הבלוג של saritrotman

סיפורו של פרויקט אמנות חברתי אופטימי

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה... +עוד

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה כפיתית. על סמך המפגשים ושאלון מפורט שחיברתי, ציירתי לכל אחת מהן ציור: חזון ויזואלי ואישי לשנת 2020. 3 שנים, 11 ציורים, 11 נשים אמיצות שיצאו איתי לדרך. בלוג זה נולד כדי לשתף אתכם במסע מיוחד ואינטימי, סיפורו של פרויקט 2020:

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מנובמבר 2015

“יש לנו אחריות כבדה בתור אמהות. אחריות גדולה לא להוריש לילדנו מפלצות ישנות ורעות. לקטוע את הרצף כאן ועכשיו.” פרויקט 2020, המשתתפת האחרונה.

01/03/2016

הציור של רות

לפני מספר חודשים ביקשה ממני נעמי לתת את מקומה האחרון בפרויקט לחברתה הטובה רות.
ההחלטה בסופו של דבר הייתה להוסיף ציור נוסף, 11 במספר, לפרויקט 2020.

רות היא אישה דתייה בת 29 שסובלת מאנורקסיה שבאה והולכת מגיל 15. בשונה מכל משתתפות הפרויקט, היא נשואה ואמא לשתי בנות.

אני אוספת אותה עם הרכב שלי ואנחנו מגיעות לגינה ציבורית.
רות מגיעה ממשפחה דתית בת 8 נפשות בה דווקא אב המשפחה הוא זה שסבל מהפרעות אכילה קשות.
כשהיתה בת 15 היה זה הוא שבחר להעיר לה על משקלה והציע לה לנסות ולהוריד איזה קילו או שניים.
באותה תקופה שהתה רות בפנימייה, היא מפסיקה לאכול וכעבור זמן קצר מתעלפת מתשישות בטיול שנתי.
היועצת מתקשרת להורים ומדברת איתם על כך שרות ירדה מאוד במשקל וממליצה להכניס אותה לטיפול.
ההורים, בחוסר מודעות מוחלט, מחליטים על טיפול לא קונבנציונלי אך כשמצבה ממשיך להתדרדר הם מאשפזים אותה במחלקה להפרעות אכילה.
אחרי מספר חודשים היא משתחררת במשקל תקין ואפילו מתנדבת לשירות לאומי.

בגיל 20 פוגשת רות דרך שידוך את בעלה לעתיד.
כבר בפגישה השלישית הוא אומר לה שהוא אוהב אותה והיא בתגובה מספרת את הסוד שלה.
היא בוחרת לא להסתיר מפניו כלום, מעדיפה שידע הכל.
למרות שבאותו הזמן הוא לא ממש מבין במה העניין כרוך הם מתחתנים ולמרבה הפלא, היא נכנסת להריון אך כעבור זמן קצר מפילה את עוברה.
לאחר תקופה ובהפרש של שנה, היא נכנסת שוב לשני הריונות מביאה לעולם שתי בנות.
אחרי הלידות ההפרעה מחמירה ומתווספת אליה תאונת עבודה שמנטרלת אותה כמעט לחלוטין למשך שנה.
עם שתי ילדות קטנות, תאונה קשה והפרעה שמשתוללת היא לא מצליחה לתפקד.

בעלה, במסירות מופלאה ואהבה גדולה, לוקח את כל האחריות על הטיפול בבית: הוא מפרנס, מטפל, דואג, מבשל ומאכיל. גם אותה.

הגשם מתחיל לטפטף ואנחנו נכנסות למכונית.
במרץ 2012, נפגשתי עם תמר בראונר ז”ל, המשתתפת הראשונה בפרויקט.
אותה פגישה ראשונה עם תמר, שבדיעבד הייתה גם האחרונה, נערכה בגשם זלעפות באותה המכונית בה אני ורות נמצאות עכשיו.
צירוף המקרים הזה של תחילת הפרויקט וסופו מכה בי ומדהים אותי.
10718748_913014558727278_1762001259_o

רות משתפת אותי בהתמודדות הקשה והיומיומית שלה בתור אמא הסובלת מהפרעות אכילה, היא מספרת שהיא כמעט ולא אוכלת ליד בנותיה הקטנות ועל כך שהבחינה בכך שהמפלצת שלה התחילה לחלחל אליהן. היא נזכרת איך לפני מספר חודשים לקחה אותן לבריכה. כשהיא בתוך המים היא מבקשת מהן שיגשו לאכול את האוכל שהביאה. כעבור כמה דקות מגיעה בחזרה בתה בת ה-5 בבכי היסטרי.
כשהיא מנסה להרגיע אותה ולברר מה קרה, מאשימה אותה ביתה בכך שהביאה יותר מידי אוכל והיא פוחדת להשמין.

לאחר שמצבה של רות שוב מתדרדר והיא כמעט מפסיקה לאכול היא מאשפזת את עצמה באשפוז יום בתל השומר לחודשיים.
בימים אלו היא מסיימת את האשפוז.
“ברור לי לגמרי שאני הולכת לחיות חיים שלמים לצד המחלה הזו, כבר השלמתי עם זה” היא אומרת לי.
אני מסתכלת עליה ומתחילה לדבר.
“הבנות שלך מסתכלות עלייך ולומדות הכל. יש לנו אחריות כבדה בתור אמהות,
אחריות גדולה לא להוריש לילדנו מפלצות ישנות ורעות. לקטוע את הרצף כאן ועכשיו.”

הילדים שלי הפכו אצלי את המאזניים.
אורי ויונתן הם הוכחה יום יומית לעצמי שהצלחתי.
הם המלאכים השומרים שלי שנלחמים אצלי בראש יום יום עם המפלצת הישנה.
והם מנצחים. ובגדול.
בתור אמא עם היסטוריה של הפרעות אכילה את מתעמתת עם עצמך כל יום מחדש. המלחמה הבלתי פוסקת בין המפלצת שנמצאת כל כך הרבה שנים בראש ובין הרציונל, האחריות, הבגרות והאהבה האינסופית הזו לפלאים שייצר הגוף שלך. אותו הגוף בו את נלחמת כבר שנים.

אני מפצירה בה להמשיך להילחם, לא להפסיק לקוות לחיים נורמאלים ומאושרים, פשוט כי זה אפשרי וכל כך נכון.
שתי אמהות יושבות בתוך רכב בחנייה צדדית ליד גינה ציבורית ומדברות,
בחוץ הגשם לא מפסיק לטפטף.
החורף מתחיל בקרוב ואיתו הציור האחרון בפרויקט 2020. הציור של רות.
(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 30.9.2014)

הציור של רות:
2020-Balance-1000
אשת חיל | טכניקה מעורבת על קנבס, 100X100 ס”מ

לפני 3 שנים בדיוק, במהלך חופשת פסח, חזרו הוריה של תמר בראונר, המשתתפת הראשונה בפרויקט הביתה ומצאו אותה מחוסרת הכרה.
היא נפטרה עוד באותו היום.
שלוש שנים אחרי, רות, המשתתפת האחרונה בפרויקט 2020 מגיעה אלי הביתה לראות את הציור שלה.
הפגישה שלנו נדחתה חודשים רבים ומתקיימת, כמו כל הפגישות, בדיוק בזמן שלה.
רות בהריון.
למרות הקושי שהיא חווה ביחס להפרעה שלה היא נחושה לתת לתינוק שבתוכה קרקע בריאה לגדול ולהתפתח.
מאחר ובתחילת ההריון חלה הרעה במצבה היא מחליטה לאשפז את עצמה שוב באשפוז יום. היא מודעת למצבה ומבקשת עזרה, שזה כשלעצמו מדהים אותי.
אנחנו יושבות אחת מול השנייה בסלון שלי, מדברות בצורה קולחת כאילו לא עברה חצי שנה מפגישתנו הראשונה.
שתי אמהות ותינוק שעדיין לא נולד.
אני מבקשת ממנה להמשיך להילחם על השפיות שלה, לא להתפשר על חיים על יד.
אני גאה בה מאוד על המודעות והאחריות שהיא לוקחת ומזמינה אותה לראות את הציור שציירתי עבורה.
“אשת חיל מי ימצא”, זו הכותרת שבחרתי להכניס לציור של רות.
היא מסתכלת. היא אוהבת. היא מתחברת.
ואני מרגישה שזהו,
סיימתי.
(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 11.4.2015)

לסיפור מאחורי הפרויקט לדף אמן בפייסבוק | לאתר האישי | להזמנת הרצאה

עוד מהבלוג של saritrotman

תצוגה מקדימה

דניאל, 38, סובלת מהפרעות אכילה 30 שנה

אתחיל ואומר כי דניאל היא היחידה מתוך כל משתתפות הפרויקט שהיא גם חברה ותיקה שלי. בשנים האחרונות לא היינו בקשר, אבל יש בינינו אהבה אמיתית, חברות. הכרנו באחד ממשרדי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

תמר בראונר ז"ל, המשתתפת הראשונה בפרויקט 2020.

"היי שרית, מתנצלת שעדיין לא שוחחתי איתך מאז אתמול, אבל אין ספק שהמפגש עמך סיפק לי חתיכת טלטלה רגשית במובן החיובי ואני עדיין יושבת וחושבת מאז אתמול על כל מה שהיה שם. רציתי לספר לך שהיום אחרי הרבה זמן קמתי עם חיוך ועם...

תצוגה מקדימה

פרויקט 2020, סוף דבר והזמנה

סוף דבר: 3 שנים. 11 ציורים. 11 נשים שיצאו איתי לדרך. המסע שלי נגמר עכשיו. תומכים יקרים, אני מודה לכל אחד ואחת מכם שאפשרתם לי לצאת למסע הזה. אין ספק שהחוויה המעצימה הזו תלווה אותי כל החיים. למדתי כל כך הרבה בדרך, בזכותכם חזרתי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה