הבלוג של אחת מאיתנו

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 157

החל מאוקטובר 2013

תגיד איך זה מרגיש  להכניס יד לחזה שלי לתפוס את הלב ולמחוץ אותו עד שאני לא יכולה יותר?

תגיד איך זה מרגשי לשבור את מי שאתה אוהב לרסיסים?

זה טוב?

הכנסת פעם יד לחזה שלי לקחת את הלב שלי והבטחת שתמיד תשמור עליו, הבטחת לא לרסק אותו,  וזה היה מבהיל, ומפחיד אבל המגע שלך אמר שאתה מתכוון, והלב והפה שלך והכול ידעתי שאתה באמת מתכוון. נתתי לך את הלב שלי.

חשבתי שאני ואתה זה לנצח.

מאז הפיצוץ הגדול יש לי תמונה בראש, תמונה שלי ושלך בסמטה ליד הבית הישן, השיחה ההיא הראשונה שהתחלנו לדבר על שמות והסתבר לשנינו שאנחנו רוצים את אותו שם. עם הדמעות שזולגות עולה לי המשפט שרק אתה יכולת אי פעם להגיד, שמת לב שהשם מורכב משננו.

יצרנו יחד חיים, שהם אני ואתה יחד.

עברנו דרך לא פשוטה אני ואתה, התמודדנו עם הרבה , אכלנו יחד הרבה דברים שהיו מפרקים מזמן אנשים, קוצצים אותם לחתיכות, עברנו את זה בנפרד, עברנו את זה ביחד. אבל גם ברגעים הכי נוראים שלי ידעתי שאתה שם. גם שחיפשתי אבן להיכנס אליה ידעתי שאתה שם.

זה לא פשוט מה שאתה עובר, חשבת פעם מה עובר עלי ? חשבת מה זה לגלות יום אחד שהצוק האיתן שאיתך התרסק?

חשבת כמה מפחיד זה לעמוד בחלל המתנה , לחכות לבשורה שאתה חי, נושם?

חשבת כמה קשה זה להתמודד עם מי שכאב מנהל אותו? כמה קשה זה לנסות להתקדם שלא יודעים לאן?

חשבת עלינו?

אני חושבת שהכאב הכי גדול הוא ההרגשה של הלבד.

ההרגשה שויתרת עלי , עלינו, על המשפחה שכל כך רצינו, שעברנו יחד מדורי גיהינום לבנות אותה יחד

ויתרת.

הכאב ניצח, זה ששוכן בגוף שלך כבר כמה שנים, זה שהפך את החיים שלנו למערבולות של כדורים , זה שטרף את הקלפים בדרך לקן שכל כך רצינו יחד.

לא האמנתי שהוא ינצח.

משהו בי עדיין לא מאמין, משהו בי מקווה שהוא ניצח במערכה אבל לא בקרב.

כל הסיפור זה לגרום לי להרגיש כאב?

הצלחת.

אני מוצאת את  עצמי עמוק בתוך גוש של כאב, מוצאת את עצמי נלחמת לטפס למעלה, כי אני יודעת שאסור לי להתרסק, כי אתה לא שם להוציא אותי, כי יש פה עוד ילדי אהבה כמו שאני אוהבת לקרוא להם, שצריכים אותי וגם אותך

אין לי את הפריבילגיה  של הכאב, לקחת אותה .

כבר מזמן

עד עכשיו

עכשיו אני מחפשת אוויר, מרגישה את החזה שלי קורס .. מרגישה את הכאב מתפשט

ותוהה איך ממשיכים מכאן.

תוהה אם הכאב שלך ינצח אותנו

עוד מהבלוג של אחת מאיתנו

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 5 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה