הבלוג של מוניקה

"חלומות בעציץ"

שמי מוניקה, ילידת 1969, נשואה אמא לבן. עליתי לארץ ב1999 בידיוק בגיל 30. עליתי מגרמניה, מדינה יפיפיה אבל קרה בחורף. קרה מאד. עליתי לארץ משתי סיבות: מזג אוויר החם ואהבה. לפני שעליתי לארץ סיימתי את הלימודים ותארים בכלכלה עיסקית... +עוד

שמי מוניקה, ילידת 1969, נשואה אמא לבן. עליתי לארץ ב1999 בידיוק בגיל 30. עליתי מגרמניה, מדינה יפיפיה אבל קרה בחורף. קרה מאד. עליתי לארץ משתי סיבות: מזג אוויר החם ואהבה. לפני שעליתי לארץ סיימתי את הלימודים ותארים בכלכלה עיסקית ,שפות וחינוך מבוגרים. בארץ נכנסתי מהר מאד לעיניינים של ההייטק ושם ביליתי עוד כ 8 שנים. תפקיד בכיר, אחריות גדולה על שלוש מדינות דוברות גרמנית, יעדים גבוהים, ללא הפסקות, לחץ מטורף. נסיעה אחת עם קולגות והלקוחות (250איש בסה"כ) לפורטוגל שינתה את חיי וחיי הקרירה שלי. בתאונת קארטינג נפצעתי קשה וההחלמה היתה יחסית ארוכה וגרמה לפיטורי. זאת היתה ההתחלה של פרק חדש בחיי. כדי להשאר שפויה ואופטימית חזרתי למצלמה שחיזקה את כוח הרצון ומוטיבציה להמשיך להשאר נורמלית. התחלתי ללמוד צילום מקצועי בקורסים שונים אצל רוני סופר, אלקס ליבק, אייל הירש, תומר יקובסון שעזרו לי מאד בתהליך ההתפתחותי ומהר מאד הבנתי שצילום אופנה זאת האהבה האמיתית שלי. למדתי אצל שי קדם ועוד קורסים בחול ופתחתי סטודיו שלי. זה היה לפני 7 שנים. היום אני צלמת בעלת סטודיו מקצועי ברמת השרון. צלמת אופנה, תדמית, נשים,(לפעמים גם בת מצוות ומשפחות). בכל אחת ואחד אני רואה ומעבירה דרך העיניים שלי את היופי של כל מצולם. אופטימיות ושמחה זאת הדרך שלי.

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מאוקטובר 2018

נובמבר 2006, בתאונת עבודה שעברתי כל הקלפים התערבבו מחדש. הכל התהפך, כל החיים, כל הקריירה. איך ממשיכים מכאן הלא?

ברור מנסים להשתקם, אבל העיקר נשארים אופטימיים.

בזמן שיקום וחזרה לעבודה הקולגות מאד דאגו לי, אבל יחד עם זאת היו כל יום אצלי במשרד לשאול אותי

איך אני ממשיכה ככה כאילו הכל בסדר?

איך אני נשארת עם חיוך כאילו לא קרה כלום? 

איך אני מסוגלת להמשיך כאילו שלא קרה שום דבר? 

לא יודעת איך הצלחתי לחזור לעבודה, להשתקם ולהישאר אופטימית.
האופטימיות גרמה לי להחזיק מעמד ולעבור את התקופה הקשה ביותר בצורה קלה וסבירה יותר.  ברגע שמצאתי את הדרך שלי עם המצלמה, התחזקתי מנטלית מאד.
מהר מאד המצלמה החזירה אותי למסלול מסודר ומלא תקווה. ככה הבנתי מהר ש התרופה הכי טובה שלי זאת המצלמה. לא רק הקליק שבמצלמה אלה גם התוצאה של זה. האיכות והיופי של הצילום גרמו לי לחייך ולהסתכל קדימה.

הנסיכה בלבן, צילום שלי

הנסיכה בלבן, צילום שלי

 

שמעתי משפטים כמו:

את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?

התחרות קשה.

 אולי את לא מספיק טובה…

מה כבר יצא לך מזה?

כל שאלה או ביקורת כזאת רק חיזקו אותי. פחדתי לא מעט, אבל ידעתי שאם לא אקח את הצילום באופן רצינית אהיה מאוכזבת מאד מעצמי. כמעט תמיד הסגתי את המטרות בחיי, אז למה עכשיו לא?

בכל קורס בתחום שלקחתי התחלתי לחלום על מטרה חדשה בתחום הצילום. אחד החלומות היה שאצליח בגדול, ויום אחד לא אתבייש לומר שאני עוסקת בצילום ושזה מה אני עושה לפרנסתי והרבה ירצו להצטלם אצלי.
כמעט שנתיים לאחר שעזבתי את מקום העבודה בחברת הייטק גדולה, החלום שלי התגשם, העצמאות שלי בצילום יצא לדרך קשה וארוכה. התחלתי בצילום ילדים, צילום משפחה ותמיד חלמתי על צילום אופנה.

צילום שלי

אדם, המורה הכי טוב

הבנתי שילדים זה נחמד אבל אני חייבת לעוף!
והתחלתי ללמוד לעוף, הרי אם לא מנסים לא לומדים.

צילום שלי MonikaFitzPhotographer

צילום שלי MonikaFitzPhotographer


גם היום אני מוצפת בחלומות, אבל חלום אחד מתחזק ונלחם על מקומו. החלום שלא עוזב אותי: לצלם הפקת אופנה גדולה שתתפרסם בעיתון גדול.

הפקה למעצבי בגדים ידועים, חנות בגדים גדולה או סטייליסטית מוכרת.

במגזינים כמו VOGUE אני מוצאת את  ההשראה שלי,  אהבה גדולה להסתכל על עבודות אחרות ולחשוב  שיום אחד גם עבודה שלי תהיה שם.
אני מדפדפת במגזינים הבינלאומים כדי לחלום עוד טיפה על ההפקה שתהיה WOW.  בכל פעם שאני צוללת לתוך המגזינים אני כבר חולמת על איך אני אייצר את ההפקה הבאה, הפקה של בגדים ידועים למגזין גדול.

אבל בינתיים אני ממשיכה לייצר, כמו כאן, את הנסיכות בלבן

חלום בלבן צילום שלי

חלום בלבן צילום שלי

 

בקורס שאני לומדת כרגע, “דיגיטליות בעסקים “  של בנק לאומי וסלונה, קיבלתי משימה, שיעורי בית לכתוב את החלום שלי על “דף” ולפרסם.

עד הרגע האחרון חיכיתי עם זה כי אני עדיין לא מאמינה שאני אכתוב משהו כל כך ילדותי. את מי זה מעניין לקרוא על חלום כזה בנאלי.

אבל זהו החלום הגדול שלי! גם אם הוא מוזר, או מוגזם, אני חולמת אותו.
ואולי יום אחד הוא יתגשם.

 

אז עכשיו ב 01:30 בלילה, אחרי ששיתפתי אתכם בחלום האולי ילדותי, אבל חשוב לי, שאני הולכת לישון  ולחלום עם חיוך, והמון אופטימיות שיום אחד הוא יתגשם.

להתראות בפוסט הבא.

מוניקה

עוד מהבלוג של מוניקה

תצוגה מקדימה

בלוגרפיה BlogGraphia

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי! שמי מוניקה, ילידת 1969, נשואה אמא לבן. עליתי לארץ ב1999, ערב פסח בדיוק בגיל 30. עליתי מגרמניה, מדינה יפיפיה אבל קרה בחורף. קרה מאד. עליתי לארץ משתי סיבות: מזג אוויר החם ואהבה. לפני שעליתי לארץ...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

מה? עוד קורס? עוד שטיפת מוח? בחיים לא!

זאת הייתה התגובה הראשונה שלי כש מישהי אמרה לי להרשם לקורס של "דיגיטליות בעסקים".   ממש הרגשתי בחילה רק מלחשוב על עוד קורס ועוד שטיפת מוח ושיכנוע. פתאום התחילו גם עשרות פוסטים להציף את הפייסבוק שלי, כל אחת עם סיפור...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

מה הקשר בין תרבות ואופנה, עיצוב ואנשים, היסטוריה וגאונות?

אירוע ייחודי של כמה ימים בודדים שחבל לפספס. אתמול הייתי באירוע תרבות אופנה עכשווית "OVERALL", במגדל דוד בירושלים. החלטתי להגיע עם המצלמה ולא רק טלפון וחייבת לציין שמזמן לא נהנתי כמו שנהנתי אתמול. אתגר מענין ויוצא...

תגובות

פורסם לפני 4 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה