הבלוג של אחת מאיתנו

הבלוג הסודי

הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל

עדכונים:

פוסטים: 158

החל מאוקטובר 2013

תמונת מצב, חרא כבר אמרתי.

ושוב מגיע היום הזה בשנה. אביב הגיע הוא מגיע, יחד עם פסח ואשתו.

לא שואל, מודיע. קנינו כרטיסים ואנחנו מגיעים.

לא משנה מה זה עושה לכולנו, או לי במיוחד. ועכשיו מה. איך נחגוג את החג השנה. אם הוא בא אז היא לא תבוא. ואם היא לא תבוא אז אולי אני גם לא. אבל מה אם אבא ואימא, לצער אותם? דווקא עכשיו.

ומה עם המשפחה שלי, הבן שלי לא יבין למה לא.

נמאס לי כל כך, שמשהו שהוא, אחי הבכור, עשה לפני יותר מארבעים שנה, ממשיך לפרק לנו את החיים. אבל מה לעשות, החלמה מגילוי עריות היא לא פשוטה ולא ממש נגמרת, אם היא בכלל מתחילה.

ואחותי משתקמת כל כך יפה, מאושרת, בזוגיות, בעבודה, אין לי לב אפילו לספר לה שהוא בא. אבל אני גם לא רוצה שהיא תשמע את זה ממישהו אחר. שלא מבין את המשמעות של זה בשבילה.

באנגלית יש ביטוי כזה “כשהחרא פוגע במאוורר”, אבל כמה זמן? כבר יותר מעשרים שנה. מאז שהיא נזכרה, מאז שהוא לא הכחיש. מאז הסכיזופרניה המשפחתית שנפלה עלינו.

כל פעם מחדש, כשיש אירוע משפחתי, בחגים, כשהוא בא לביקור, כשנוסעים.

האמת אין לי כוח לזה יותר. הייתי נוסעת בעצמי, בורחת. אבל השנה זה לא מתאים. אז אני דוחה את זה, פוחדת, לא מספרת לה. ולא יודעת מה לעשות. אפילו כשאני כותבת את זה, זה קשה. ואם אני אפרסם זה יהיה לבלוג הסודי כמובן. כמה אפשר לסחוב סוד?

הכתיבה מרפאת? לפעמים. לפעמים לא.

במילא אף אחד לא אוהב לשמוע סודות כאלו, מלוכלכים, מגעילים, מטונפים, מפחידים. ניצול מיני במשפחה, ועוד כמו שלנו, משכילים, מלח הארץ,  מסודרים, 4 ילדים. והוא בכלל, מצטיין בצופים, בלימודים, בצבא, בתואר, בעבודה.

גאוות המשפחה. והיא פחות גאווה, הרבה פחות.

ועכשיו בכלל. במה יש להתגאות, בדיכאון שהיה, בגירושים, סוף סוף החלימה, אז עכשיו הוא בא.מי צריך אותו בכלל. וגם לי קשה לעמוד בפניו, להגיד לא אולי שלא יבוא. אבל אלו גם ההורים שלו, והם שמחים שהוא בא.

חרא, כבר אמרתי.

עוד מהבלוג של אחת מאיתנו

תצוגה מקדימה

לעולם לא אלד שוב בוולפסון

כמה חודשים עברו מאז שילדתי את בני הבכור במחלקת יולדות בוולפסון, והחוויה המשפילה הזו לא עוזבת אותי. המצב טוב יותר עכשיו. בחודשיים הראשונים בבית חשבתי על זה בכל יום. בכל לילה. שיננתי את שמות אנשי הצוות שאיתרע מזלי לפגוש שם....

תגובות

פורסם לפני 5 years

איך לא ידעתם שהבת שלכם רוצה למות? כי היא לא סיפרה לכם

אני יושבת מול הסרט "כנרת שלי" שמספר על חייה ומותה של כנרת בן ז"ל, בתו של מנחם בן, שהתאבדה בקפיצה בגיל 19. המומים, ההורים מגלים שביתם היתה נתונה בדיכאון כבר מילדות. שהיא כתבה על רצון למות בגיל 13, 16, 18, ללא ידיעתם. וגם דברים שהם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

ובכל פעם שאני נהדפת אחורה

אני יודעת שלא רואים עלי. זאת אומרת מי שיעבור ברחוב מולי יראה אשת קריירה מהוקצעת, מטופחת עד הקצה. כן, כזאת אני. יש לי קריירה נהדרת, יוקרתית כזו. תפקיד שכולן חושקות בו. אז לא רואים עלי, לא רואים איך אחרי שיחת השכר השנתית עם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה