הבלוג של אחת מאיתנו

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 157

החל מאוקטובר 2013

אחד הדברים הכי קשים בחיים זה לקבל החלטות. החלטה משמעותה לקחת אחריות, ואחריות זה כבד. במיוחד כשמדובר בהחלטות הרות גורל. כאלו שאין מהן דרך חזרה. כזו היא ההחלטה שאני צריכה לקבל (אם לא מאוחר מידי עבורי)- לעשות איתו ילד או לא?!

כשנמצאים בזוגיות “קונוונציונאלית” ההחלטה היא טבעית וילד הוא חלק מהזרימה הטבעית. אבל כשמחליטים לעשות ילד בהורות משותפת, מתוך בחירה מודעת, הכל מפחיד יותר, לא טבעי, מלחיץ ומלא חששות.

הוא מקסים, הפרטנר שבחרתי. הכרנו דרך עבודה, נהיינו חברים טובים וכשהוא חיפש פרטנרית, כמעט מהשיחה הראשונה שלנו היה ברור שזה זה.

הכל היה מושלם ממש- זרם כמו זהר שלו ורגוע, מלא ריגושים, אבל טובים.

היו שם לאורך כל הדרך דברים באופי שלו שהדליקו לי סוג של נורה אדומה, אבל כל הזמן ניסיתי להפריד את התכונות עמן אני צריכה לחיות (הרי אני לא בת זוג שלו ולא אהיה) לבין התכונות שעלולות להוות בעיה בהורות מסוג כזה.

הכל התחיל להתדרדר ממש רגע לפני חתימה על ההסכם. הוא כאילו נכנס לאמוק לגבי ההסכם. התייעץ עם 500 אנשים שאמרו לו 800 דברים שונים ועם כל דעה הוא שינה את דעתו. המתח הפך את שנינו לקפיצים, הדיבור בינינו נהיה לא יפה, לא ראוי ולא מכובד והחברות התאיידה לה כמעט.

זה היה כמו כדור שלג ענקי שאי אפשר לעצור. שכל מה שניסינו רק הלהיט את המדורה עוד יותר.

הוא מבחינתו רוצה להמשיך בתנאי שישונה אותו סעיף שגרם לכל המהומה. מבחינתי כבר יש כאן הרבה הרבה מעבר.

אני כבר לא מצליחה להפריד בין התכונות עמן אני צריכה לחיות ואלו שהן לא ענייני. אני כבר לא מצליחה לסנכרן בין הלב והראש ואני כבר ממש לא יודעת אם אני מפחדת לעשות את טעות חיי ולהביא ילד עם מישהו בעייתי או יותר מפחדת לעשות את טעות חיי ולהפסיד מישהו עם לב טוב. טוב באמת!

והערב, אחרי שכבר יומיים אני מתעלמת מכל דיבור איתו על הנושא הזה, שלחתי לו מייל (איזו הסתתרות מאחורי כתיבה- אני יודעת) שבו הסברתי לו שהוא יקר לי, אבל שאני לא בטוחה שלאור הנסיבות ולאור המקום אליו הדברים התגלגלו זה נכון עבורי.

מהבוקר קראתי ושיניתי את המייל בערך 20000 פעם. וקודם שלחתי אותו. אני לא יודעת מה יהיו ההשלכות של זה ומשקשקת מפחד.

עם כל מייל שנכנס או הודעה אני קופצת לבדוק אם זה הוא. אני אפילו לא יודעת למה לקוות ומה אני רוצה שיקרה- שיהיה לזה סוף שיבוא מהצד שלו ויסיר ממני את האחריות על ההחלטה? שיילחם עליי? שיבין שהדברים יצאו מפרופורציה ויחזור להיות הפרטנר המקסים, החם והאוהב שבו בחרתי? החבר הטוב שלי?

לא רוצה לאבד אותו כחבר. לא רוצה לאבד אותו כאבא עתידי ואולי טעיתי כששלחתי את המייל?

אוף!! אפשר להחזיר מיילים שנשלחו?

עוד מהבלוג של אחת מאיתנו

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 5 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה