הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

savtamirie

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית... +עוד

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.

עדכונים:

פוסטים: 105

החל מינואר 2015

ציור: יוסי מרק

אילוסטרציה: יוסי מרק


“נפתלי, נפתלי…”, קראה האישה הזקנה בבניין ממול. במשך שנים היא שכבה במיטתה וכל השכונה שמעה את קולה שסירב לדעוך: “נפתלי! נפתלי!”
יש לה עוד כוח לצעוק, חשבה נטע.
“זורק את אמא שלו כמו כלב!”, התרעמה השכנה השמנה מלמעלה. היא לא יכלה לשמוע את הקריאה המתמשכת.
מסכן, נפתלי הזה, חשבה נטע. מה יעשה? מה עוד הוא יכול לעשות בשביל אמא שלו? אבל שולה, השכנה מלמעלה, התלוננה בפני מי שניתן להתלונן ושלחו מישהו לבדוק. אבל מי יכול למנוע מאישה זקנה מלצעוק? ומי יכול לעזור לה?
חלון חדר השינה של האישה הזקנה ניצב בדיוק מול חלון חדר השינה של נטע. לפעמים בלילה נטע התעוררה מקריאותיה. “נפתלי! נפתלי”, היא לא הפסיקה לקרוא לבנה.
מה יעשה נפתלי זה? חשבה נטע. יפסיק לעבוד? יעזוב את הילדים שלו וישב עם אמא שלו כל הימים?
נפתלי היה בעל חנות קטנה לבגדי ילדים בדרום העיר. בשבת בבוקר הוא הגיע, פעמים עם אשתו, לבקר את אמו. במהלך השבוע הייתה לידה מטפלת. אישה שחורת שיער, רחבת גרם, קולנית. גם היא צעקה. נטע לא הבינה את שפתן, אך שמעה את הצעקות, את קולה של המטפלת, את הנימה הנרגזת, את התחינה, השכנוע. היא לא ידעה במה המטפלת הייתה צריכה לשכנע את הזקנה. את קולה של הזקנה היא לא שמעה, רק את קריאותיה המתמשכת אל בנה בכל השעות: “נפתלי! נפתלי!”
יום אחד נפתלי בא אל נטע. הוא צלצל בדלת וביקש להיכנס. היא הכירה אותו רק בפנים. מעולם לא דיברה אתו. הם החליפו רק שלום, דברי נימוס אחדים, בין שכנים. היה לה זיכרון עבר בקשר לנפתלי זה, היא לא זכרה בדיוק, מבט, משפט שלא מצאו חן בעיניה. היא נרתעה. היא גרה לבד והוא היה גבר. היא חששה, אך נתנה לו להיכנס.
נפתלי נראה שפוף, אומלל. הוא סיפר לה שהשכנה התלוננה.
“גם את שומעת אותה?” הוא שאל. “גם לך זה מפריע?”
“כן, אני שומעת אותה כל הזמן”, אישרה נטע. לפעמים זה היה מייגע, לפעמים זה היה קורע לב. לפעמים היא התעוררה. אבל נטע לא אמרה ו שזה מפריע. בן אדם זקן, נוטה למות, אי אפשר למנוע ממנו מלהתלונן בקול.
היא לא התלוננה בפניו, אף כי לעתים קרובות התלוננה בפני אנשים אחרים, חברים.
היא לא רצתה להרגיע את נפתלי.
“מאז שהיא איבדה את הראיה”, אמר נפתלי, “זה מה שהכי קשה…”, הוא הוסיף בלי לסיים את המשפט.
“כן”, הנהנה נטע. היא הקשיבה. היא רצתה שילך.
“קודם היא עוד הייתה קמה, הולכת”, המשיך נפתלי.
נטע ישבה מולו וחיכתה. הוא דיבר בשקט, לאט, על אמא שלו, על המחלה שלה, על המטפלת, על עצמו, על העבודה שלו. אחר כך הוא קם. נטע פתחה לו את הדלת. “תחזיק מעמד”, היא איחלה לו. היא לא אמרה: בריאות שלמה לאמא שלך. היה ברור שכולם מחכים לסוף.

לאתר הרשמי של הסופרת מירי ליטווק

עוד מהבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

Thumbnail

דמעות האופרה - סיפור

אמא הוציאה מהאינטרנט את תקציר העלילה. "אתה לא צריך את זה, אתה מכיר את הסיפור של אוניֶיגין", היא הפנתה את ראשה אלי והושיטה את הדפים לאבא. "אל תשכח, גידי", היא הוסיפה בנימה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

רגליים ישרות - הן נפגשו אחרי שישים שנה

הלכתי למרילה כל שבוע ושמעתי את סיפורה, הקלטתי אותה והכנתי את החומרים לכתיבה. בנעוריה היא הייתה יפה, בלונדינית. ראיתי בתמונות. היה קיץ. השמש החמה הלמה בי כשיצאתי לרחוב...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

אישה יפה

"אחותי רינה נולדה ארבע שנים אחרַי קיבלה את כל אהבתה של אמי. זאת הייתה החלוקה. היא הייתה הבת של אמא ואני - לא. כולם ידעו את זה בכל פלגי המשפחה: אמא אהבה רק את רינה. הרגשתי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים