הבלוג של יאנה דרום

yanadarom

שמי יאנה, חליתי בסרטן השד בגיל 28 בחודש הרביעי להריון הראשון שלי ופתחתי חנות למוצרי אופנה לנשים המתמודדות עם סרטן השד

עדכונים:

פוסטים: 3

עוקבים: 2

החל מיולי 2015

הייתי צעירה, נשואה טריה, עם תינוקת קטנה ושד אחד. חיפשתי ביקיני עם כיס לפרוטזה שלי ולא מצאתי אפילו אופציה אחת, אחת. הרגשתי פגומה. עד שהחלטתי לשנות את המצב שלי ושל אלפי נשים אחרות, בכוחות עצמי

13/05/2018

יאנה דרום לפני הסרטן. צילום פרטי

יכול מאוד להיות שיהיו נשים שיחלקו עליי, אבל מבחינתי הזהות החיצונית שלי היא חלק בלתי נפרד מהזהות הפנימית שלי.

למראה החיצוני שלנו יש כוח. איך שאנחנו נראות, או יותר נכון איך שאנחנו רואות את עצמנו במראה, משפיע על המצב רוח שלנו, על האנרגיות שלנו, על דימוי הגוף שלנו, על הביטחון העצמי שלנו וגם על האהבה העצמית שלנו.

לפני שמונה שנים יכולתי להיכנס לכל חנות בקניון ולרכוש כמעט כל בגד שחשקתי בו. לא רציתי להסתיר כלום ובתור אישה שהאופנה זורמת בעורקיה, ההתעסקות הזו מילאה אותי ונתנה לי המון עוצמה.

הכל השתנה לפני שמונה שנים בדיוק.

יאנה דרום בהיריון. צילום פרטי

מאי 2010, הייתי בת 28, בחודש שלישי להיריון הראשון. הייתי בחופשה משפחתית, שוכבת עם בגד-ים זעיר על גדות הירדן, כשהרגשתי פתאום גוש בשד.

ככה מתחיל סרט רע. פתאום בתוך בדיקות ההריון השגרתיות מצאתי את עצמי בתור לאונקולוגית. שני ניתוחי שד בחודש הרביעי להיריון, ואז מבשרים לי שאני חייבת להתחיל טיפולים כימותרפיים.
“אל תדאגי, לא יקרה כלום לעוברית, הכי גרוע היא תצא בלי שיער”, אמרה לי האונקולוגית. איזו אישה יכולה לקבל החלטה אחרי משפט כזה? החלטתי להתחיל את הטיפולים רק אחרי הלידה.

שלושה שבועות אחרי שנויה (ניסים ונפלאות יעשה השם) נולדה כבר חיברו אותי לעירוי של כימו. נפרדתי מהשיער בראש ואז פתאום באמצע הטיפולים גיליתי שגם הגבות נושרות – כל פעם שבכיתי בעלי היה עוצר אותי וצועק: לא! אנחנו מאבדים עוד ריס!

אחרי הריסים נשרו גם הגבות, הגוף נחלש, הפנים חוורו, והאישה החזקה שהייתי נעלמה.
כשהטיפולים הסתיימו נכנסתי לניתוח כריתת שד. היה ברור לי ולכל הרופאים שאני יוצאת אחרי ניתוח כריתה עם שחזור מיידי של השד ומתחילה לחזור לעצמי, אבל כמו בכל סרט רע התסריט יכול להשתבש. השחזור שלי הסתבך, ואחרי לא מעט ניסיונות להציל את השתל, הוחלט להוציא אותו ולאפשר לגוף שלי להחלים ולהתחזק.

הייתי בחורה צעירה, נשואה בסך הכל שנה, עם תינוקת קטנה ושד אחד. חיפשתי בחיפה חנות שבה אוכל לרכוש את מה שיהפוך לימים לצעצוע האהוב על הבנות שלי: פרוטזת שד. מילה מפחידה לחתיכת סיליקון שהחליפה את הציץ החסר שלי. יחד איתה רכשתי גם חזייה בצבע גוף מזעזע ובזה נגמרו אפשרויות ההלבשה התחתונה עבורי.

אחר כך התחלתי לחפש בגד-ים, ביקיני עם כיס להכניס את הפרוטזה שלי אבל לא מצאתי אפילו אופציה אחת, אחת. מוכרות בחנויות הסתכלו עליי בעיניים גדולות ולא הבינו למה אני לא מסתפקת בלהגיד תודה על כך שאני בריאה ולמה בכלל אני צריכה ללכת לים.

במקום הזה כל-כך קל ליפול, להתייאש, להרגיש שזהו, אף פעם לא ארגיש יותר שלמה. איבדתי כל סממן נשיות אפשרי במסע המפרך הזה של מלחמה בסרטן השד.

הרגשתי פגומה. כבר לא יכולתי להיכנס לכל חנות ולקנות איזו חולצה, שמלה, חזייה או בגד-ים שבא לי, גם במידה 36. נאלצתי לשנות את צורת הלבוש שלי, ללבוש חולצות ושמלות ללא מחשוף כדי שחלילה לא יראו את השקע שנוצר באזור שבו חסר השד.

יאנה דרום בחנות שלה. צילום: דנה קופל

חיפשתי את האישה מלאת הביטחון העצמי שהייתי, הבחורה שעפה על עצמה כאילו אין מחר, ולא מצאתי אותה יותר. עד שהחלטתי שאני לא נותנת לעצמי ליפול. אם אין פתרונות בשבילי אני אביא אותם. אני אכנס בקיץ לים עם ביקיני. החלטתי לפתוח בהתחלה חנות קטנה בחיפה. חנות שיש בה חזיות, בגדי-ים, פרוטזות שד ושלל אביזרים שהיו חסרים לי כאישה, בכל תקופת ההחלמה.

נשים מכל הארץ, בכל הגילאים, התחילו לעלות לרגל לחנות הקטנה שלי, בהתרגשות עצומה. כולן רצו חזייה יפה ונשית, כולן רצו ללכת לים לשחות, כולן רצו להמשיך לחיות. נשים שעברו כריתת שדיים לפני שלושים שנה החלו לבכות בהתרגשות בתא המדידה ולשאול “איפה היית עד היום?!”

ההצלחה של החנות החיפאית גרמה לי לפתוח חנות גם בתל אביב ובבנימינה. הבנתי שאני לא היחידה שזקוקה לחזייה נשית וסקסית ולבגד-ים שיוכל להסתיר את השד החסר שלי, ועדיין לגרום לי לפסוע בגאווה בחוף הים.

כל אישה, בכל גיל, רוצה ללבוש את החזייה הנכונה שתחמיא לה, שתאפשר לה ללבוש כל בגד מעל, שלא תגביל אותה, שתגרום לה להרגיש אישה ולהחזיר לה את הביטחון שלקח איתו הסרטן. הנפש הינה חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה, ומה יותר בריא מאישה מאושרת שתהיה מסוגלת ללבוש בגד-ים ולהרגיש שהיא יפה בדיוק כמו כולן?

בכל שנה, כשאני מקבלת את הקולקציה החדשה של בגדי-הים לחנויות, אני בוכה מהתרגשות.
מה שהכי נחרט בליבי אלו מיילים שקיבלתי מבנות שכתבו לי על אימן, שורדת סרטן, שנפטרה ושלא הלכה איתן מעולם לבריכה כי התביישה ולא מצאה בגד-ים מתאים.

 יאנה דרום בבגד ים שלה. צילום פרטי

ואיך הגעתי מכל זה לקטלוג בגדי-ים למנצחות סרטן השד, אתן שואלות? אז ככה:

לבעלי יש מנוי לבלייזר. כל שנה, כשמגיע הקיץ אני חוטפת את גיליון בגדי-הים של המגזין ונזכרת איך פעם, לפני שמונה שנים, גם אני יכולתי ללבוש ביקיני קטנטן עם שני משולשים בתור חזייה, והיום אני שקופה.

השנה, החלטתי לשים לזה סוף.יחד עם סלונה ודאב אנחנו מגייסות את הדוגמניות שלנו  – אחת משבע, מוציאות אותן מהארון. הן יראו לכולם שאין מה להתבייש, הן לא שקופות והן לא פגומות – הן יפות, הכי יפות.

נראה לכולם שאחרי כל המסע שהן עברו הן יכולות לדגמן בגד-ים בגאווה, בעוצמה, בחיוך ובהודיה ולהעביר מסר לכל אישה, חולה ובריאה,שהיא צריכה להסתכל על עצמה במראה בגאווה, לאהוב את עצמה, לראות את הכתר שעל ראשה ולקפוץ למים כמו מלכה.

לקטלוג בגדי הים של “יופי אמיתי”, לחצו כאן

#יופיאמיתי

עוד מהבלוג של יאנה דרום

תצוגה מקדימה

sexy breast cancer

    היוש...   חשבתי הרבה איך לקרוא לבלוג שלי... ברור לי שבארבע השנים האחרונות עברתי כל כך הרבה דברים שיש מליון כותרות וסיפורים שאפשר להציף על הדף. נראה לי שבבלוג...

תגובות

פורסם לפני 3 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה