הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

savtamirie

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית... +עוד

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.

עדכונים:

פוסטים: 101

עוקבים: 3

החל מינואר 2015

בני הזוג ז’ניה ובוריס מתגרשים, ואף אחד מהם לו שש להמשיך לגדל את בנם אליושה בן השתיים עשרה. נראה שגם לפני הגירושים בחייו אליושה היה בעיקר נתון לעצמו.
השנאה בין בני הזוג שולטת בכל. עוצמתית, גסה, תאוותנית, בוערת. אך עצורה. נדמה שהיא מסוגלת לכלות את הכל. וכך לבסוף היא עושה. כי בסוף הסרט הילד שנעלם לא חוזר.
יצירת אומנות אמתית צריכה להיות אכזרית ולא לייפות. אולם האם זה מספיק? גם דמות שחורה משחור, צריך להיות בה קצת לבן. כך אמר קונסטנטין סטניסלבסקי, אבי אמנות המשחק הריאליסטי.
דמותה של אם ז’ניה מצטיירת כשלילית במיוחד. קשה לחוש אליה חמלה גם כאשר ברגע של גילוי לב היא מספרת על האהבה החסרה בחייה. אפילו אינטימיות ז’ניה נשארת נוקשה וקשוחה, מיניותה כוחנית ותוקפנית.

למה היא איננה, האהבה?

“אהבה חסרה” / אנדרי זוויאגינצב


דמות האב נשארת סתומה יותר ולכן קל יותר לייחס לה מעט חיוב. ואולי בעיני הצופה האם נראית שלילית כל כך מתוך המוסכמות המקובלות והאמונה הבלתי מבוססת באינסטינקט האימהות. נטישת ילדים על ידי האב נתפסת בעולמנו כמעשה נסלח יותר מאשר נטישה על ידי האם.
במשך האקספוזיציה הממושכת והאטית אנחנו למדים שבני הזוג נפרדים ושלכל אחד מהם יש כבר קשר אחר. מה מניע אותם לקשר הזה? האם אלה אינטרסים? או חיפוש אחר אהבה וחיבה?
למה בוריס האב לא רוצה את הילד? האם זה מפני שהילד לא רצוי במשפחתו החדשה שהוא כבר הקים? וז’ניה אמו? אצה לה הדרך ברדיפה אחרי האושר? אחרי רווחה כלכלית או תענוגות הבשרים?
הדמויות לא מקבלות הזדמנות לגלות את לבטיהם או את מצוקותיהם על מנת שנוכל להתקרב אליהן ולחוש כלפיהן חמלה. תפניות העלילה, המניעים של הדמויות והנסיבות (אולי מקלות) אינם נגלים לצופה באמצעות הדיאלוגים. אין הרבה טקסט. אף קשה לטעון שהתת-טקסט מתגלה במשחק השחקנים. הכל נמצא בתמונה ובעבודת המצלמה. איש לא מסביר דבר. התהיות נשארות לצופה והדבר מעודד התבוננות ומחשבה.
השנאה פועמת בעוצמה גם ביחסים בין ז’ניה לאמה שלה, והדבר מוסיף לסיפור הבט פטליסטי. השנאה האכזרית עוברת מדור לדור? מסבתא לאמא ומאמא לבן? בדיוק היחס שז’ניה קיבלה מאמה עליו היא מתלוננת, היא נותנת לבנה: “אף מילה טובה, לא חיבה ולא חום. רק משמעת, סדר”. כך היא מספרת על ילדותה לבן זוגה החדש.
אהבה חסרה
הרקע של החיים המודרניים המנוכרים, שמככבים בחלק מסרטיו האחרים של אנדרי זוויאגינצב, רק מעצים את חוסר האהבה. שגרת משרד מנוכרת, בלי חום, בלי חברים. חיי הפרט בתוך ההמון: אנשים השקועים במסך הטלפון. המוניוּת של מרכזי קניות. אור חד, מתכת, זכוכית.
בסוף הסרט הצופה יתקשה להסיק מסקנות אם חייו של בוריס עם האישה החדשה מגיעים לאותה הנקודה כמו בנישואיו הראשונים. נדמה שהם לוקים באותו שעמום, ושוב הילד שנולד במשפחתו החדשה הופך למיותר.
מה שיפה אצל זוויאגינצב שאין תשובות. והשאלות הן רבות וקשות. מניין היא באה האהבה? למה היא איננה? האם יש תקווה או שהכל חוזר לנקודת התחלה גם בפרק ב’ של שתי הדמויות של הורים?
עולמם ריק מאהבה ומחיבה, אבל גם מהתבוננות אל תוך עצמם. איש לא מכה על חטא. אין חרטה. ואין גם רכות. הרגע היחיד שמעורר חמלה ולא רק מחשבות או תדהמה קשה, הוא הרגע שבו בוריס פורץ בבכי בחדר מתים, לשם הוא מגיע בתהליך החיפושים אחר הילד, לצורך זיהוי גופה אלמונית.

אנדרי זוויאגינצב - אהבה חסרה
לאתר הסופרת והמתרגמת מירי ליטווק www.mirielitvak.com
לאתר סיפורי חיים וביוגרפיות של מירי ליטווק – סופרת זיכרונות www.alife.co.il
בפייסבוק: מירי ליטווק – סופרת זיכרונות

עוד מהבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

תצוגה מקדימה

דמעות האופרה - סיפור

אמא הוציאה מהאינטרנט את תקציר העלילה. "אתה לא צריך את זה, אתה מכיר את הסיפור של אוניֶיגין", היא הפנתה את ראשה אלי והושיטה את הדפים לאבא. "אל תשכח, גידי", היא הוסיפה בנימה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רגליים ישרות - הן נפגשו אחרי שישים שנה

הלכתי למרילה כל שבוע ושמעתי את סיפורה, הקלטתי אותה והכנתי את החומרים לכתיבה. בנעוריה היא הייתה יפה, בלונדינית. ראיתי בתמונות. היה קיץ. השמש החמה הלמה בי כשיצאתי לרחוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אישה יפה

"אחותי רינה נולדה ארבע שנים אחרַי קיבלה את כל אהבתה של אמי. זאת הייתה החלוקה. היא הייתה הבת של אמא ואני - לא. כולם ידעו את זה בכל פלגי המשפחה: אמא אהבה רק את רינה. הרגשתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה