הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

savtamirie

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית... +עוד

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.

עדכונים:

פוסטים: 101

החל מינואר 2015

הלכנו לשוק - זה היה כמו טיול

עבודות בית כחוויה מרעננת


“היה לנו יום עיון בעבודה… לנשים”, סיפרה דפנה, “איך לשלב קריירה ומשפחה. מאלף. פשוט מאלף. על כל מיני שטויות של נשים… איך לא לוותר, לא לשתוק. היה מרצה אחד, גבר, שסיפר שהוא ואשתו החליטו – שניהם אנשי קריירה – שאם יש דברים שלא מוסיפים ערך למשפחתיות, הם ישתמשו במיקור חוץ…”
“מיקור חוץ…”, חזרתי אחריה בחצי פה. היא הייתה נלהבת כל כך, זוהרת ממש. נזכרתי שכך ראיתי אותה כאשר סיימה את הלימודים בבית הספר ופתאום הייתה חיילית, גדולה, עצמאית. הכל היה חדש לה. הכל הלהיב אותה.
“אז למשל”, אמרה דפנה בפה מלא, ממהרת ללעוס כדי להמשיך לספר.
ראיתי שאודי מלכסן אליה מבט בחשדנות. אבל לא אמר כלום.
“לאט לאט דפנה”, לא יכולתי שלא להזהיר אותה. “זה טעים לך?” קצת שרפתי את הצלעות, חשבתי לעצמי, לא מספיק מרגישים את מתיקות הרוטב.
היא הנהנה. “למשל, הניקיון”, היא משכה בכתפיה, “אין לזה ערך וגם האוכל, הבישול…”
נזכרתי שכששלמה ואני עברנו לגור ביחד, הוא בישל. אני לא ידעתי לעשות כלום. מאיפה שאדע? מהקיבוץ? היינו הולכים לשוק, זה היה כמו טיול, בחורף כשטיפות הגשם הבריקו על העגבניות כמו יהלומים, ושלמה היה קונה את השעועית המיוחדת שאמא שלו ואחותו היו עושות ממנו מרק. הוא לא קנה עצמות למרק אלא בשר הכי טוב. רך. נקי. אחר כך התחבב עליו עניין הקינוחים, הוא כל הזמן חקר ולמד, עשה ניסיונות ואני הייתי אתו במטבח. לאט לאט גם אני למדתי. זה היה הבילוי שלנו. “איפה נרגעים?” “במטבח”. שם היינו מדברים על הכול. הוא ברר בדקדקנות את גבעולי הפטרוזיליה, הלך להשחיז את הסכינים כדי שיהיו לנו כלי עבודה למופת. ואני אהבתי לנשק את כפות ידיו אחר כך כשריח הסלרי נשאר בהן להרבה זמן. ידיים גדולות היו לו. גם חזקות וגם יפות. ידיים של פסנתרן. בידיים אלה הוא גם חתך את הירקות לסלט וגם עטף את מותני מאחור כשעמדתי ליד הכיריים. ידיים חמות.
“אמא, את בכלל לא מתעניינת!” פתאום ראיתי את פניה של דפנה לפני.
“מה, מה?” התעשתי מהר ככל האפשר.
“אבל צריך לשים לב לא להאריך את שעות העבודה בזכות מיקור החוץ. את מבינה? אנשים שהקריירה חשובה להם… להקדיש למשפחה. את מבינה כמה זה חכם?”
“מיקור חוץ…” חזרתי אחריה שוב.

www.alife.co.il
www.mirielitvak.com
בפייסבוק: סופרת זיכרונות – מירי ליטווק

ספרי זכרונות בהוצאת מירי ליטווק

עוד מהבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

תצוגה מקדימה

דמעות האופרה - סיפור

אמא הוציאה מהאינטרנט את תקציר העלילה. "אתה לא צריך את זה, אתה מכיר את הסיפור של אוניֶיגין", היא הפנתה את ראשה אלי והושיטה את הדפים לאבא. "אל תשכח, גידי", היא הוסיפה בנימה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רגליים ישרות - הן נפגשו אחרי שישים שנה

הלכתי למרילה כל שבוע ושמעתי את סיפורה, הקלטתי אותה והכנתי את החומרים לכתיבה. בנעוריה היא הייתה יפה, בלונדינית. ראיתי בתמונות. היה קיץ. השמש החמה הלמה בי כשיצאתי לרחוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אישה יפה

"אחותי רינה נולדה ארבע שנים אחרַי קיבלה את כל אהבתה של אמי. זאת הייתה החלוקה. היא הייתה הבת של אמא ואני - לא. כולם ידעו את זה בכל פלגי המשפחה: אמא אהבה רק את רינה. הרגשתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה