הבלוג של secretdawn

secretdawn

עדכונים:

פוסטים: 6

עוקבים: 0

החל מדצמבר 2017

24/02/2018

הנה הוא שוב פה. אני עומדת על קצה הצוק, אני יודעת שהתהום שם אבל אני לא יודעת איך לא ליפול. אני מרגישה שאני שניה מאובדן שיווי המשקל ועוד רגע אתחיל להתגלגל למטה.

כבר שלושה שבועות, עצבות ודכדוך. דיכאון? לא רוצה להגיד את זה בכלל. חשבתי שיצאתי מזה, אחרי חמש, שש, שבע שנים שהוא גר אצלי בראש. לא יודעת כמה זמן הוא אפף אותי, כשאני מנסה להסתכל אחורה על התקופה הזאת הכל בעננה שאני לא מצליחה להביט דרכה. דיכאון. החבר הזה מסוכן, הוא ממכר. אני חושבת שאולי זה הרגש הכי מזוקק שאי פעם הרגשתי, עוצמות כל כך חזקות שקשה להשתחרר מהן. הייתה תקופה שלקחתי ציפרלקס ואחרי שהוא התחיל להשפיע חשבתי שנהייתי רובוט, שאיבדתי את הרגשות שלי. לקח לי זמן להבין שזאת רק העצבות שנעלמה אבל שאר הרגשות עוד קיימים. פשוט, העצבות כל כך חזקה שכל רגש לידה מרגיש קטן, אפסי עד כדי לא קיים. ועם הנטייה שלי להתמכרויות, העצבות היא מלכודת מסוכנת.

כבר שלושה שבועות שאני שוב הולכת איתה יד ביד, אחרי שנה וחצי שהיא לא הייתה קיימת בחיי. עדיף להתמכר לאהבה. שלושה שבועות, זה נשמע כמו כל כך מעט זמן אבל פתאום אני חווה שוב את האינטרוורטיות שלי. לא מסוגלת לתקשר עם זרים ועוד פחות מזה לתקשר עם מכרים. אין לי חשק לכלום. וזה קשה לי, אני מנסה להילחם ולצאת בכוח אבל אני לא בטוחה שנשארו לי אנרגיות.

מישהו פעם אמר לי שמי שעונה על השאלה “מה שלומך?” ב”הכל בסדר” הוא או טיפש או שקרן, כי אף פעם לא הכל בסדר. דווקא במשך שנה וחצי הרגשתי שהכל בסדר ואני לא חושבת שאני טיפשה. ידעתי שהתחושה הזאת אצלי היא לא אמיתית, ידעתי שיגיע שלב בו אצטרך גם להתמודד עם הלא טוב שבחיי אבל גם הייתי צריכה את ההדחקה הזאת כדי לבנות את עצמי מחדש. אז לא, לא הכל טוב. וכן, לפעמים לא מתחשק לי לחייך. ויש לי רגשות אשם על מי שבחרתי להיות אבי ילדי ויש לי רגשות אשם על זה שאני לא חזקה מספיק כדי לקחת אותם למשמורת מלאה. ויש אנשים בחיי שקוראים לי אגואיסטית ויש אנשים שיקרים לי ואני צריכה לשמוע את השיפוטיות שלהם פעם אחר פעם. ויש לי צורך עז לאהוב ולהיות נאהבת ויש בי פחד עצום מאינטימיות ומכל הפגיעות שהיא גוררת איתה. ויש לי חוסר ביטחון ביכולת שלי לבחור בני זוג ואני מפחדת להיפתח אל האדם הלא נכון שינצל את זה שוב. האהבה שלי היא מתמסרת, זה יכול לבנות אותי או לשבור אותי ואני עוד לא יודעת איך להתנהל עם זה. אז לא, לא הכל טוב. ואולי זה לא דיכאון, אלא התפקחות. אולי עכשיו אני חזקה מספיק להביט בכל ה”לא טוב” שבחיי ולהתחיל להתמודד. ואולי זה השלב הבא בבניה העצמית שלי. הרי זה שלב בלתי נמנע, יש גבול כמה אפשר להתנהג כמו טינאייג’רית חסרת דאגות, בטח כשיש לי ארבעה ילדים. אבל העצבות הזאת, קשה להתנהל איתה. אני מוכנה להתמודד עם החרא אבל אני צריכה שהעצבות קודם תתפוגג. צריכה משהו אחר להתמכר אליו. אהבה.

דרוש: אדם חכם ורגיש שלא יפחד מהניגוד בין ההתמסרות שלי לבין הרצון שלי להיות חופשיה. יש מתנדבים?

 

עוד מהבלוג של secretdawn

כשאהיה גדולה

היה לי ממש עמוס בעבודה בשבועיים האחרונים. וזה ממש טוב לי. מסלול הקריירה שלי הוא מה שהגדרתי הכי יציב בחיים שלי, נאלצתי (או אילצתי את עצמי) לבחור מסלול בגיל די צעיר ולא היה לי רגע של חרטה בנושא.  בגיל 17 הגעתי למסקנה שאני...

תגובות

פורסם לפני 9 months
תצוגה מקדימה

כאוס מחושב: ההקדמה

יש תקופות כאלה, שהמוח ריק ממחשבות. אצלי זה תמיד מלווה בהרגשה שתת המודע פועל ביתר שאת, קצת כמו כששומעים את המאוורר מרעיש במחשב ויודעים שיש תהליכים כבדים שפועלים ברקע. עברתי שנה מטורפת, ללא מנוחה פיזית ועוד פחות מזה מנוחה...

תגובות

פורסם לפני 9 months

כאוס מגדרי

זה כנראה יהיה הפוסט הכי אישי שלי עד עכשיו. בוער לי לכתוב על מגדר מנקודת ההשקפה שלי, היא עוד לא לגמרי מבושלת אבל נשענת על חוויות שעברתי כל חיי אז מקווה שייצא קוהרנטי.  אני אישה. כשאני אומרת את זה בקול, משהו לא נשמע לי...

תגובות

פורסם לפני 8 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה