הבלוג של הבלוג הסודי

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 144

עוקבים: 76

החל מאוקטובר 2013

הוא מתעורר ומבקש מים. ״איזה השפלה זאת היתה, אני זוכר הכל. כמעט הכל״ הוא אומר ״אני מצטער, זה לא יקרה שוב״.

25/09/2016

זה קרה גם לנו.

הטלפון מזמזם. אני מתעוררת, עדיין לילה. מגששת למצוא את הטלפון בנתיים הזימזום נפסק. מתחיל שוב, מישהו מתעקש. אני מוצאת את הטלפון ורואה על הצג – חבר של פלא.  אני יודעת שפלא לא בבית. זה רגע נורא.
{
״הוא פה איתי״ אומר החבר ״הוא שתה ושוכב על הריצפה, מקיא, כדאי שתבואי״.
לרגע הוקל לי.
האיש הלך להביא אותו, מרחק של 20 דקות נסיעה. יש זמן לעכל.
{
פלא? הילד הרציני והמחושב הזה? זה ששולט ברגשות שלו משל היה דוקטורנט לפסיכולוגיה בזמן תרגול תאוריה חדשה?  זה שכשאנחנו מדברים (על ה-כ-ל) יודע תמיד לתאר את רגשותיו במדויק? זה שמסרב ליין לקידוש ומעדיף מיץ ענבים? זה שמבלה עכשיו החברים-מבית-טוב שלו? ואנחנו אף פעם לא מנענו…
{
לוקח זמן עד שהם חוזרים האיש הפלא והחבר הנאמן. הוא שרוע במושב האחורי של המכונית ולא זז. ״את לא מבינה, זה כבר מצב משופר״ אומר לי האיש. ״הוא הפסיק להקיא על עצמו״. אנחנו מתקשים להוציא אותו מהאוטו עד שאני מצביעה לו על הרגל ופוקדת – “תזיז את זה!”
משכיבים אותו על מזרון בחדר בקומת הקרקע, מחליפים חולצה. הוא מתחיל למלמל. אני מעבירה על פניו מגבת רטובה והוא אומר ״מים, מים״, אחר כך הוא פותח את העיניים, מסתכל עלי ואומר – תודה, אמא.
“איך אתה מרגיש?” אנחנו שואלים.
״כמו תחת של פיל״.
{
נותנים לו לשתות קצת מים, משכיבים על הבטן. הוא נרדם, ישן כמו בול עץ. אני לא מצליחה להרדם, הפנים והידיים שלו קרות. בודקת מדי פעם שהוא נושם.
{
תלת של פיל
{
בוקר. אני שומעת אנחה וקופצת מהמיטה. אזעקת שוא. אחרי כמה דקות הוא מתעורר ומבקש מים. ״איזה השפלה זאת היתה, אני זוכר הכל. כמעט הכל״ הוא אומר ״אני מצטער, זה לא יקרה שוב״.
הוא לא זוכר שאמר ״תחת של פיל״ וזה מצחיק אותו. בא לי לחבק, חזק. המתבגר השתוי בן ה-16 שהיה פה אתמול הלך והפלא חזר.
{
הוא מסביר שנתנו לו משקה, רצה לתפוס ראש קצת. הוא שאל כמה אחוזים זה, ואולי הוא שאל ״זה 14%?״ ואמרו לא שכן. ע״פ הטעם הוא חשד שזה משהו אחר ממה שהוא מכיר ובכל זאת שתה הכל. כוס לא קטנה. בהתחלה היה בסדר ואז הכל השתבש.
{
״אל תדאגי, למדתי. בפעם הבא אשתה רק טיפה ואחכה קצת. כמה צריך לחכות?״
אני מסבירה לו שאף פעם לא יודעים לזהות את נקודת הגבול המדויקת, שרצוי לעצור לפניה אבל קשה לדעת מתי בדיוק. שהאלכוהול שמביאים בני 16 הוא חרה מרוכז. מזכירה שאסור לנהוג תחת השפעה, אפילו קטנה (וזה כולל אופניים), שאנשים תחת השפעת אלכוהול עשויים לעשות דברים רעים, כאלה שאי אפשר להאמין על עצמך כשפיכחים.
[
״אני יודע אמא. אבל תחשבי על חצי הכוס המלאה: זה קרה לי כשהייתי אם חברים ולמדתי את הלקח״.
צודק.
{
יש לנו עדיין על מה לדבר.

 

 

עוד מהבלוג של הבלוג הסודי

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 3 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 4 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה