הבלוג של אחת מאיתנו

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 158

החל מאוקטובר 2013

לידה של ילד היא דבר משמח. במיוחד ילד שחיכו לו הרבה זמן. כך גם היה בלידת בתנו הצעירה. לידה של ילד משנה לתמיד את המשפחה. כך היה גם עם בתנו הצעירה. אלא שלידתה של בתנו שינתה הרבה מעבר לכל מה שצפוי. האמת היא, שהסימנים לכך שבתנו היא ילדה מיוחדת היו עוד לפני לידתה, אלא שאנחנו לא ידענו לקרוא אותם. כשהייתי בשבוע ה-39 להריון באחד הימים לא הרגשתי את תנועות העוברית שברחמי. אחה”צ ניגשתי לרופא הנשים והוא שלח אותי מיד לביה”ח. כשהגעתי לביה”ח לא מצאו דופק והחליטו להכניס אותי לחדר לידה, לעשות זירוז וליילד. אחרי כשעתיים בחדר הלידה, כשאני כבר בתוך תהליך של זירוז לידה, הצליחו סוף-סוף למצוא את הדופק של העוברית. החלטתי שאם יש דופק אני לא יולדת אותה באותו היום. נשארתי עוד יומיים להשגחה בביה”ח ואח”כ שוחררתי לביתי.

 תמונה של שיצו

כשהיתה בתי בת שלוש ושמונה חודשים הלכנו לטייל עם הכלב המשפחתי לטיול קצר. הלכנו לאט מאוד, משום שהכלב היה אחרי פריצת דיסק בגבו. לפתע בתי צעקה והחזיקה בידה הימנית את אזור שמאל בחזה שלה. לשאלתי מה קרה ענתה שכואב לה מאוד שם וכן יש כאב ביד שמאל. מכיוון שיש במשפחתנו אנשים עם בעיות בלב נבהלתי ומיד התקשרתי לרופאת הילדים. זו אמרה לנו להגיע מיד. לקח לנו 40 דקות להגיע אל הרופאה (בדרך היינו צריכות להחזיר את הכלב הביתה). הרופאה בדקה אותה ולא מצאה דבר, אבל הפנתה אותנו למרפאה קרדיולוגית בשל החשש שיש משהו בלבה של בתי.

מאז ועד היום עברו כשש שנים. היינו בהרבה מעקבים וביקרנו המון רופאים. עד היום לא מצאו מה הסיבה, אך עדיין בתי סובלת. עם השנים הכאבים התחזקו והתופעות החמירו, אך אף רופא לא החליט לחקור את העניין ולברר אותו עד תום. למעשה, בתי לא מעניינת אותם באמת. בישראל 2017 יש ידע רפואי נרחב בדברים/מחלות שיש לרבים. מי שיש לו משהו נדיר לא ממש מעניין אותם, משום שאין להם זמן או רצון להתחיל להתעמק בספרות רפואית ובהתכתבויות עם רופאים בחו”ל. פניתי למנהלת המרפאה אליה אנחנו שייכים בבקשה להוציא את בתי לחו”ל, למקום אותו מצאתי בכוחות עצמי, כדי ששם ינסו לעזור לנו קודם כל באבחון (מה יש לה, ממה היא סובלת) ואח”כ אולי אף יימצא טיפול. מנהלת המרפאה אמרה שאין דבר כזה second opinion בחו”ל. ואני שואלת האם לא מגיע לאדם לקבל אבחנה ממה הוא סובל? הרי זה בכלל first opinion וו זכות בסיסית! אלא שבמצב מערכת הבריאות כיום הוא עניין כספי. כל דבר נמדד ע”פ עלותו הכספית. לשלוח ילדה לחו”ל כדי לנסות למצוא אבחנה זה עולה כסף ואולי הרבה כסף מבחינת המערכת והם הרי חוסכים עלינו! אנחנו עסק כספי עבור מערכת הבריאות. כל עוד אדם בריא ומשלם את מיסיו הוא רצוי במערכת, אבל כשהוא חולה – שם כבר יש בעיה.

נכון להיום אנחנו משלמים באופן פרטי! על כל בדיקה שנדרשת עבור בתנו וכל בדיקה עולה מעל 1,000 ₪. הפכנו לכמעט רופאים, משום שאין אף רופא שמנהל את התיק שלה ולכן אנחנו אלה שמחליטים מה צריך לעשות ולאן ללכת. אין רופא שאליו אפשר לפנות משום שאף רופא לא מוכן לומר משהו אחר ממה שאמר רופא אחר, כפי שאמר לנו הרופא האחרון אצלו היינו.

כמו שניתן היה להבין מהתחקיר אתמול בתוכנית עושות חשבון – במדינת ישראל 2017 עדיף להיות בריא, משום שאם תהיה חולה, לא בטוח שיטפלו בך באופן הטוב ביותר!

עוד מהבלוג של אחת מאיתנו

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 5 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה