות על מהות החיים ובעיקר מהות המחלות שמלוות אותם. ביקור תכוף אצל רופאים, עסקים עם כדורים ובקיצור – על רופאים, שלושים ומה שבינהם

04/02/2011

כמה נדוש שזה נשמע, משהו טוב קורה לנו כשאנחנו מגיעים לגיל 30. ראשית, אנחנו נפטרים מהערות עוקצניות שנזרקות לעברנו כמו: “נו, את עוד ילדה” ושנית, הציניות שלעיתים מהווה נכס לאומי, הולכת ועוזבת אותנו. אותי. אני לא חושבת שנהייתי בנאדם רציני יותר, כמו העבודה שפשוט קיבלתי פרופורציות. פרופורציות על מה חשוב והיכן כדאי לי להשקיע את האנרגיות שלי. בעבודה לא כל כך נורא, הבית יכול להיות קצת מבולגן (שלא לדבר על הניקיון), ההורים לא תמיד אשמים ובעלי לפעמים צודק. מה אמרתי? פרופורציות.

את יומולדת 30 שחלה לפני 7 חודשים, חגגתי על האלונקה בחדר המיון של איכילוב, אחרי שהגעתי עם כאבי בטן נוראיים וכמה סשנים של הפרשות מכל חור אפשרי. שלחו אותי הביתה עם “חשד לוירוס במעיים” וכעבור 3 ימים שבתי לביה”ח עם תוספתן (אפנדציט) מפוצץ. אני בטוחה שהתיאורים על התנהלות בית החולים יעניינו רק מעטים ולכן אני בוחרת לחסוך בהם.

מה שכן – התמכרתי למחלות. מדי שבועיים אני פוקדת רופא אחר ומוודאת מה מקור המחושים שפקדו אותי באותו שבוע. בטח תגידו שאני היפוכונדרית, ואני ואסביר שאני רק מעבה את ההסטוריה הרפואית שלי. וכחלק מהמחלות הקיימות, אני עוסקת גם במניעה.

לפודיאטור הלכתי כדי לוודא שאין לי פלטפוס/ קשת גבוהה/ השם יודע מה וכמובן לוודא שלא אזדקק בשנים הקרובות לעוד איזשהו ניתוח אם אעזר במדרסים; לרופאת העור הלכתי לוודא שנקודות החן אינן מבשרות את המלנומה ולדרמטולוג הלכתי להסיר בליזר את הפיגמנטציה (לא, זה לא נמשים) כדי שבגיל 50 יהיו קצת פחות. לא מניתי כמובן את הביקורים אצל רופא הנשים, מומחה האולטרסאונד ורופא המשפחה שהיו דחופים מבעבר.

מהאמור לעיל אפשר להבין שאת יומולדת 30 לא ממש חגגתי ולכן לא התאפשר לי להעניק לעצמי את מתנת יום ההולדת האולטימטיבית – מסע שופינג מאתגר/ יום פינוק בספא הקרוב לביתך/ סעודת מלכים משובחת.

השנה החלטתי ללכת על המתנה הפחות קונבנציאלית  - ביקור במרכז להפרעות זיכרון וריכוז בבית החולים המושמץ ע”ש סוראסקי. מנהלת המחלקה, ד”ר אני-סופר-מקצועית-וגם-חביבה-וגם-אנגלוסקסית, זיכתה אותי בתואר הנכסף ADHD.
קל, אבל ADHD.
שמחה וטובת לבב חזרתי לבית ריק (בעלי-בבית-לפעמים שוב היה בחו”ל) ושמחתי על גורלי חסר הקשב. סוף סוף אוכל להתרפק על כדורי הריטלין ולהגיד לעצמי שוב ושוב: “זה לא שאת לא מבינה, את פשוט לא מקשיבה”.

כבר אמרתי שיש לי בעיות קשב?!

עוד מהבלוג של ענת שפרן-קליין

תצוגה מקדימה

ברוך אתה ה' המוציא ירק מן השורש

"בלי חלב, בלי גבינות, בלי בשר מכל סוג שהוא וכמו שאת מבינה (בשלב הזה כבר הבנתי את רוע הגזירה) - גם בלי ביצים", בישר לי המדקר לפני כחודש. כוונת המשורר - להיות טבעונית. הבטתי בעיניו בדאגה. "זה רק לכמה חודשים עד שהמערכת תתאזן",...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

ושאלוהים יעזור לנו

בשבוע שעבר הלכנו בעלי ואני לקולנוע, אוחזים בכרטיסים שנרכשו במכירה קבוצתית לסרט "אומץ אמיתי" (True Grit, 2010). בכניסה לאולם, הסבירו לנו עובדי הקולנוע שההקרנה בוטלה, או יותר נכון - פקטיבית, וכדי למנוע את עוגמת הנפש, הציע לנו מנהל...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

חולמנית

כמעט בכל בוקר אני זוכה להתעורר לצליליו הצורמים של השעון המעורר, ומוחי קודח מחלומות הליל. לפעמים מדובר בשניים-שלושה חלומות, אך בימים שאני מתקשה לקום וכפתור ה"נודניק" נלחץ שוב ושוב, אני מצליחה לרשום הישגים מרשימים...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה