הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

savtamirie

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית... +עוד

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.

עדכונים:

פוסטים: 93

עוקבים: 3

החל מינואר 2015

Anna butt 13 - 2 (2)

“הייתי חולה הרבה זמן”, אמרתי לו. אבל הוא קטע אותי. הוא שמע את מה ש ה ו א רצה לשמוע.
“לא, לא אני הייתי חולה”, הוא אמר. “אמא שלי הייתה חולה ואחר כך היא נפטרה….”
“אה, אני מצטערת לשמוע”, אמרתי לו. נזכרתי שלפני כמה ימים פגשתי אותו והוא אמר לי שלא שחה הרבה זמן. ראיתי שהוא רוצה לספר, שהוא רוצה שאני אשאל. אבל אני לא שאלתי. אני לא יודעת לקשור שיחה עם אנשים. אני מהססת, כאילו חוששת ממשהו, כמו חתול שהולך בסיבובים עד שהוא מתקרב. אף שלא היה בו שום דבר מאיים.
“כל הזמן הזה לא שחיתי”, הוא המשיך.
“לא שחית בכלל?” לא יכולתי שלא לחשוב על אבא שלי. אני שחיתי רוב הזמן. רק בשבעה לא שחיתי. לא רק שלא הייתה אפשרות, גם לא היה לי שום חשק, לא לשחות, לא לצאת מהבית ובעיקר לא לראות אנשים. אבל אחר כך חזרתי.
“הייתי עסוק כל הזמן, בתי חולים…” הוא המשיך לבד, “הופתעתי איך זה השפיע עלי”. הוא רצה לספר. ראיתי את זה. “היא הייתה בת תשעים… היא הייתה כבר לגמרי דמנטית בחודשיים האחרונים…”
“רק חודשים!” לא יכולתי לכבוש את הקנאה.
“כן, זה מה שאני אומר, זה היה כאילו בזמן, אבל זה הפיל אותי”.
“כן, איך שלא מסתכלים על זה, זה קשה. אתה יודע, אנשים אומרים: זה לא סתם שיש שנה. זה לקוח את השנה הזאת. אבא שלי נפטר לפני תשעה חודשים”, משכתי אלי. לא יכולתי להתאפק, “ובחצי השנה הראשונה בכלל לא ידעתי מה נעשה אתי. זה היה מאבק על תפקוד בסיסי. עכשיו, אני מתחילה קצת להרים את הראש…”
“והופתעת?”
“הוא היה חולה הרבה זמן”, אמרתי. “והיו לנו עובדים זרים וכל מיני דברים…”, המשכתי בשלי. לא שמעתי את הכוונה שלו, והוא התעניין בשלו.
“לא, האם הופתעת מעוצמת התגובה?” הוא מיקד את השאלה למה שהטריד אותו.
“אה! מהעוצמה של התגובה?” פתאום הבנתי שגם אני מדברת מהרהורי לבי ולא שומעת את הסביבה. “אה.. לא, לא יודעת. הייתי מאוד קשורה לאבא שלי…”
“גם אני הייתי מאוד קרוב לאמא שלי”, הוא אמר כמו לוקח אקורד של קול שני.
לא חשבתי על עוצמת התגובה, נעצרתי. אולי הופתעתי, אבל לא מהעוצמה בכל אופן.
“זה קורה באופן שלא מצפים”, אמרתי, “אחרת… כן, נראה לנו שאנחנו מכירים את עצמנו, מודעים, אבל מסתבר שזה לא בדיוק ככה”.
באותו רגע השחיינית הנחמדה אבל קצת אגרסיבית הגיעה לדופן הבריכה ושמעה את השיחה. גם היא הוציאה קול מאשר בזמן שהתהפכה והמשיכה לשחות לכיוון השני.
הוא היה די מסכן, האיש הזה. עצוב.
נפגשנו בצער.

www.mirielitvak.com

https://www.facebook.com/sipurei.savta.Mirie?ref=hl

עוד מהבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

תצוגה מקדימה

דמעות האופרה - סיפור

אמא הוציאה מהאינטרנט את תקציר העלילה. "אתה לא צריך את זה, אתה מכיר את הסיפור של אוניֶיגין", היא הפנתה את ראשה אלי והושיטה את הדפים לאבא. "אל תשכח, גידי", היא הוסיפה בנימה...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רגליים ישרות - הן נפגשו אחרי שישים שנה

הלכתי למרילה כל שבוע ושמעתי את סיפורה, הקלטתי אותה והכנתי את החומרים לכתיבה. בנעוריה היא הייתה יפה, בלונדינית. ראיתי בתמונות. היה קיץ. השמש החמה הלמה בי כשיצאתי לרחוב...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אוֹנייֶגין שאהב שוקולד משובח - סיפור על חתול

בכל פעם כשסרגיי בא לבקר הוא יושב בחדר של סבא והם מדברים, בעיקר סבא מדבר. סרגיי מטה מעט את ראשו או עוצם את עיניו למחצה כאילו רוצה להראות שהוא מבין היטב את דברי סבא והבין...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה