הבלוג של אחת מאיתנו

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 156

עוקבים: 76

החל מאוקטובר 2013

הלכת לקניון ביום ששי בצהרים. ביג מיסטייק. היוג’. והחרדה, מה יהיה איתה? לאן תוליכי את החרדה?

15/10/2016

.

אורות הצפון. תצלום: Jan Erik Waider. אתר unsplash.com

אורות הצפון. תצלום: Jan Erik Waider. אתר unsplash.com

/

הלכת לקניון ביום ששי בצהרים. ביג מיסטייק. היוג’. את הרי יודעת כמה צפוף שם בשעה הזאת. וכמה צפוף בחניון. אבל אין לך ברירה. המתבגר זקוק לתרופה ונשאר רק להיום. למחר כבר אין. תיכננת לקנות עוד אתמול אבל שכחת להוציא כסף מזומן מהמחבוא, לא-מגלה-איפה, ולהעמיס על כרטיסי האשראי לא בא בחשבון. גם ככה אתם באוברדראפט מצטבר של קרוב ל-50,000 ₪ (לא כולל ההלוואה הלא קטנה שלקחתם לפני שנה וחצי).
בכניסה לסופר פארם את מבקשת מהמכונה מספר לתור. מספרך 263. המספר שמטופל כרגע בבית המרקחת 229. חישוב מהיר: 34 תורות יש לך להמתין. אם תעמדי שם בירכתי הסופר פארם, יש מצב שיוציאו אותך מפה על אלונקה לאישפוז כפוי. זו לא אופציה. את הולכת להעביר את הזמן בקניון.
בקניון הזה של יום ששי בצהרים, השופע המוני אדם, דוכני מאפים ולחמים, ותבשילים מוכנים לשבת, וחנויות מכל הבא ליד ולעין; בקניון המקסים ששופע חלונות ראווה מזמינים, בגדים מפתים, נעליים ותיקים, משקפיים ושאר אביזרים. ונעליים. כבר אמרנו.
בקניון הזה שסואן נשים מתוקתקות עם הררי שקיות: קאסטרו, פוקס, נאוטיקה, דניאלה להבי, רונן חן.
כבר שנים שאת משתוקקת לצמצם את המלתחה שלך למספר פריטים טובים, כאלה של מעצבים מקומיים. בינתיים, אפילו ברשתות הדי זולות את לא יכולה לקנות. היחיד במשפחה שמקבל בגדים מדי פעם הוא המתבגר. אין ברירה. הוא מתבגר. וגדל. והבגדים הופכים קטנים. את יכולה רק לחלום על שמלה חדשה, אפילו המקסי-גופייה הפשוטה-פשוטה שראית בחנות ההיא… שלא לומר נעליים.

יש לך רשימת משאלות. וויש-ליסט של ממש. טבלת אקסל מסודרת, עם גליונות נפרדים לסעיפי ההוצאה השונים. סעיפי הפינטוז. הרשימות הולכות ומתארכות. הולכות ומתרחקות.
גם חו”ל יש בה, ברשימה הרשמית הסודית. גם רהיטים חדשים לסלון. ספפה למתבגר. מזרון למיטה שלכם, שכבר יש בו בורות של ממש, לא סתם שקעים, ממשקל הגוף המתעצם שלך, ומשנים של שימוש. החברות שלך נוסעות לכל מיני מקומות בעולם, חוזרות עמוסות חוויות, מדווחות יומיומית בפייסוש ובאינסטה-שמינסטה. את רוצה גם. כמה שנים שלא היית בשום בירת תרבות שמכבדת את עצמה. את כמהה לניו-יורק, ללונדון. יש לך גם פנטזיות גדולות יותר. אנטארקטיקה. אלסקה, לראות את אורות הצפון. לפנטז לא עולה כסף. אפילו לרודוס אתם לא יכולים לנסוע. וגם לא להזניח את העסק. כי בשביל עצמאי יום חופש הוא יום ללא הכנסות. זו לא אופציה.

/

אורות הצפון. תצלום: Wim Pauwels. אתר: unsplash.com

אורות הצפון. תצלום: Wim Pauwels. אתר: unsplash.com

/

לפני שעתיים בעלך צילצל אלייך מפגישה חשובה, אמר שצילצלו מהבנק ושחייבים לעשות משהו, ביקש ממך לבצע איזו פעולה באתר האינטרנט, וניסה להרגיע.
הוא יודע שיש לך חרדת-מחסור. שאת נכנסת ללחץ ממשי כשאת נתקלת בחומות האין. ואין.
לפני המון שנים שאלה אותך פסיכולוגית אחת ממה את מפחדת. ענית לה שאת לא מפחדת משום דבר. רק אחרי שנים הבנת שיש לך פחד – בעת אמתי – ממחסור.
כבר מזמן הבנת שהמקום שלך בשוק העבודה הלך לבלי שוב. כשהמתבגר היה תינוק וילדון קטנטן, עבדת משרה מלאה, השתכרת משכורת יפה והיית המפרנסת הראשית של המשפחה. בעלך היה בשלבי הקמת העסק שלו, והיה ההורה הנוכח בבית. במשך הזמן ערכך בשוק ירד, כי את אישה, ואימא, ועברת את גיל 40, והוא, למזלכם, הצליח להקים את העסק. עכשיו את בקושי משתכרת מעבודה משרדית מהבית סכומי כסף פעוטים.
אז מה מפיל אתכם? מוסר התשלומים. כי בארץ אנשים שוכחים לשלם. גם חברות פרטיות וגם גופים גדולים. בכל גוף גדול כזה יושבים פקידה, או פקיד, שמקבלים את המשכורת שלהם בזמן, וממלאים את ההוראות, למי לשלם ומתי. אם חלילה מישהו היה מעכב את המשכורת שלהם, כבר היו עושים צעקות. אבל את הפרנסה שלכם הם יכולים לעכב. למה לא? בעלך עצמאי. הוא עשיר, הרי.

/

אורות הצפון. תצלום: Nelly Volkovich. אתר: unsplash.com

אורות הצפון. תצלום: Nelly Volkovich. אתר: unsplash.com

/

אז נסית לבצע באתר הבנק את ההנחיות שלו. אבל אי-אפשר. מצבכם בבנק הוא כזה שמחייב ביקור בסניף. את לא תופסת אותו כרגע, וחושבת על כל מה שאפשר אולי לעשות כדי לגשר על המצב המחורבן הזה. שומדבר לא עובד. מאיפה תקחו עכשיו את הסכום שיחזיר אתכם אל מסגרת האשראי? מאיפה תקחו עכשיו את הסכום הנמוך יותר, שיכסה את הצ’ק של שכר הדירה? שהבנק החזיר.

קחי אוויר. עוד מעט הוא יתקשר אלייך ותדברו על זה. עוד מעט. את נוסעת אל בית הספר של המתבגר. הוא נפצע במשחק כדורגל וצריך עזרה בהגעה. בדרך את מתחילה להתגרד. מהעצבים. את מגרדת את אצבעות ידייך כל כך חזק שאת פוצעת אותן. דם ניגר על ידייך.
הוא מתקשר. את מספרת לו. תיכף אחזור אלייך, הוא אומר. אחר כך הוא אומר לך שהצליח מול הבנק להתגבר זמנית על הפער, אבל אחרי החג תצטרכו לדבר איתם לעומק.
כשהוא חוזר הביתה אתם מדברים שוב, והוא מצליח טיפה להרגיע אותך.
אבל עד מתי? ומה עם הפנסיה? הרי שניכם לא הולכים ונהיים יותר צעירים. והחרדה, מה יהיה איתה? לאן תוליכי את החרדה?

עוד מהבלוג של אחת מאיתנו

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 4 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 4 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה