הבלוג של אחת מאיתנו

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 156

עוקבים: 77

החל מאוקטובר 2013

החלטתי לכתוב על זה. זה טרי, מבלבל וכואב. כואב פיזית ונפשית. הדרך שלי להתמודד היא לכתוב. השם למעלה הוא לא שמי האמתי. אני לא מתביישת בזה שהמחלה בחרה בי , כרגע אני שומרת על הילדים שלי.

אני שוכבת על הצד, אחרי שהרופאה הורתה לי לעשות את זה. הרמתי יד למעלה גם לפי בקשתה וחיכיתי לביצוע גזר הדין. לא בטוחה שהוא הנורא מכל, אולי מחכה לי מעבר לפינה משהו יותר גרוע. זה הפחד האמיתי, שהנורא מכל יקרה. שהמחלה הארורה הזאת, שלא לומר המגיפה, תגיע גם לסף דלתי. הרי אני אמורה להיות מאלה שלהן זה לא יקרה. או שלא…

בגיל 16.5 גיליתי את הגוש הראשון. תוך כדי שהתלבשתי, הוא הופיע בצד שמאל, וגדל לו לאט ובטוח. פולש בתוך גופי, מרגיש לו בנוח. אז הוציאו לי אותו בניתוח עם הרדמה מקומית. באותו ניתוח גיליתי שהרדמה מקומית זה לא משהו שמשפיע עליי כל כך, מאז הייתי חכמה יותר, ועשיתי פעולות, כשיכולתי, רק בהרדמה מלאה. נלחמתי ברופאים תוך כדי הפעולה, ובסוף אפילו ביקשתי לראות את אותו פולש שהיה גדול מדי, ובהיר מדי לטעמי. אם היה לי לב חלש, הייתי עלולה להפוך להיות לצמחונית, מה שלא קרה.

בגיל 19 עשו לי ניתוח בהרדמה מלאה, אחרי שהתעקשתי על זה, במסגרת הצבא, שם גם לא חשבו על זה שבחורה צעירה צריכה את האסתטיקה שלה, והשאירו לי צלקת מכוערת לדעתי באותה הימים, שעם הזמן וההומור שלי הפכו להיות סיפור הירואי על פגיעת כדור או הסרת קעקוע.

את הניתוח השלישי בגיל 21 עשה לי הרופא הכי טוב שידעתי עד אז, כירורג ופלסטיקאי שהוציא לי לדבריו גוש בגודל “קלמנטינה” . הוא עשה עבודה מדהימה מבחינה אסתטית, ממש כמעט ולא רואים אף סימן. חבל שכשניסיתי לחזור אליו לפני מספר שנים כדי לבדוק גוש חדש, הסתבר לי שגם הוא נפטר מ”המגיפה”. הוא היה רגיש ועם אחלה חוש הומור. ואם הוא, המומחה הגדול הלך מזה, מה זה יגיד עלינו שלא יודעים דבר וחצי דבר בענייני רפואה וגושים.

shutterstock_92788876 (1)

צילום: shutterstock

אז הלכתי לעשות אולטרסאונד בעצת כירורג חדש, אחרי שבמקרה גיליתי גוש חדש לפני כמה שבועות. הוא שונה הפעם, הוא כואב מאוד. יותר מהאחרים. הוא כואב גם בלי מגע מאז שהתגלה לי, ולשנייה חלפה במוחי התהייה שאולי היה עדיף לא לגלות.

האולטרסאונד גרר אחריו, במיידי, תוך דקות, גם ממוגרפיה שנעשתה פעמיים כדי לראות יותר טוב את המפגע, ואז שלחו אותי הביתה. חזרתי אחרי כמה ימים. טלפון של אחות מ”אסותא” הצליח לעורר בי חשדות. היא הבהירה לי שהיא פשוט חושבת שלא כדאי ללכת לרופא, ואז לחזור ואולי, אם כבר יש לה מקום כדאי שאגיע השבוע. זה כבר ממש הביא אותי ללחץ. מה שהביא את שטף הבכי שהתיישב בגרון היה ביום הביופסיה, שאז לרוע המזל הגיעו גם תוצאות הממגורפיה בדואר. לאקי מי.. היו שם הרבה מילים רפואיות. מילים שבפיענוח הכי לא מקצועי שלי נראו לי בסדר. ואז נתקלתי במינוח : ייתכן שאתי”. בחיפוש קצר ב”רבי גוגל” הבנתי שזה חשש לגידול ממאיר.

באותו היום היה לי תור אצל הכירורג, תור שיזמתי בעצמי, כשהגעתי אל הרופא, לבד, הוא הנחית עליי את הבשורה המרה. הרגשתי שנוחת עליי בניין ומועך אותי. נשארתי דבוקה לכיסא וסירבתי לעזוב את החדר עם האיש שהיה נראה לי כרגע היחיד שיכול להציל את חיי. הבכי נמשך שלושה ימים רצופים ומשם אני מתחילה מסע של השרדות.

shutterstock_177721457 (1)

צילום: shutterstock

המשך יבוא…

עוד מהבלוג של אחת מאיתנו

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 4 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה