הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

savtamirie

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית... +עוד

סופרת ומתרגמת, מחברת ספרי ביוגרפיות, זיכרונות, הנצחה וספרי משפחה. כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה. ספרים: "רוסיות ישנות עירומות" פועלים; "שמש מאחורי הגב" ו"געגועים לחושך" הקיבוץ המאוחד. על היצירה הספרותית באתר: www.mirielitvak.com על כתיבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים באתר: www.alife.co.il תרגומים סיפורת ושירה. "אנחנו" מאת יבגני זאמיאטין (רומן, הוצאת בבל), "בוריס פַּסְטֶרְנַק", "מארינה צְווֶטאייֶבה", "אנה אחמטובה", "אלכסנדר בלוק", (הוצאת גוונים). למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אבי ובאוניברסיטת סורבון בפריז.

עדכונים:

פוסטים: 101

עוקבים: 3

החל מינואר 2015

22/10/2015

anna-moishik-light

התאהבתי בה. קטנת קומה, צנומה, לבושה בצניעות מסודרת ובלי התייפייפות. הבית היה גדול ומרווח, שקט, אך היה נדמה לי שהיא לא צריכה את כל זה. היא הייתה מאלה שהסתפקו בחדר קטן וצנוע, וכל הבית הזה, עם החצר והטרסה היה רק טרחה, או… הרגל.
בעלה היה נושא משרה רמה, בקופת חולים או במשרד הבריאות, אינני זוכרת, ועכשיו כשהיא נשארה לבד, הילדים אמרו: “מה יהיה אתה? איך היא תוכל? היא תמיד דאגה לו, טיפלה בו, גם כשעבד, גם כשלא היה חולה. היא הייתה תמיד לצדו ומי יודע מה עוד היא עשתה בשבילו…” והילדים, שבעצמם היו עכשיו הורים לבנים בוגרים חשבו, הרהרו, בלי שדיברו על כך ביניהם.
“ומה היא תעשה עכשיו עם כל הזמן שנוצר לה?”
לכן הם הזמינו סופרת שתראיין אותה ותכתוב ספר. אביהם היה איש דגול, מרשים. הוא עשה דברים חשובים. שהיא תספר לה. וחוץ מזה, הסופרת נחמדה, היא תבוא, היא תשב אתה, היא תקשיב לה. זה חשוב. כך לפחות היא לא תהיה לבד. שעתיים וחצי כל פגישה – זה זמן. זה יעשה לה סדר יום.
הם נורא דאגו. היא צריכה להיות עסוקה, במסגרת, שלא תרגיש בדידות.
היא נראתה שברירית בסלון המסודר שלה שהיה מרוהט באופן קצת מיושן. אבל כמו שקורה הרבה פעמים עם נשים קטנות שעושות רושם של עדינות, קשה היה לשבור את רוחה.
“לא”, היא אמרה, “לא, מה פתאום! אני לא רוצה, אין לי מה לספר, ושיעזבו אותי. תמיד הם יודעים יותר טוב… ”
ניסיתי להפעיל עליה את כל קסמי. שאלתי אותה שאלות. משכתי אותה בלשון. סיפרתי לה על עצמי. לא, היא הגישה לי תה ועוגיות, אבל היא לא רצתה לדבר על עצמה, על חייה עם בעלה המנוח.
בפגישה הקצרה הזאת כבר ידעתי: הדברים שהיא לא מספרת ישנם, והם מעניינים. כמה חבל שאני לא יכולה לדעת אותם. כמובן היא עניינה אותי יותר ממנו. היא הייתה מספרת דברים שהילדים לא היו רצו לשמוע. גם לא היו רוצים לדעת. זה היה כל כך מושך, מסקרן, מרתק. בשונה מהילדים שלה, היא לא התרפקה על זיכרון גדלות של בעלה. אני הייתי מוכנה לחתום על כך. חבל. הייתי יכולה להוציא כאן ספר טוב, וגם… תקופת עבודה מעניינת לעצמי. אבל האישה הקטנה הזאת ידעה לשתוק. היא הייתה נחרצת. ולא הזדמן לי לצלול לתוך עולמה, לתוך חייה שלה, חיי “האישה של”.
עוד על ספרי זיכרונות וכתיבת ביוגרפיות בדף הפייסבוק
banner_facebook_1_0
“סופרת זיכרונות – מירי ליטווק”: https://goo.gl/snk0Nn
לפרטים היכנסו לקישור: http://goo.gl/f3mLLL

אילוסטרציה: עופר גולדפרב

עוד מהבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

תצוגה מקדימה

דמעות האופרה - סיפור

אמא הוציאה מהאינטרנט את תקציר העלילה. "אתה לא צריך את זה, אתה מכיר את הסיפור של אוניֶיגין", היא הפנתה את ראשה אלי והושיטה את הדפים לאבא. "אל תשכח, גידי", היא הוסיפה בנימה...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רגליים ישרות - הן נפגשו אחרי שישים שנה

הלכתי למרילה כל שבוע ושמעתי את סיפורה, הקלטתי אותה והכנתי את החומרים לכתיבה. בנעוריה היא הייתה יפה, בלונדינית. ראיתי בתמונות. היה קיץ. השמש החמה הלמה בי כשיצאתי לרחוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אישה יפה

"אחותי רינה נולדה ארבע שנים אחרַי קיבלה את כל אהבתה של אמי. זאת הייתה החלוקה. היא הייתה הבת של אמא ואני - לא. כולם ידעו את זה בכל פלגי המשפחה: אמא אהבה רק את רינה. הרגשתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה