הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

savtamirie

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית... +עוד

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.

עדכונים:

פוסטים: 101

עוקבים: 3

החל מינואר 2015

טליה השלימה את ההשכלה המוסיקלית שלה וקיבלה הסמכה של מורה לפסנתר. מוסיקה עניינה אותה מאוד. היא אהבה לקרוא על נגנים, על מלחינים. היא שקעה בניתוחי יצירות ובסיפורי הקשיים שעל המלחינים היה לגבור כדי ליצור. פראנץ שוברט שכתב יותר מ-600 שירים ומת לפני גיל 40. ז’ורז’ ביזֶה שחשב שהאופרה שלו “כרמן” לא שווה כלום. ואלכסנדר בוֹרוֹדין שכתב כמעט בסתר וכל הזמן התלבט אם להקדיש את עצמו למדע או למוסיקה. הם אכלסו את דמיונה של טליה והיא רצתה לדעת עוד. היא רצתה להמשיך ללמוד.

שיעורי פסנתר

מורה לפסנתר


אך כמו כל נערה יהודייה מבית טוב היא ידעה שללַמֵד את תולדות המוסיקה או את ספרות המוסיקה זה לא ממש מקצוע לחיים. ברוסיה הסובייטית זה היה קצת כמו ללמד ספרות. כל מורה או אפילו מרצה באוניברסיטה היה צריך להתאים את ידיעותיו לקנונים של הריאליזם הסוציאליסטי. לכן היא ויתרה לבסוף. היא החליטה להתמחות במדעים. היא תמיד אהבה ביולוגיה. זה מקצוע יותר יהודי, אמרה אמה. יותר מרוחק מהאידיאולוגיה הסובייטית ולפיכך פחות מסוכן. וטליה אהבה את עולם החי, הטבע , את בעלי חיים. במקצוע הזה עבדה רוב חייה. באוניברסיטה, מעבדה, בחברות מחקר ופיתוח. ביוטכנולוגיה.
כשהילדים היו קטנים היא העדיפה להישאר בבית וכאשר חזרה לעולם המחקר כבר הייתה מבוגרת מדי כדי לעשות דוקטורט. בשנים הראשונות אחרי חזרתה התפקידים שעשתה עניינו אותה מאוד. היא הייתה נלהבת מהטכנולוגיות החדשות, שיטות, מכשירים מתוחכמים. היא הייתה טובה בעבודת המעבדה. “לטליה יש ידיים טובות”, אמרו עמיתיה. כמו שאומרים על כירורג, על פסנתרן.
אבל אחר כך הדברים החלו חוזרים על עצמם. הבום הגדול של הסטארט-אפים, של המצאות ופיתוח, הרדיפה אחרי הפטנטים והתקן של משרד הבריאות האמריקאי הפכו את העבודה ליותר יותר “פקידותית”, יותר ויותר טפסים וענייני רישום ופורמה, ואז גם החברה בה היא עבדה נקלעה לקשיים: שוב ושוב היא לא הצליחה לגייס משקיעים והמשקיעים הקיימים נעצרו.
כאן באה נקודת המפנה. “חשבתי להספיק לעשות עוד משהו לפני שאהיה זקנה מדי”, מעידה טליה. גם הילדים כבר גדלו היו עצמאיים למדי, והיא חזרה למוסיקה.
“המוסיקה לא עזבה אותי אף פעם”, היא מתקנת. “אחד הדברים הראשונים שקנינו כשהתחתנו היה פסנתר. ניגנתי בעיקר בחופשות הלידה ואחר כך רק לפעמים, בהפסקות… הייתה תקופה שליוויתי קרובת משפחה שלמדה באקדמיה. לימדתי את הילדים, רציתי לתת להם חינוך מוסיקלי והעיקר להעביר להם את האהבה למוסיקה. שיכירו את העולם הזה שיכול לענג ולפעמים ברגע של קושי לתת מזור. לפעמים בתקופות של מתח בעבודה לא יכולתי לישון בלילות. הייתי מתעוררת ושומעת את הסימפוניה החמישית של שוסטקוביץ’. מונומנטלית. טראגית. זה היה נותן לי מין מפלט. כאילו המלחין אומר את מה שבלבי, את מה שאני לא יכולה להגיד. או את האטיודים של שופן. צלילות, מנוחה, נוחם.
ועכשיו הכל חזר. “הייתי צריכה להחזיר את כל מה שהיה רדום, כמו להתעורר”, היא מספרת. “חזרתי לנגן באופן סדיר”.
“בכל השנים שלא עסקתי במוסיקה באופן מקצועי המשכתי ללמוד. זה היה קצת בהיגנב. מלבד ההשכלה הפורמלית אני גדלתי בבית שלמוסיקה היה בו מקום חשוב. הורי אהבו מאוד מוסיקה. אבי היה ידען גדול במוסיקה, אף שלא ניגן בעצמו על שום כלי. ממנו קיבלתי לא רק ידע אלא גם את הלהט, את הסקרנות. את ההבנה שמוסיקה זה לא משהו שולי, בידור. שזה עולם, ביטוי של רגשי, יותר המעמיק ביותר והמופשט ביותר מכל האמנויות”.
אחרי כמה שנים בודדות יש לה מערך של תלמידים מגילאים שונים וזה משנה לגמרי את החיים.
“פונים אלי הרבה אנשים שאין להם שום רקע. אין להם מושג שמוסיקה זאת התחייבות גדולה, כמו כל אמנות, ואני מלווה אותם. במשך התהליך הם מגלים עולם עשיר ומורכב הרבה יותר ממה שציפו. המוסיקה ובילה את האדם לעולם של דמיון, וזה מה שאני מנסה להעביר לתלמידי”.

להזמנת שיעור ניסיון 0544655468
בפייסבוק: @piano1x1
לאתר כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים של מירי ליטווק: alife.co.il

עוד מהבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

תצוגה מקדימה

דמעות האופרה - סיפור

אמא הוציאה מהאינטרנט את תקציר העלילה. "אתה לא צריך את זה, אתה מכיר את הסיפור של אוניֶיגין", היא הפנתה את ראשה אלי והושיטה את הדפים לאבא. "אל תשכח, גידי", היא הוסיפה בנימה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רגליים ישרות - הן נפגשו אחרי שישים שנה

הלכתי למרילה כל שבוע ושמעתי את סיפורה, הקלטתי אותה והכנתי את החומרים לכתיבה. בנעוריה היא הייתה יפה, בלונדינית. ראיתי בתמונות. היה קיץ. השמש החמה הלמה בי כשיצאתי לרחוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אישה יפה

"אחותי רינה נולדה ארבע שנים אחרַי קיבלה את כל אהבתה של אמי. זאת הייתה החלוקה. היא הייתה הבת של אמא ואני - לא. כולם ידעו את זה בכל פלגי המשפחה: אמא אהבה רק את רינה. הרגשתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה