הבלוג של אחת מאיתנו

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 158

החל מאוקטובר 2013

לכתוב סיפור פשוט, מסודר, רגיל. נורמלי כזה. מה יכול להיות כל כך קשה? בסך הכול צריכה לבחור את זרע הפורענות המתאים.

02/08/2015

לכתוב סיפור פשוט

לכתוב סיפור פשוט, מסודר, רגיל. נורמלי כזה. מה יכול להיות כל כך קשה? בסך הכול צריכה לבחור את זרע הפורענות המתאים. לתת לו לצמוח לפורענות. אבל לא סתם לצמוח פרא – לגזום באהבה, להתאים לתבנית, שתצא פורענות חביבה מסודרת. פורענות פורענית במידה. בהמשך לתת לפרחי הפורענות להבשיל לזרעים חדשים הדומים לזרע הנבחר, וזהו – הנה סיפור.

יושבת מולם, מול ערימת הזרעים הזו, וצריכה לבחור אחד. לבחור את האחד המדויק המתאים. מין זרע פורענות עם הבטחה בתוכו. הזרעים כולם קוראים לי, מושיטים זרועות קטנות. מבטיחים לייצר את הפורענות הכי טובה.

ראשית ארחיק את הקטנים החיוורים, אלו שכל פורענותם הפוטנציאלית היא כשל בתולת הכפר המזדקנת שפיזרה היום את שערותיה ויצאה מביתה ללא הבננה המוקפדת. אין לי סבלנות לכאלו. ארדם עוד לפני שיפרחו ובוודאי אעקור אותם לפני שיצליחו לייצר זרעים חדשים. את אלו קל להרחיק לקצה השולחן.

עכשיו צריכה להרחיק את הצבעוניים הלא סימטריים, המשונים, אלו שבתוכם מסתתרת פורענות משוגעת כזו שתגרום לאינטליגנטים שבקוראים להביט בי במבט משונה ולהתרחק ולקוראים הסתמיים תגרום שילוב של שיעמום ובלבול. הם מבטיחים פורענות לא צפויה, לא נשלטת, שתיקח את הסיפור למחוזות שאפילו אני לא יכולה לדמיין.

את אלו קשה להרחיק. הם דורשים טיפול אישי. אי אפשר להרחיק אותם בצורה קבוצתית. מרחיקה אחד וחברו חוזר לערימת הזרעים, מסווה עצמו בתוכה. מרחיקה את השני ואצבעותיי נכוות מלהטו. נמשכת אליהם, מסוקרנת, מפחדת מהם. בעיקר מהסגול הזה עם הנקודות. כבר עשרות פעמים הרחקתי אותו והוא תמיד חוזר, מפתה אותי לזרוע אותו ולהשקות אותו כדי שיוכל לספר את סיפורו. היום התחכמתי ונעלתי אותם בתיבת מתכת. את כל הצבעוניים. ריפדתי אותה שיהיה להם נוח, ונעלתי מהר לפני שאתחרט.

נשארתי עם הקונבנציונלים, עם המעניינים במידה הנכונה. ערימה של זרעים מבטיחים. ערימה של זרעים עם פוטנציאל. זרעים כאלו שכל אם הייתה רוצה. זרעים שיכולים ליצור פורענות מהממת, פורענות מושלמת. רק לא להתבלבל, לא לפעול בפזיזות. להשקות במידה, לדשן במידה ולגזום בטעם. את מי מהם אבחר? האם פורענות כזו שבין בני זוג? או אולי פורענות של ילד הנזכר בילדותו המתוקה/מרירה? אולי פורענות היסטורית? אולי פוליטית?

לבחור עם השכל, עם ההיגיון. ואני עד עכשיו נבחרת על ידי הסיפורים, מובלת על ידם. עד כאן! היום אני הקובעת! זה יהיה סיפור חוקי פשוט עם גבולות, סיפור מצטיין. סיפור ממושמע, מחונך. סיפור למופת. סיפור שינצל את הפוטנציאל שלו. סיפור שיממש את התקוות שנתלו בו.

בחירה, לבחור. החלטה, להחליט.
שעות יושבת כך מולם ומתלבטת. ערימה של זרעים ראויים, רק לבחור אחד, רק להחליט וזהו. והסיפור הנורמלי שלי ייצא לדרכו. עוצמת עיניים, נושמת עמוק, מושיטה ידי לערימה. מרגישה את הזרע הראשון שקפץ לתוך ידי, לא מביטה וטומנת אותו בקרקע. משקה במידה, מתפללת להצלחתו, מניחה בפינה חמימה במטבח ומחכה.

והנה עלעלים ראשונים מבצבצים, ירוקים כאלו, כמו שצריך. או בעצם סגולים…? אין לי אוויר, אין לי אוויר, סגולים? איך סגולים? מה פתאום סגולים? זרע פורענות מקובל הוא ירוק! לפעמים ירוק בהיר, לפעמים כהה, אפשר גם קצת חום, אבל סגול? והנקודות האלו שעליו…

***

מחסן חלפים

סבתא אמרה שאסור, שזה יהרוס, שזה חילול השם. אבא היה מאושר. סוף סוף אפשר להיפטר מהבושה הזו. ואני? לי היו 3 שעות להחליט.

בזכות סבתא אני חיה, רק היא מספיק עקשנית ומחוברת לאמונות הפרימיטיביות, שתתעקש לטפל בי אם כבר הגעתי לעולם הזה. אם זה היה תלוי בשאר, כבר מזמן הייתי נשלחת למחסן החלפים. “רק לחלפים את מתאימה,” אבא היה מסנן בשיניים חשוקות כל פעם שמבטו נתקל בי. והשאר? השאר סתם ניסו להיראות לא רואים.

למדתי להיעלם, להסתיר את הגוף המכוער הזה. שעות מול מאגר המידע ועם מכונות הבית, גרמו לי לכתוב את המחקר הזה הגדול. ואיזה שינוי… מדברים איתי, מראיינים אותי, ואבא אפילו גאה. לוחש לעצמו: “נכון שהגוף לא משהו, אבל איזה שכל יש לילדה הזו!” וסבתא מכניסה לחזייתי קמעות ואבנים להגנה מפני מחמאות – “זה לא בריא כל המחמאות האלה, טוב לא יצא מהן,” היא ממלמלת לתוך חרוזי התפילה.

עשר דקות לקח לי להחליט, ושאר השעות רק חיכיתי כדי לא להיראות להוטה מדי. דבר כזה עוד לא היה. להציע לאזרח להפוך לחליפי, אזרח שמעולם לא היה במחסן.

אבל בעצם הייעוד שלי היה המחסן. מפלצת כמוני? רק למחסן. שמשהו טוב יצא ממני. אולי הכליה תציל זמרת מפורסמת, אולי הלב ישמש שחקנית צמרת. אבל לא! בזכות סבתא קיבלתי זכויות, ופתאום ההצעה הזו המדהימה.

דוגמנית הבית הבכירה ממעמד יפי-העל. היא ירתה לעצמה כדור בראש ובמקום מוח נותרה דייסה. והם, המועצה העליונה שהתרשמה כל כך מהמחקר שלי, מציעים להשתיל את מוחי בגופה. יהיה לי גוף נפלא, יהיו לי רגליים ארוכות ויהיה לי ויהיה לי…

לא מצליחה לעצור את הקפיצות העליזות.

עוד מהבלוג של אחת מאיתנו

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 5 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה