הבלוג של אחת מאיתנו

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 158

החל מאוקטובר 2013

החלטתי שזהו. אני מוותרת על החיים ורק לא להתמודד עם העובדה שאני צריכה לספר לכולם שנאנסתי. אספתי את כל הכדורים שאגרתי בבית, לקחתי את בקבוקי הוודקה הכנתי את הכל. רגע לפני שהכנסתי את הכל הטלפון צלצל ובצד השני שמעתי את האדם הקרוב ביותר אלי

04/03/2014

כל בוקר אני מתעוררת לבד במיטה, שותה לבד את הקפה של הבוקר ומנסה לחשוב מה לעשות היום. אני בטוחה שיש אנשים שמסתכלים על החיים שלי וחושבים שכיף לי אני לא עובדת קשה מידי והחיים שלי מלאי חופש. אבל האמת היא שאף אחד מהקרובים לי לא יודע מה אני עוברת בכל השעות של היום.

החיים שלי התהפכו לפני כמה שנים. מאדם מצליח עם קריירה והישגים מצאתי את עצמי כמו רבים אחרים במעגל האבטלה בשל מה שנקרא “שינויים ארגוניים”. חשבתי שאני יכולה להתמודד עם זה, אני צעירה ויכולה למצוא עבודה חדשה ובינתיים עד שזה יקרה חזרתי לאקדמיה בתקווה שהפעם אצליח לסיים את התואר הראשון, אותו זנחתי רגע לפני קו הגמר כי לא יכולתי להגיש עבודות בקורס שדיבר על אלימות במשפחה. זה אולי היה  הסימן הראשון שעלי לעצור ולטפל בעצמי אבל הצורך לשמור על עצמי ולא להיחשף, גרם לי להתעלם מנורת האזהרה ולהמשיך להדחיק.

קיוויתי שהפעם זה יהיה שונה, עברו כמעט שבע שנים והפעם אני יכולה להתמודד. נרשמתי ללימודים שוב, וחתמתי על טופס שאני מתחייבת לסיים את הלימודים או שכל הקרדיטציה שלי תמחק ויהיה עלי להתחיל את התואר מחדש. היה לי הרבה זמן להשקיע בלימודים במהלך הסמסטר הראשון בו קיבלתי דמי אבטלה אבל במקום זה להשקיע- שקעתי. הזכרונות התחילו להציף ללא הרף, הזמן הריק התמלא באין סוף האשמות עצמיות שלבסוף לחצו על כפתור ההשמדה העצמית.

בעצת המטפלת שלי ולאחר לבטים על “מה זה אומר עלי” החלטתי לקחת כדורים פסיכיאטריים, אולם התחושה הפנימית היתה שהכל הרוס במילא ולא משנה מה אעשה, ולכן החלטתי שזהו. אני מוותרת על החיים ורק לא להתמודד עם העובדה שאני צריכה לספר לכולם שנאנסתי.

אספתי את כל הכדורים שאגרתי בבית, לקחתי את בקבוקי הוודקה הכנתי את הכל. רגע לפני שהכנסתי את הכל הטלפון צלצל ובצד השני שמעתי את האדם הקרוב ביותר אלי, אומר לי שהוא יודע מה התוכנית שלי ושהוא מתחנן שייתן לו להספיק להגיע. הנפילה היתה כואבת. מצאתי את עצמי בתוך חודש בחור שחור. הורים שלא מוכנים לקבל אחריות שזה קרה בבית שלהם ולתמוך, אין לי כסף לדירה, אני לא מתקשרת, יש לי הזיות, אני חותכת את עצמי בלי סוף ולבסוף לאחר לחצים רבים של הקרובים אלי הסכמתי לאשפוז בהסכמה כי הבנתי שהשלב הבא זה שיחליטו בשבילי.

בחיים לא חשבתי שאאלץ לחצות את השער של בית משוגעים. לא הבנתי מה אני עושה מוקפת באנשים שצורחים מכל כיוון, שהולכים כמו זומבים, שמנותקים ממה שקורה סביבם. כבר לא ידעתי מי נורמלי ומי לא, ויותר מזה מה אני? משוגעת?  הייתי שם כמעט חודשיים במחלקה לאשפוז יום שכמעט כל הסובבים אותי היו אנשים שיכולים להיות ההורים שלי או סבא וסבתא שלי ושמעתי את הצרות של כולם.

ואז הגיעה ה”בשורה” אנחנו יודעים מה יש לך – את בעלת אישיות גבולית. שעות ישבתי וקראתי מה זה אומר ולא הצלחתי להבין איך זה קשור אלי. עברתי התעללות, אני בדיכאון, אני סובלת מפוסט טראומה יש לי מחשבות אובדניות אז איפה הגבוליות? התקשיתי לקבל את הגזירה. הרי כל חיי עשיתי הכל לפי הספר, ויתרה מכך במהלך האשפוז סיימתי את התואר עם המעט אוויר שנשאר לי. מסתבר שזאת ההגדרה שמבחינת הביטוח הלאומי מאפשרת לקבל עזרה. כן אבסורד ככל שיהיה, אם עברת התעללות לא מכירים בקשיים שלך או בפוסט טראומה, צריכים להמציא לך הגדרה לטובתך.

היום אני גרה לבד ולא מסתובבת עם תיק בין אנשים שמוכנים לפתוח את דלתם. עובדת באופן חלקי מאוד בימים שאני מצליחה להרים את עצמי מהמיטה. על פניו זה אמור להיות משמח, רק שבזמן שזה קרה החבר שהיה לי נטש והתחתן, אבא שלי נפטר, וכמעט כל המשפחה המורחבת ניתקה קשר ואני לבד. לבד בלי אף אחד שיחבק ויאהב, לבד עם ביטחון עצמי ברצפה, בלי כבוד עצמי ועם הגדרה גבולית ואי קיו מעל הממוצע?

עוד מהבלוג של אחת מאיתנו

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 5 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה