הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

savtamirie

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית... +עוד

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.

עדכונים:

פוסטים: 101

עוקבים: 3

החל מינואר 2015

הבית היה מבולגן, המיטה סתורה ובגדים מלוכלכים נערמו על הסדין הלא טרי. חדר האורחים עמד עדיין ריק. גם בשבועיים שנטע לא הייתה בבית יובל לא התקדם בבניית הספרייה שתכנן. החדר הגדול המשיך לעמוד ריק לגמרי, מפונה מכל החפצים, כדי שיוכל לעבוד שם ולסיים את בניית הספרייה. אבל הוא לא התחיל. קרשי העץ הבהירים נחו בערימה ליד הקיר. הם הדיפו ריח עץ, חריף, טרי וחי.
יובל אמר שיהיה בסדר, אבל הוא לא עשה דבר, והם המשיכו לחיות כך, מצטמצמים בחדר השינה הקטן, עמוס בחפצים. שולחן הכתיבה נצמד לחלון והשאיר רק מעבר צר בינו לבין המיטה. גם על הכיסא שליד השולחן נערמו בגדים. נטע שנאה את הבלגן ואת הצפיפות. הוא לא מסוגל לקחת את עצמו בידיים, היא חשבה, והמחשבה הזאת העבירה אותה על דעתה. היא באה אליו בטענות, היא נזפה בו, היא צעקה. גם יובל כעס. הוא האשים אותה. “את לוקחת לי את ההרגשה”, הוא אמר. אבל נטע לא הבינה מה חלקה בכל זה.
עכשיו נטע לקחה את שמיכת הצמר הירוקה שהתכרבלה בה בערבי החורף ופרשה אותה בתוך האמבטיה. כאב לה הראש והעיניים צרבו. היא הייתה חייבת לשכב, לנוח, לא לחשוב על כלום. האמבטיה הייתה קרה, קצרה, והיא לא יכלה ליישר את הרגליים. היא בכתה תחילה. הדמעות נתנו לה קצת הקלה, אבל הן נגמרו. הן נשארו בפנים. היא עצמה את העיניים ונזכרה בפגישה עם היועצת בלשכת הרווחה העירונית. היא לא זכרה איך הגיעה אליה בדיוק. הפסיכולוגים הפרטיים עלו יותר מידי כסף, והיא הייתה צריכה לדבר עם מישהו. היא זכרה את השטיח הקטן, כמו של דירות סטודנטים, שכיסה מעט מרצפת הבלטות הישנה, סדוקה ולא נקייה במיוחד. הוא הסגיר את המאמץ של עובדות הלשכה להפוך את החלל לקצת יותר ביתי וחם, אבל גם הן כנראה עשו רק את המינימום שלא הספיק כדי להתגבר על מצב הדירה כולה, ישנה, מוזנחת וזקוקה לשיפוץ יסודי.

הריון מתוכנן - סיפור מאת מירי ליטווק
היועצת דיברה אל נטע במשפטים קצרים, בטון סמכותי, ונטע ראתה את השיבה שבין הפסים הבלונדיניים בתסרוקת שלה. חומו של תנור הספירלים הקטן שעמד במרחק קצר היה אלים ומחניק, אבל החדר כולו היה קר. היועצת הניחה רגל על רגל, ועקב הנעל הגבוה ננעץ באוויר כמו כידון. היא אמרה: “תחשבי, כשתכנסי להיריון את עשויה לא להרגיש טוב. מלבד זאת, זה שינוי, צריך להכין דברים לתינוק, ואת תצטרכי לטפל גם בחתונה? באותו הזמן? זה לא יותר מידי? וחוץ מזה את רוצה שיהיה לך בית, משפחה…”, היא אמרה בתוקף, כמעט בכעס. היא לא שאלה את נטע דבר.
נטע הפנתה את מבטה מהיועצת והביטה ברצפה המלוכלכת. היא הרגישה נאשמת. ארבעים וחמש הדקות של הפגישה שעלו מאתיים וחמישים שקל עמדו להסתיים. היא הייתה בצרות, אבל גם אם היועצת הזאת ידעה משהו, נטע לא יכלה לקבל ממנה עזרה. היא בכתה גם אז, ביציאה מהחדר העלוב והקר.
לבסוף היא נכנסה להיריון. זה היה פלא גדול כי מאז שהחליטו להפסיק להשתמש באמצעי המניעה משהו קרה. הסקס הטוב נעלם. הם לא התכרבלו בשמחה משתובבת, לא צחקו בלי סוף, ולא אמרו זה לזה מילים קטנות של חיבה. אולי ככה זה אחרי שנמצאים יחד הרבה זמן, תהתה נטע. עכשיו יובל דאג רק לסיפוק שלו. הוא רצה לגמור, ומהר. היא לא התנגדה תחילה, היא חשבה שזה מקרי, חד פעמי. זה יעבור, היא ניסתה לעודד את עצמה. לבסוף הבינה שהוא נמנע מיחסי מין שעשויים להוביל להיריון. הוא לא גמר בתוכה, או… או העדיף שתקח את איבר המין שלו בפיה. זה חזר, שוב ושוב, ואחר כך הפך לשגרה. יובל התעקש. הוא דחף את איבר המין שלו אל פניה בתנועה פרועה, האגן שלו התנועע בעצבנות, הוא התנשף. היא ראתה אותו מול מבטה, גדול, מתוח, חזק. טעם הזרע היה מלוח, מר, בלתי נסבל. ריח הסקס המפתה והמשכר הפך באותו זמן לריח זוהמה וגועל, של שירותים.
“אתה יודע מה”, היא אמרה לו בקול מלא, “אני לא רוצה!” והדפה אותו מעליה בתנופה חזקה, בכוח. הוא נפל על הגב. היא ראתה את הפלומה השחורה והמקורזלת על ירכיו החיוורות. הוא הגביה את ראשו מהשכיבה והביט בה, הטורסו שלו התכווץ, והאיבר שלו היה זקור עדיין, גדול, ורוד, כמו איבר של כלב.
היא סובבה אליו את הגב. הוא קם והלך לשירותים.
יובל ונטע חיו יחד כבר כמה שנים. לא הכל היה בסדר. ליובל לא הייתה עבודה. הוא התחיל ועזב, התחיל משהו חדש, ושוב עזב. לא היה כסף. המקרר התקלקל ולא היה במה לקנות חדש. עכשיו הוא ניסה להקים עסק עם החבר שלו אלי, מסעדה, אבל נטע כבר ידעה שזה לא יצליח. אלי רק ניצל אותו. גם יובל ידע את זה, אבל הוא לא דיבר על זה. הוא הסתגר, השתתק, וגם היא הפסיקה לדבר אליו. היא צעקה, היא הטיחה בו דברים. היא הייתה כמו היועצת הזאת. היא ידעה משהו, אבל זה לא עזר.
גם נטע עבדה רק בעבודות זמניות. היא רצתה משהו מעניין, שיהיה לו משמעות. היא הגישה מעומדות לעבודה בחוץ לארץ, שליחות קצרה, גם היא זמנית, אולי אחרי שתוכיח את עצמה, תוכל להשתלב שם. אבל זה היה מקום טוב. זאת הייתה הזדמנות.
אבל כולם התנגדו. אף אחד לא רצה שהיא תסע. הוריה ניסו לעמוד בדרכה בכל הכוח. “זה מקום מסוכן. עולם שלישי”, הם אמרו. הם דאגו. יובל לא אמר דבר, הוא ידע שאין טעם לנסות, אבל גם הוא לא היה בעד.
היא עברה את המבחנים ואת הראיון האישי. היא התקבלה. היא עמדה לצאת לקורס הכשרה בתנאי פנימייה, בחיפה. ופתאום: איחור בווסת. מן הרגע הזה כל הגלגל היה צריך להסתובב כמו שתכננו, כמו שהיא רצתה. חתונה, ילד. אבל משום מה לא הייתה שִמחה. גם יובל לא שמח, והיא חשה משהו הדומה לפחד.
מן הרגע הראשון היא הרגישה רע מאוד. בחילה, חולשה, כאב ראש. גופה היה כבד כאילו משקל עצום הונח על גבה. הוא לפת אותה כמו דב קוטב ענק, והיא רצתה לנער את כתפיה, את זרועותיה לאחור, להסיט את הראש, להשתחרר ולהרגיש הקלה.
היא הלכה לרופא נשים. בשדרות ח”ן. לקבל תשובה, לדעת, ואחר כך לחשוב מה לעשות. להחליט. ד”ר פלס היה מבוגר, אפשר לומר זקן, שמנמן וקירח. אחרי שבדק אותה הוא ליטף אותה שם, במקום. הוא אמר: “המקום אצלך צר, וזה מבטיח הנאה מרובה. במיוחד מאחור. נכון את אוהבת?” זה מה שאמר. היא שמעה את זה, ולא שמעה. היא חשבה על העבודה בחוץ לארץ, על קורס ההכשרה שעמד להתחיל בעוד יומיים, על יובל, על ההורים שלה.
היא לא ענתה לד”ר פלס. היא לקחה את ההפניות לבדיקות והלכה. במעבדה הסתבר שד”ר פלס שכח לתת לה את ההפניה לבדיקה העיקרית, בדיקת דם להיריון.
היא חשה ברע. היה לה דימום. היא לא חזרה לד”ר פלס. היא חיפשה רופא אחר. היה חמסין, אובך דחוס עטף את האוויר, והשדרה שקעה בערפל אפור מלוכלך. הרופא הצעיר מרחוב וורבור הביט בה בזעם כאשר אמרה לו שחשבה שהדימום הקצר זאת ווסת שבאה לא בזמן. גם אליו היא לא חזרה. היא הייתה בהיריון.
יובל חזר. הוא התפלא לראות אותה שוכבת באמבטיה.
“אני לא מרגישה טוב”, היא אמרה לו.

לאתר הרשמי של הסופרת ומתרגמת מירי ליטווק www.mirielitvak.com
לאתר מירי ליטווק – סופרת זיכרונות – ביוגרפיות וסיפורי חיים www.alife.co.il

עוד מהבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

תצוגה מקדימה

דמעות האופרה - סיפור

אמא הוציאה מהאינטרנט את תקציר העלילה. "אתה לא צריך את זה, אתה מכיר את הסיפור של אוניֶיגין", היא הפנתה את ראשה אלי והושיטה את הדפים לאבא. "אל תשכח, גידי", היא הוסיפה בנימה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רגליים ישרות - הן נפגשו אחרי שישים שנה

הלכתי למרילה כל שבוע ושמעתי את סיפורה, הקלטתי אותה והכנתי את החומרים לכתיבה. בנעוריה היא הייתה יפה, בלונדינית. ראיתי בתמונות. היה קיץ. השמש החמה הלמה בי כשיצאתי לרחוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אישה יפה

"אחותי רינה נולדה ארבע שנים אחרַי קיבלה את כל אהבתה של אמי. זאת הייתה החלוקה. היא הייתה הבת של אמא ואני - לא. כולם ידעו את זה בכל פלגי המשפחה: אמא אהבה רק את רינה. הרגשתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה