הבלוג של אחת מאיתנו

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 158

החל מאוקטובר 2013

סיפור אמיתי. ואולי לא.

פעם בשבוע הן נפגשות להתערטלות משותפת.

פעם בשבוע הן באות לצחוק ביחד, לאהוב ביחד, לכאוב ביחד.

פעם בשבוע הן מותירות מאחריהן את מסיכות היומיום; את הכח, היוזמה, השפה הרהוטה, הביטחון.

פעם בשבוע הן משלבות ידים, רוכנות קדימה כממתיקות לחשים ומתאמצות להתיר את המבוך שהוא חייהן.

עשר נשים; זו עם הבעל שבוגד בה, ההיא עם האהוב שכרוך  אחריה. האשה שמתגאה בבנותיה ואחותה שמתגעגעת לבניה. זו שיש לה בוס מקסים וזו שאין לה עבודה. כולן נושאות בגאוה את עולמן  וממהרות במעלה המדרגות, פעם בשבוע, על מנת לגלגל אותו מעל כתפיהן במורדן .

ויש את ההיא שלא מתפשטת באמת.

חברה הזמינה אותי. ״תבואי פעם בשבוע, תתנקי, תתפשטי ממכאוביך, תאהבי את אחיותיך. ירוח לך״

אז באתי. אני שונאת להתפשט בפני נשים זרות. אני יודעת לצבוע את הכאב שלי בוורד בזוקה אבל אין לי מושג איך לזרוק אותו במורד המדרגות לצידן של נשים לא מוכרות.

אז באתי, שילבתי ידים, צחקתי במקומות הנכונים והתבוננתי. כמה שאני אוהבת להתבונן בנשים ערומות.

ואז הבחנתי בה. כשכולן הסתובבו, היא ישבה. כשכולן ישבו, היא פסעה מסביבן. כשהן צחקו היא הניפה את ראשה לאחור בצחוק גדול. וכשהן בכו היא התכופפה לנחם. היא לא בכתה. לפחות לא בקול כמוהן.

הבטתי בה, בזו ששלחה אהבה גדולה וצחוק גדול וחיבוק מנחם, וחמלה גדולה שטפה אותי.

אל מי היא נושאת את עיניה, ניסיתי לנחש, ברגע שבו היא מניפה את ראשה לאחור? את מי היא מחפשת בקהל, כשהיא עומדת יחידה בינהן, שיראה איך הן אוהבות אותה? אל מי היא מכוונת שישמע את רחשי ליבה כשהיא מתכופפת לנחם?

מי לא צחק איתה, הלך לידה, חיבק אותה כשהיא היתה קטנה?

מי לא אמר לה שהיא אהובה, מצליחה, נהדרת כפי שהיא גם כשבגרה?

מי סובב לה את הגב גם כשהיא הסתחררה סביבו לכאן ולכאן, שנה אחר שנה, ועדין הוא סירב להביט בה ולראות שהיא חזקה, מצליחה, רהוטה?

פעם בשבוע הן באות להתערטל, ואני נהנית להסתכל בהן בערומן שמספר לי סיפורים שהן עדין מסתירות.

ורק לה אני רוצה לאמר, שתתערטל שתיתפשט, לא מהמסכות של חייה אלא מהצל שמלווה אותה. שתעלה לראש המדרגות ותגלגל אותו לכל הרוחות. ואחר כך, שתשב איתן כשהן יושבות, שתסתובב איתן כשהן רוקדות, שתיבכה איתו בקול גדול כשהן בוכות. וירווח לה

עוד מהבלוג של אחת מאיתנו

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 5 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה