הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

savtamirie

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית... +עוד

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מינואר 2015

Lera Ha yafa

הלכתי למרילה כל שבוע ושמעתי את סיפורה, הקלטתי אותה והכנתי את החומרים לכתיבה. בנעוריה היא הייתה יפה, בלונדינית. ראיתי בתמונות.
היה קיץ. השמש החמה הלמה בי כשיצאתי לרחוב אבן גבירול. היא הייתה לקוחה ממקום אחר. ואני הייתי שם, אתה. למדתי היטב את רחובות ורשה, את מפת פולין וגרמניה, על פי סיפורי הלקוחות שלי, וגם את מסלול ההתקדמות של בנות הברית.
מרילה לא הייתה אישה ססגונית במיוחד, והיה לה סיפור מחריד, אבל נפוץ במקומותינו: אחרי שאביה נורה בידי הגרמנים, היא השיגה “ניירות מזויפים” ויצאה לעבודה בגרמניה, בתור פולניה.
ישבתי והקשבתי לה מרותקת. היא סיפרה לי על המחנה בפרוורי העיר קאסל, על האנשים שעבדו במפעל, על הבחורות הפולניות שישנו אתה בצריף. לא שמעתי את החריקה של מכשיר ההקלטה. הייתי שם. הרגשתי את הפחד שלה, את מכות החקירות, את הקור והרעב.
“פחדתי לישון”, אמרה מרילה, היא רצתה את המקום ליד הקיר, אבל מישהי אחרת זכתה בו. בחורה בהירת שיער, קטנת קומה. “פחדתי… פחדתי שמתוך שינה אדבר יידיש”, היא אמרה. ופתאום משהו החזיר אותי למציאות של חיי, לכאן. מישהי כבר אמרה לי את המשפט הזה!
מרילה המשיכה, אבל אני ראיתי לנגד עיני את החשמלית של קאסל, את שער הכניסה של המחנה, את הדרך לעיר. אני מכירה את כל זה. כן! אותה החשמלית ואותו השער. נזכרתי: לא מזמן כתבתי ספר על מישהי אחרת, האישה ההיא מהרצלייה, גם היא התחזתה לפולנייה ועבדה בקאסל. היא לא הייתה מוורשה. היא הייתה מגדנסק. היא הייתה בת שבע עשרה. היא פחדה לדבר עם הבחורות בצריף היא נצמדה לקיר וכבשה בו את פניה.
“את יודעת, כבר כתבתי ספר על מישהי שהייתה בקאסל”, אמרתי למרילה. השנים התאימו פחות או יותר. אמרתי לה את השם. אבל מירלה לא יכלה לדעת את שמה היהודי של הבחורה. היא לא ידעה שבת המזל ליד הקיר בצריף שלה גם היא הייתה יהודיה שהסתתרה מהגרמנים עם “ניירות מזויפים” כמוה.
“כן, היא הייתה רזה, מפוחדת”, אמרה מרילה, “והיו לה רגליים ישרות כאלה… רגליים ישרות”, היא החוותה בידה קו דמיוני באוויר.
אבל אני פגשתי את האישה מהרצלייה כשהייתה כבר בת שמונים ושתים.

http://www.mirielitvak.com/in_biography/in_zehut.php

עוד מהבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

תצוגה מקדימה

דמעות האופרה - סיפור

אמא הוציאה מהאינטרנט את תקציר העלילה. "אתה לא צריך את זה, אתה מכיר את הסיפור של אוניֶיגין", היא הפנתה את ראשה אלי והושיטה את הדפים לאבא. "אל תשכח, גידי", היא הוסיפה בנימה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מכתבי אהבה - סבא החביא את המכתבים בספרים שלו

צילום: עפר גולדפרב מתוך הספר "אונייגין שאהב את סבתא קלרה" סבא שמר את המכתבים בינו לבין סבתא כל השנים. וכאשר הם החליטו לבוא לישראל, סבא הצליח להביא את כל המכתבים לארץ....

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אישה יפה

"אחותי רינה נולדה ארבע שנים אחרַי קיבלה את כל אהבתה של אמי. זאת הייתה החלוקה. היא הייתה הבת של אמא ואני - לא. כולם ידעו את זה בכל פלגי המשפחה: אמא אהבה רק את רינה. הרגשתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה